כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 4

חמש דקות אצלך

"כי ככה זה. אסור לך להיות מי שאת, בטח לא בהתחלה. את צריכה להיות שחקנית ולזייף הכל, אולי גם לפגוע בו. "

"חמש דקות אצלך". הוא כותב לי ואני מחייכת חיוך עקום.
לפעמים אני חושבת שהגברים שאני יוצאת איתם מתאמים ביניהם את הניסוח הזה של ההודעה הזו לפני הדייט הראשון.

אני כבר אחרי מקלחת, חפרתי למיטל שעה מה ללבוש למרות שהיה ברור לי מראש עם מה אצא מהדלת הערב. אותו גינס יפה לטעמי אך לא מתאמץ מידיי וסריג לבן. חס וחלילה לא שמלה שלא יתלהב, ואייליינר. לפעמים כשממש בא לי להרגיש יפה אני משקיעה טיפה יותר ונותנת יחס גם לריסים.

"חמש דקות אצלך". ואני כמובן עונה 'סבבה' וכמו תמיד אייבש אותו קצת למטה. שלא יחשוב שכל היום חיכיתי לפגוש אותו. וככה זה מתחיל עקום כבר מההתחלה מלא משחקים, אבל יש ברירה אחרת?

הרכב שלו כבר למטה, הצצתי מהתריס לוודא שהוא אכן עצר בכניסה לביניין.
מבט חטוף בשעון ואני ממתינה, שיתייבש קצת.

ובינתיים נזכרת.

*******
הראשון שאסף אותי מהבית היה עידו מהשכבה בתיכון. הייתי אז ילדה תמימה בת 18. אהבתי אז את הילד הזה שהיה הכי יפה בעולם, נתתי לו הכל, גם את מה שאמא אמרה לשמור לחתונה. ואז הצבא הגיע והכל נעלם, יחד איתו, יחד עם האהבה הראשונה. הוא לא היה אשם, זו פשוט הייתה אהבה של קיץ וחורף, שלא עמדה במבחן המציאות.
זו פרידה ראשונה שכל אחת עברה, לא?

ואז, אחרי שאת מדביקה את השברים את מצליחה לצאת ולהכיר שוב, ומגלה שלא כולם רוצים רק לאהוב את הלב ואת מה שאת. את מבינה שחלקם הגדול רוצה לאהוב רק את הגוף שלך.
את מבינה שכנות וישירות רק יבריחו אותם. את מבינה שלהיות טבעית ורצינית יפגע בך כי זה ילחיץ אותם. אז בית הספר הגדול למשחק נפתח לך בגיל 18 אולי קצת לפני, והמרצות והמדריכות הן כל אלו שנפגעו לפנייך.

ואת שוכחת את עצמך ונכנסת לעולם הזה ברצינות. את מחזיקה לך לפחות חברה אחת 'מבינה' בהישג יד שתייעץ לך מה לענות לו ומתי.. שתגיד לך מה נראה לה על כל אחד שאת רוצה להכיר.

השני הרציני שלי היה בגיל 21. אלעד. זאת כבר הייתה אהבה אחרת, אבל מה גבר כבר יודע על עצמו בגיל הזה? הוא היה בא ויושב עם ההורים שלי, משחק עם דנה אחותי הקטנה. והיו זמנים שכבר חשבתי שזה ימשיך לחתונה. ואז בא הטכניון ולקח אותו ממני.
פרידה שניה אולי פחות כואבת, אבל עדיין בזבזתי יותר מידיי טישו בחודשים שעברו אחריו.

והלב כבר לא אותו דבר. כמו דף שילד קטן קשקש עליו הלב שלך נראה. כל אחד השאיר את טביעות האצבע שלו עלייך, ואת קצת נשרטת, את מודה בשקט בדרך כלל רק במקלחת בסוף היום מתחת למים הרותחים, מנותקת מהעולם.

ולי? לקח לי זמן עד שהפסקתי לפחד ולהקשיב לחברות. נתתי אמון בעוד אחד. השלישי שלי.
השלישי אחרי כמה חודשים נתפס על חם. להגנתו טען שפשוט השתכר ולכן בגד.
והרביעי, אחרי חצי שנה נזכר שהוא "לא בשל לקשר" וטס להודו משאיר אותי עם כל השאלות.
ואת, שכבר נשברת יותר מידיי פעמים לא מצליחה להאמין, לא מוכנה לתת את הלב שלך שמודבק שוב ושוב בידיים של גבר. את בטוחה שכל אחד ימצא כבר את הדרך לעזוב כשיתחשק לו.

ובא לך לצרוח שנמאס לך מהמשחקים המטופשים האלה, של 'לא לענות מיד', והניתוחים הפסיכולוגיים עם החברות בנסיון להבין מה עובר לו בראש ומה הצעד הבא. אם לעשות לו לייק בפייסבוק או להעלים את ה'נראה לאחרונה' והווי הכחול, שלא ידע שקראת. בא לך ללבוש מה שבא לך לדייט, להיות יפה ומהממת ושידע שהשקעת בשבילו. בא לך לענות לו מיד, כדי שידע שאת רצינית ורגישה. את חולמת לרדת מהר לחניה כי כבר רוצה להכיר אותו עוד, לדעת אולי זה הוא ולסיים את היום הזה במסעדה או מחובקת איתו על החוף, כי בא לך קצת חום ואת לא פוחדת שהוא יחשוב שאת שרמוטה. את רוצה כבר לסיים את דרך הייסורים הזו, ולהניח עליו כבר את הראש.

אבל אין לך אומץ. כי ככה זה. אסור לך להיות מי שאת, בטח לא בהתחלה.
את צריכה להיות שחקנית ולזייף הכל, אולי גם לפגוע בו.

*******
אני מציצה בשעון. עשר דקות עברו.

מהחלון אני רואה שכבר כיבה את הרכב, והוא ממתין רגוע, נשען על מכסה המנוע. הפלאפון מצלצל.
הוא שלח הודעה. ובתרגיל הקבוע אני מנתקת את האינטרנט כדי לפתוח אותה בלי שידע שהתחברתי:

"אני חושב שזה לא הוגן לתת לי להמתין כל כך הרבה זמן, כי חיכיתי כל היום לפגישה איתך. אני לא יודע אם את בקטע של כל המשחקים האלה, אבל אני לא. אז אני אמתין עוד קצת ואלך. ואם תרדי הערב לפני שאסע מכאן, בבקשה תהיי מי שאת. אני כמעט מתחנן. "

ירדתי במהירות למטה אפילו לא ממתינה למעלית שתעלה.
וכשהגעתי אליו מתנשפת שאלתי אותו אם אפשר להתחיל מהתחלה ואם אני יכולה להיות מה שבא לי הלילה. אמרתי לו, שרק יהיה כנה ולא יפגע בי, ושגם יסלח לי שייבשתי אותו.

והוא? הוא רק חייך חיוך סלחני ואמר שזה בסדר. וכשיצאנו ממגרש החניה של הבניין בו גדלתי, הבושם שלו היכה באפי, ממלא אותי בחמימות ישנה.

"יש לך העדפה לאן ליסוע? " הוא שאל.

"סע לאן שבא לך לא אכפת לי, סע אוליי לים.. " אמרתי עוצמת עיניים מדמיינת שאני שוב הילדה ההיא בת 18, ומתפללת שהגעתי לסוף הדרך.

מוזמנים לעקוב Amitay Avrahami

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Avrahami Amitay עקוב אחר Avrahami
שמור סיפור
דרג:
לסיפור זה 10 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Lady Y
Lady Y
כתיבה מדהימה, בין הקולעים שקראתי!
הגב
דווח
פשוט אני
פשוט אני
מסכימה איתך כל כך! נמאס מכל המשחקים האלה.. כנות ופשוטות זה הכי מושך בעיני
הגב
דווח
Just Me
Just Me
פשוט מדהים!!!!!!! מרגש כל כך
הגב
דווח
טען עוד 10 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Avrahami Amitay
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אהבה של whatsapp
אהבה של whatsapp
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
דרמה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
סיפורים אחרונים
10 שכטות של הפרידה
10 שכטות של הפרידה
מאת: Alisa ♠
רכבת הזמן \ טביעת הטיטניק- 2
רכבת הזמן \ טביעת הטיטניק- 2
מאת: אביטל סיאני
רכבת הזמן \ טביעת הטיטניק-1
רכבת הזמן \ טביעת הטיטניק-1
מאת: אביטל סיאני
חבורת מד''א:פרק שלישי- עוד לילה מעייף בתחנה
חבורת מד''א:פרק שלישי- עוד לילה מעייף בתחנה
מאת: אור קרסנר
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
גם ככה אין לי חבר
גם ככה אין לי חבר
מאת: דנה לוי
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף