כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 4

רסיסים של גשם

".. היא אוהבת אותי עדיין, ידעתי. וכמה זה נכון שרק אלוהים מורשה לנקום חשבתי לעצמי. רק אלוהים".

"להשיג משהו הרבה יותר מסובך מאשר לאבד אותו. זה כי בכדי לאבד אינך צריך שום דבר, חוץ מלהיות טיפש. "

*******

"שקט! ", לחשתי לה כמעט בצעקה, מנסה לנטרל את האזעקה ותוך כדי להשתיק את הצחקוקים שלה.
"אם אבא שלי יתעורר הלך עלינו! ".

היא לא ענתה רק נשענה על הקיר מכסה את פיה בשתי ידיים, אבל גם בחושך ראיתי את החיוך שבעיניים שלה.
'ככה נראה אושר', חשבתי לעצמי, וכמה טוב שהכרתי אותה.

הובלתי אותה אחריי שלוש קומות אל הגג חולפים בדממה ליד החדר של ההורים ואחותי הקטנה. במרפסת עזרתי לה לטפס, והנה אנחנו על גג הרעפים צופים אל העיר שנמה תחתינו את שנת הלילה, עטופה בשמיכה של כוכבים.

"אז.. אתה בא לפה הרבה? ", שאלה אחרי דקה ארוכה של שתיקה.
"האמת שלא, " עניתי, "אני בא לכאן רק כשממש בא לי להיות לבד. "
"וזה שאני כאן? מה זה אומר? "

הישירות שלה תמיד היממה אותי. נופר הייתה פשוט שונה מכולן. פשוטה וטבעית.

"זה אומר שטוב לי איתך מאד. זה אומר שאני.. שאני חושב.. שאני רוצה אותך. " גמגמתי.

"מה?! , " היא נפנתה אליי באחת, "אתה לא באמת חושב שאשכב איתך כאן על הגג! "

"לא התכוונתי לזה, אבל טוב לדעת שאת מוכנה במקום אחר.. " צחקנו. היא הסמיקה כשהבינה שהסגירה את עצמה והרכינה ראש בין ברכיה כמו ילדה קטנה שמסתתרת.

העיר השותקת תחתינו, אור הירח מעל ורעש המזגנים שהתעוררו לפעולה כל אחד בתורו היו תפאורה מושלמת לביחד הזה שלנו. כבר שישים ושלושה ימים שאני מכיר אותה, סופר כל יום, כל לילה. לראשונה בחיי נדמה לי שאני מבין משמעותה של המילה געגוע. ובימים האחרונים אני חושד שגם את זו שנקראת אהבה.

"נוף.. 'סתכלי למעלה, תראי את הכוכבים.. "
אם יש משהו טוב אחד שיצא לי מהצבא זה רק זה. מכל שאר השריטות והזכרונות שחוזרים הייתי שמח להיפטר. אבל בגבעות הנגב בלילות חשוכים היינו מנווטים שעות, לומדים שמותם של כוכבים ולאיזה כיוון כל אחד יפנה ויכוון. שעה ארוכה הסברתי לה על הדובה הגדולה והקטנה, על חץ הצפון וגימ"ל הדרום. ומשום מקום כך סתם פתאום סיפרתי לה על הלילות העצובים שם בגדוד, ועל אלה שהלכו ולא חזרו. סיפרתי לה כל מה שלאף אחת לא סיפרתי.

והיא, חיבקה אותי ולפעמים ניגבה דמעה ואני אז על הגג ארבע לפנות בוקר, גיליתי משמעותה של אהבה.

"נופר, אני אוהב אותך. " אמרתי ברגע של שתיקה, "אני רוצה לשים לך טבעת. טבעת יהלום ענקית. זה לא בעיה אבא שלי הוא הבעלים של 'יהלומי אפריקה'.. " אמרתי בחיוך.

היא סבבה אליי באחת.

"די, מספיק.. טוב? "

שתקתי. כי ליבה של אישה נסתר ועמוק כמו מי האוקיינוס. יש עיתים גבר לא יבין צפונות ליבה של אישה. יש זמנים עדיף לו שישתוק ויתן לה להתחבא עם עצמה עד שתשוב אליו.

הקסם נעלם. היא ביקשה שאקח אותה הבייתה כי כבר מאוחר.
וכשנשקה לי בפעם הראשונה על השפתיים שם אל מול ביתה, חייכתי וליבי מתפוצץ מאושר, ולא ידעתי שזו נשיקת פרידה.

*******

הדפיקות העקשניות על דלת החדר שלי בסוף קרעו את מסך השינה.
גבריאלה העוזרת אמרה במבטא הכבד שלה שאבא שלי מחפש אותי ואני לא עונה לו.

'שיט! היום זו העסקה שלי עם הבלגים! ' אני לא מאמין שביום הראשון המשמעותי שלי בחברה של אבא אני הולך לפשל. מבט בשעון ואני מגלה שכבר תשע. עוד חצי שעה חייב להיות במשרד.
אני עף למקלחת חוטף מכופתרת מהארון ויורד לאוטו. על המגב צמודה מעטפה, בטח עוד מכתב של אהבה אני מגחך. אין לי זמן לזה.

אם רק הייתי יודע, אולי לא היה מאוחר מידיי. בסוף אותו היום, מרוצה מעצמי התיישבתי באוטו ועל איילון כשהגג פתוח והרוח על פניי חושב שהחיים לא יכולים להיות מושלמים יותר, פתחתי ביד אחת את המעטפה:

"אור, אור שלי..

אני מרשה לעצמי לקרוא לך כך כמו שמעולם לא העזתי למרות שלעולם לא תהיה שלי. רציתי לומר לך תודה על חודשיים נפלאים ועל ערב אחרון מקסים איתך, אבל אני עוזבת. אני מבקשת ממך, אל תחפש אחריי ואל תשאל למה, תסתפק בעובדה שאני ואתה לעולם לא נוכל להיות יחד. אתה גבר מקסים, אני בטוחה שתמצא אחרת ראויה ממני, והלוואי ואשכח אותך יום אחד.

נופר. "

צפירות חדות והגלגלים שרטטו על פסי ההרעדה בצידי הכביש העירו אותי מההלם.
לא הגיוני.. משהו כאן לא מסתדר לי. נזכרתי רק בכמה שעות אחורה, בביחד הזה איתה על הגג רק היא ואני, ואיך כל זה נגמר?

התקשרתי אליה מת לצעוק לשאול להבין מה הולך כאן. המספר שלה לא זמין. שלחתי לה הודעות ומגילות ארוכות. כשדמעות של כאב ועצב מציפות אותי. דממה.

מבלי לחשוב לאן אני נוסע מצאתי את עצמי במבצר אנטיפטרוס, שם נפגשנו לבד בפעם הראשונה. הבטתי במדשאות הירוקות והשוממות, והתיישבתי על אותו הגזע עליו ישבנו בפגישה הראשונה שלנו לבד. ובכיתי. בכיתי כמו שלא בכיתי אפילו בהלוויה של יוסי שנהרג מכדור של צלף, ולא של אליעד שהתפזר עליי ממטען.

בשמונה חזרתי הבייתה, עברתי דרך הבית שלה בנסיעה איטית.
אולי הייתי צריך להקשיב לה ולא לחקור.
כשגלשתי אט אט מציץ אל החלונות, ראיתי אותה ברכב מול הבית שלה עם מישהו אחר, נושקת לו נשיקות ארוכות וחמות.

"איזה שקרנית.. " קיללתי אותה בלי שליטה ונסעתי הבייתה. אני סתם אחד מהצד, הבנתי.
כשחניתי, כבר לא היו דמעות ורק נשארה לי בלב שנאה. או לפחות כך חשבתי.

*******

"כדי לשכוח משהו, אתה צריך שדבר אחר פשוט יחליף אותו.
זה נכון להכל, רק לא לגבי אהבה אמיתית. "

נופר נעלמה. לא ראיתי אותה יותר בשום מקום וטוב שכך. הפעם הראשונה שהתאהבתי בבחורה הייתה גם הראשונה שנפגעתי. השקעתי את כל כולי בעבודה בחברה של אבא.
בחמש השנים שעברו עליי מאז עשיתי הון וים של בחורות שבאו והלכו. לאף אחת לא נתתי להישאר.

ולגג הרעפים ההוא הייתי חוזר לפעמים כשהשינה הייתה בורחת ממני, תמיד נזהר לא לשבת היכן שישבתי איתה אז.

"מה יהיה איתך? " שאל אותי אבא אחרי יום ארוך במשרד.
"מתי תביא לנו כבר כלה? אתה בן שלושים עוד מעט.. "

זה היה נדיר. אבא שלי לא מאלה שיפתח שיחה אם זה לא בעינייני עסקים.
"אני לא אוהב אף אחת אבא. "

"מי אמר שכולם מתחתנים מאהבה.. " הוא גיחך.
"יש לי כמה חברים שיש להם בנות בגילך. אולי אפשר לסדר עסקה שתקדם אותנו. מה אתה אומר? "

אבא שלי מתייחס לזוגיות שלי כמו עוד עסקה הבנתי בשאט נפש.
"אבא עזוב. "
"אור, מה יש. דבר", ציווה עליי וזו הייתה פקודה.

אז סיפרתי לו על ההיא שלפני חמש שנים נכנסה לי ללב וכנראה עוד לא יצאה ממנו. הייתי בטוח שהוא יכעס וילעג לי. אבא מעולם לא גידל אותי ולא היה ביננו קשר רגיל.. אבל כשסיימתי קובר פנים בשולחן הוא דיבר:

"אור.. מעולם לא סיפרתי לך אבל גם אני רציתי אישה אחרת לפני אימך. אבל איבדתי אותה כי ההורים שלה התנגדו. לא היה לי מספיק כסף ככה הם אמרו.

"שנים סבלתי עד שהמשכתי הלאה. נשבעתי לעצמי שיום יבוא ויהיה לי מספיק כסף למוטט את העסקים שבבעלותם. וכשהיום הזה הגיע לפני כמה שנים, גיליתי שהלב לא שכח.

"לך, תמצא אותה בכל מחיר. אני אעזור לך בהכל כי דבר לא ישכיח אותה ממך. לעולם. "

אבא הביט בחלון עם הגב אליי ואני ראיתי בהשתקפות פניו דמעות. האיש החזק הזה שמעולם לא ראיתי מבטא רגש התפרק.

"אבא.. " הוא הרים את ידו מסמן לי לחדול.

יצאתי בשקט יורד לחניון מקליד בוויז את שם הרחוב שחמש שנים לא עברתי בו.

*******

"כדי להחזיר אליך אהבה שאבדה, עליך לחשוב כמו גנב ולהשיג שלושה דברים:
ידע מושלם על המטרה, תכנון דרך פעולה, וכלים לביצוע. "

הלב התחיל לדפוק הרבה לפני שנכנסתי לשכונה.

מה היא תגיד? איך תסביר את הנשיקה ההיא רק יום למחרת? למה שיקרה לי ונתנה לי להתאהב בה אם היה לה מישהו?

"הגעת ליעד". הכל השתנה כאן. חניתי מול הבית בדיוק במקום שראיתי אותה בפעם האחרונה.
חיכיתי עוד קצת הסדרתי נשימה וירדתי. החלטתי שהיום אני מקבל תשובות כדי להמשיך כבר בחיי. לא משנה מה יהיה אני מכאן יוצא בראש מורם נשבעתי.

לחצתי על הפעמון. אין תשובה. לחצתי שוב ושוב מסרב להיכנע.
הצליל ניגן בחלל הבית העצום וזמן רב חלף עד שנשמעו צעדים.

"שלום? " אישה בת חמישים לפחות פתחה את הדלת.
"היי רציתי לדעת.. "
"אם באת לשווק לנו משהו אני לא מעוניינת. " קטעה אותי באה לסגור בפניי את דלת העץ הכבדה. בשנייה הבנתי כי הבגדים שלי שיוו לי מראה של סוכן מכירות מלוקק או משהו כזה.

"רגע גברתי! אני לא מוכר כלום! רציתי רק לדעת אם נופר כאן או אם את יכולה לתת לי את המספר שלה.. "
"נופר? על איזה נופר אתה מדבר? "

"נופר. הבת שלך. "
"אין לי מושג על מה אתה מדבר. מעולם לא הייתה לי בת בשם נופר. "
"רגע.. קניתם את הבית בחמש השנים האחרונות? "
"לא ילדון. אנחנו גרים כאן כבר עשר שנים ויותר. "

עכשיו כבר הייתי מבולבל. משהו פה לא הסתדר לי.

"אמאאא.. מי זה? " בחורה בגילי כך נראה הציצה מאחורי האישה שעמדה מולי. משהו פה התחיל לחלחל לי לראש.

"אור! ממצב? " איריס חברה של נופר גדלה וגם החזה שלה. לפחות ממה שזכרתי. סיליקון יותר ממה שיש לפאמלה אנדרסון זה בטוח. היא פוצצה מסטיק ממתינה להסבר מה מביא אותי אליה אחרי כל כך הרבה זמן.

"אמממ... אני מחפש את נופר.. את יודעת.. "
"בסדר מה קשור. היא בכלל לא גרה כאן. "

הסברתי לה שכאן הורדתי אותה לבקשתה ביום האחרון שנפגשנו, ושאני לא מצליח להבין מה הולך כאן.

"חמוד, " איריס ניפחה עוד בלון מולי, "לא יודע מה היא מכרה לך אבל היא גרה ליד הבלוקים של הרכבת בבלוק 66. אז מה איתך? " אם היא ניסתה להתחיל איתי לא נשארתי לברר.

הייתי כבר בדרך לאוטו.
משום מה נופר הסתירה ממני את העובדה שהיא גרה בדירת שיכונים. ובכל אופן הבנתי דבר חשוב יותר. החושך והדמעות הטעו אותי, -

זו לא הייתה זו שהתנשקה באוטו ביום ההוא.

בלוק 66. השכונה הדלה הזו הייתה ניגוד גמור לאיזור בו גדלתי.
קיללתי בשקט יודע שלהכניס לכאן ב. מ. וו פתוחה זה כמו להכניס אותה לג'נין. או שהיא חוזרת מפוצצת או שהיא נעלמת.

"על ה###. יש ביטוח. "

בלוק 66. חמש כניסות. אני מתחיל בראשונה מתחיל לסרוק את תיבות הדואר. וזה מרפי שמשאיר אותה לסוף.

'משפחת כורם'. כן. זו היא. ומשהו מצלצל לי מוכר שוב ללא הסבר.

אני מטפס את המדרגות. קומה שניה. ודופק על הדלת באיחור של חמש שנים תמימות.

ילד קטן פתח לי את הדלת.

"היי קטנצ'יק! איפה אחותך הגדולה? "
"היא לא כאן, " ענה לי בחיוך ביישן, "אמא! מישהו כאן מחפש את נופרי! " צעק לחלל הבית הקטן.

הצצתי פנימה. הבית הבריק בנקיונו למרות שהיה פשוט. דקה עברה והאמא התייצבה מסיטה את הקטן אחורה.

"היי.. קרה משהו? " נראתה מודאגת.
"לא ממש לא.. אני ידיד מפעם של נופר. מחפש אותה. "
"היא עובדת קשה, " ענתה בעצב, " בוא חכה לה בפנים צריכה להגיע כל רגע. אני מתנצלת שאין לי מה לכבד אותך.. "

"אין צורך! אמתין ברכב למטה.. תודה! " אמרתי לה בחיוך ונראה שהוקל לה שלא נכנסתי.

*******
"אהבה נשברת משלוש סיבות: חוסר התאמה, חוסר מזל, וחוסר ברצון להילחם עליה. "

חיכיתי באוטו אולי חצי שעה עד שראיתי אותה מגיעה. אי אפשר היה לפספס את הצעדים האלה, ואת תנועת הראש האצילית הזו שלה כשהסיטה קווצת שיער מפניה והזמן שעבר רק הוסיף ליופיה.

זה לא היה כמו שדמיינתי. היא ניסתה לברוח ולהתחמק.

"את חייבת לי תשובות נופר! אני עוד אוהב אותך לעזאזל! " חסמתי לה את המדרגות.

"אתה בטוח שאתה רוצה לשמוע? " ענתה לי בשקט.

השבתי בחיוב. והיא דיברה ונדמה שמילים של חמש שנים חיכו לרגע הזה:

"אור, באותו הלילה גם אני ידעתי שאתה האהבה שלי. רציתי אותך באמת. הייתי מוכנה ללכת איתך לקצה העולם.. אבל כשסיפרת לי מי זה אבא שלך הבנתי שזה הבחור שרצה פעם את אמא שלי. אני לא יודעת מה אתה יודע אבל אבא שלך, הבעלים של יהלומי אפריקה, קיבל דחייה מההורים שלה. לפני עשר שנים בערך הוא נקם ומוטט אותנו כלכלית. ומאז אנחנו גרים כאן. זו הסיבה שידעתי שלא נוכל להיות ביחד וברחתי לך. זהו. טוב לך עכשיו לדעת? "

היא דחפה אותי ועלתה במדרגות, וקול הבכי שלה ניסר עולמות. היא אוהבת אותי עדיין ידעתי. וכמה זה נכון שרק אלוהים מורשה לנקום חשבתי לעצמי.. רק אלוהים.

******

יהיה זה שקר אם אומר שהכל הסתדר בקלות.
אחרי כל כך הרבה שנים וסבל לא היה קל לטפל בהכל. אבל הייתי עקשן. למדתי מה חשוב ומה כואב לכל אחד. וכסף ששימש לחורבן הפך כעת לכסף של ביניין.

אבא שלי וויתר על אחזקותיו בחברה שהייתה שלהם. אני לא בטוח שזה רק בשבילי בטח למען אמא שלה זו שאהב אולי גם היום, אבל למי אכפת? העיקר ששנינו סגרנו מעגל.

וכמה שנים אחרי הפעם הראשונה עלינו שוב לגג הרעפים.

אף אחד מאיתנו לא רצה להפר את הדממה כי זו הייתה שתיקה כזו של אהבה, מלאה בקסם.

הגשם התחזק מעט והיא נפנתה
אליי פתאום:
"אור, תודה שלא וויתרת. "

חיבקתי אותה חזק אליי, יודע שהיא בוכה, אבל זה היה בכי של שחרור.

"מי יוותר עלייך טיפשונת שלי? " לחשתי נושק לה טועם את טעמן המלוח של דמעותיה שהתערבו בטיפות הגשם,

"צריך להיות טיפש כדי לוותר עלייך.. "

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
נדיר אני בכיתי היתרגשתי וואו פשוט
הגב
דווח
Linoy Ohana
Linoy Ohana
וואו
הגב
דווח
daniel .
daniel .
אין כותבים כמוך.
הגב
דווח
טען עוד 8 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
סיפורים אחרונים
את מרלין,אני הנשיא
את מרלין,אני הנשיא
מאת: AYASHYI NO CERES
(18+) Moonlight
(18+) Moonlight
מאת: Avaraius The Tale Teller
גלדיס הולכת למכון כושר
גלדיס הולכת למכון כושר
מאת: רינה זיגדון
ירוקה
ירוקה
מאת: little mrs.sunshine :)
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D