כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2 2

אף אחד לא אוהב אותנו, גם הדוגמניות

לגונה 69, נשמע כמו תנוחה לא נוחה אבל יש שם הרבה מעבר

"סליחה אתה יודע כמה נשאר עוד ללכת?"
שמעתי מישהי שואלת באנגלית עם מבטא צרפתי חזק במיוחד, אימצתי לעצמי
את כל שארית הכוחות שנשארו לי ואמרתי לה בקול ספק רועד ספק בטוח שתבוא איתי,
״לא נשאר עוד הרבה ללכת״. מה שהיה שקר מוחלט, אבל ישראלי אמיתי לא מפספס הזדמנויות להתחיל עם בלונדינית בלגית/צרפתייה שנראית כאילו יצאה מתוך מגזין של בלייזר.

אני לא יודע כמה זמן אני כבר הולך אני רק זוכר שאמרו שזה לא אמור לקחת
יותר מכמה שעות, אז אמרו.
את השותפה שלי איבדתי איפשהו במהלך הדרך אבל השתקתי את המצפון שלי
בזה שאמרתי לעצמי שהיא חזקה והיא בטח תסתדר.
עוד לפני שהגענו לפסגה כבר היינו בגובה של 4000 ומשהו מטר על איזה הר מסריח מרחק שעה מהווארז, בירת התמונות של הנופים המדהימים+משפט עמוק ברקע.

לאט לאט נעשה קשה וקשה יותר לנשום ברצף, הבלונדינית מאחוריי מצד שני נראתה מאושרת כאילו מאיפה שהיא באה הם מטפסים כל היום על הרים ועושים תחרויות מי
מחזיק הכי הרבה זמן מבלי לנשום רצוף. האנטישמים האלה.
אמנם היו אגמים ומקורות מים יפים לאורך הדרך אבל רוב הנוף סביבי הזכיר לי מאד
את מדבר יהודה בטיול שנתי כיתה יא', גם אז לא אהבתי ללכת.

אחרי איזה 10 דקות של התנשפויות נזכרתי לשאול אותה איך קוראים לה, היא ענתה
לוריין או משהו כזה, אחרי פעמיים שביקשתי ממנה שתגיד שוב את השם
והפעם שתנסה בלי מבטא התייאשתי והתפשרנו איפשהו באמצע על לורן,
חשבתי שאת השם שלי היא בכלל לא תצליח להגות אבל הופתעתי שעל הפעם השנייה
היא כבר אמרה ניצן בשלמות.
האנטישמים האלה טובים בהכל.

היא סיפרה לי שהיא רופאת ילדים מבלגיה(פתרה לי את הסוגיה) והיא באה להתנדב פה בבית חולים
למשך חצי שנה ולעזור להם בכל מה שהם יצטרכו .
גם יצאה מגליון של בלייזר גם רופאה וגם מתנדבת, אם הייתי בקזינו עכשיו זה היה בטח שווה ערך
לשלוש דובדבנים במכונות מזל השקריות האלה.
סיפרתי לה שאני מטייל עכשיו פה ביבשת ופרו זאת המדינה השלישית שלי
וזה הטרק הראשון שלי בגובה אז אני טיפה מתקשה(מתקשה מאד) וסיימתי את המשפט עם חיוך.

לא רחוק מאיתנו התחלנו לשמוע פלאשים של מצלמות וקריאות התפעלות, מה שעבר לי בראש היה ״לא אכפת לי מה יש שם זה לא שווה את הסבל הזה!״, כשהגעתי סוף סוף ללגונה עם השם המוזר 69 הבנתי על מה ההתפעלות, כנראה שאם לא הייתי שם לא הייתי מאמין שקיימים צבעים כאלה מחוץ לגבולות הפוטושופ. מדהים

אחרי כמה דקות של התפעלות ותמונות לא מוצלחות שלא באמת יצליחו להעביר את מה שאני רואה ניגשתי אל הבלגית, ניסיתי לנצל את השילוב של הנוף המדהים והחוסר בחמצן למהלך על הכתר, שניה לפני שהספקתי להגיד משהו היא פתחה את הפה(פה כבר חשבתי שהיא באה להודות לי וניפחתי לעצמי את האגו) ושאלה אותי:
״אתה מישראל נכון?״
עניתי שכן וציפיתי לשאלה על העבר הצבאי הלא עשיר שלי. במקום זה היא שאלה

״למה אתם רוצחים ילדים פלסטינאים?״

אנטישמים כבר אמרתי?

Nizan Zarotski עקוב אחר Nizan
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
חחח
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Nizan Zarotski
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
הרפתקאות
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
אתה זוכר את הפעם הראשונה?
מאת: שקד מיכאל
הסקס הקבוע שלי
הסקס הקבוע שלי
מאת: Yarden Feiner
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions