את היית הפרידה הכי קשה שלי.
הפרידה הכי מרסקת שלי התקשרה אליי היום ולא הצליחה לדבר, אבל יכולתי לשמוע על הקול שלה שהיא בכתה משהו כמו שלוש שעות לפני. אני מכיר את הקול השבור הזה. יכולתי לשמוע את הנשימות הכבדות שלה, קצת מתוך לחץ, פחד מעורבב עם התרגשות לשמוע את הנשימות שלנו ביחד אחרי כל כך הרבה זמן.
את היית הפרידה הכי קשה שלי, הכי כואבת שלי.
אני יודע שזה לא ינחם אותך בשום דרך שהיא.
את פשוט כל כך מיואשת שאת לא יכולה לחשוב על הצד שלי.. את לא יכולה לחשוב גם על העובדה שיגיע גבר אחר.
את מיואשת ואני לא ידעתי מזה בכלל, חשבתי שהצלחת לעכל את העובדה שאנחנו לא יכולים להיות יחד יותר.
אולי כי עבר דיי הרבה זמן.. כבר חודשיים שלא ראית אותי, שלא שמעת ממני.
אני מצטער על איך שזה נגמר, את צודקת.. התנהגתי כמו אפס אבל לא ידעתי איך אפשר לסיים את הקשר בצורה נורמלית כשאני בעצמי לא הייתי יכול לחיות עם העובדה שאני אהיה כל כך רחוק מהשפתיים שלך.
את היית הפרידה הכי מתישה שלי,
כי היה קשה מדי עם הגעגועים אלייך.. אז הייתי עושה שטויות, יותר מדי שטויות רק כדי לדחות את הצורך הזה לרוץ אלייך בחזרה.
הייתי נמצא עם ההיא ואז הולך גם לשנייה.
והאמת שניסיתי גם להיכנס לקשר רציני אבל היה קשה מדי להיות עם מישהי שהיא לא את.
ובתקופה קשה כשהייתי נזכר איך את היית מרגיעה, זה היה מפתה.. הייתי שנייה מלהתניע את הרכב.
את היית הפרידה הכי עמוקה שלי.
בחיים לא הרגשתי את הכאב הפיזי הזה בלב, שדוקר אותך ונותן לך לגסוס בשקט.
ראיתי אותו כל הזמן מרחוק אבל זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בא לחבק אותי.
תמיד אמרתי לך שאיתך הכל שונה.
הכל אחר.
כי את עצמך האישה הכי מיוחדת שהכרתי.
הכי חכמה שפגשתי, יודעת להגיד את המילים הנכונות בזמן הנכון.
יודעת מתי להיות נוכחת.
תמיד אמרתי שאת עונה להגדרה של המילה 'אמא'.
את היית הפרידה הכי שוברת שלי.
כי לא יכולתי לחיות עם עצמי, לא יכולתי לחיות עם זה שפגעתי בך אחרי שאמרתי לך שאני בחיים לא יעז לעשות את זה.
זו באמת לא הייתה התוכנית שלי.. הכל היה שונה.
את בטח אומרת לעצמך על איך ששיקרתי לך, על איך שרימיתי אותך.
אבל זה לא ככה, קצת דפוק מצידי לבקש ממך להאמין בי אחרי שריסקתי את האמון שלך בי.
אבל את פשוט חייבת להאמין שאני עדיין הגבר ההוא שהיה איתך עד לפני כמה חודשים.
הפרידה הכי מרסקת שלי התקשרה אליי היום ולא הצליחה לדבר, אבל יכולתי לשמוע על הקול שלה שהיא בכתה משהו כמו שלוש שעות לפני.
אני מכיר את הקול השבור הזה.
יכולתי לשמוע את הנשימות הכבדות שלה,
קצת מתוך לחץ, פחד מעורבב עם התרגשות לשמוע את הנשימות שלנו ביחד אחרי כל כך הרבה זמן.
הפרידה הכי קשה שלי אמרה לי שהיא מתגעגעת.. שהיא כבר לא יכולה לעמוד בכאב הזה.
כל כך שרף לי לדעת שהיא עוד יושבת שם וחושבת שיש עוד תקווה.
שיש עוד סיכוי שנחזור להיות אנחנו.
'שניינו יודעים שאי אפשר לתקן את מה שהזמן הרס. שתדעי שאם הייתי יודע לפני שאת הולכת להיפגע הייתי משנה את הכל. '
היא שוב שותקת.
השתיקה המעצבנת הזאת שלה.
היא לא מפסיקה.
החום שלי בגוף מתחיל לעלות, השתיקה שלה זה פשוט הרגע היחידי שאי אפשר להיכנס לה אל הראש.
אי אפשר להבין ממנה מה היא חושבת וזה משגע אותי.
היא עושה לי דווקא. היא יודעת שאני שונא את זה.
הפרידה הכי קשה שלי לא מצליחה להבין אותי, אבל גם לא את עצמה.
הפרידה הכי קשה שלי לא מבינה כלום.. היא לא יודעת.
היא לא יודעת כמה אהבתי אותה ואיזו דרך עברתי כדי לנסות לשכוח ממנה קצת.
היא יודעת רק כמה כאב לה.
היא לא יודעת שהיא הייתה הפרידה הכי קשה שלי.
היא לא יודעת כלום.
והיא גם כנראה לא תדע.
שעדיין, למרות הכל הייתי פה כל הזמן הזה.
שאהבתי מרחוק רק כי הבנתי שככה יותר בטוח.
שוויתרת עליה, בשבילה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
אני בכללי לא רוצה להתאהב כי הכאב הבלתי נסבל הזה שיושב לך בחזה ואתה מת שהוא ייעלם אבל הוא לא יכול להיעלם לבד; אלא רק אם הבן אדם שאתה כל כך רוצה עכשיו יכול להיות לידך וזה יעלם מעצמו.
אני שונאת את ההרגשה הזאת. היא בלתי נסבלת. וזה למה לא בא לי להתאהב, מהפחד לכאוב.
