כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 3

עם באד בויז לא הולכים למכולת

הקושי הזה, זה בא בדיוק בלילה. בשעות הקטנות שאני עם עצמי במיטה. אני והמחשבות האלה שתוקפות אותי מכל כיוון. הרגשתי בחסרונו של שון בכל חלק בגופי. הרגשתי איך הבדידות, העצב והמועקה מתאגדים יחדיו וצועקים "אמרנו לך! ".

"אולי תפסיקי כל היום לרוץ לי במחשבות? אני מפחד שתתעייפי לי"
ההודעה הופיעה על צג הטלפון הנייד שלי.
'יש לו את זה ביותר לא-מקורי? ' חשבתי לעצמי, והמחשבה הזו גרמה לי לצחוק בקול רם ואפילו להבריח חיוך קטן לאוויר העולם.

שון היה מהבחורים הפשוטים האלה, השקטים והמופנמים.
אלה שלא מדברים יותר מדי ובקושי מרגישים בנוכחותם כאשר בסביבה יש הרבה אנשים. היה לו יופי פשוט, רגיל כזה, ושתי גומות חן קטנות בקצוות של השפתיים שגרמו לחיוכו להראות יותר ממושלם.

משהו בו משך אותי, אני אפילו לא יודעת מה. אולי השלווה והרוגע התמידיים שהוא שרוי בהם?
נו באמת, אני? רוגע? ! הצחקתי את עצמי עכשיו. אני בכלל בחורה של באד בויז! היפראקטיבית, משוגעת, שרוטה שלא מצליחה לשבת יותר מעשר דקות רצופות בשקט ושלא נדבר על להשאר בריכוז.

החלטתי לתת לשון צ'אנס ויצאתי איתו לדייט. אני, שלא סובלת דייטים.
יצאתי לדייט!
ממש, דייט דייט - עם כל מה שנלווה לזה.
אפילו יין נכלל בסיפור. 'ממתי אני שותה יין ולא בירה, מה קורה לי לעזעזל? ' חשבתי ביני לבין עצמי.

האמת, היה לי כיף. אפילו היין היה טעים. אוסיף ואומר שזה גם די עשה את העבודה. אהבתי את הסחרור הקל שהוא גרם לי להרגיש ואת החום הנעים שהתפשט לי בגוף בעקבותיו.

"את מיוחדת" לחש שון חצי שניה לפני שהדביק את שפתיו לשפתיי ונישק אותי נשיקה מהאגדות.
'הוא מנשק לא רע, החמוד הזה'.
עצמתי עיניים ונתתי לעצמי להסחף למחוזות הדמיון.

היה לנו קשר טוב, לשון ולי.
משהו יציב בחיים שלי לשם שינוי, אחרי כל הבאד בויז המניאקים שעברו לי בחיי ונעלמו כלא היו. בין נדידותיי במחשבות על חיי, נזכרתי במשפט שחברה טובה אמרה לי פעם וממש הצחיק אותי:
"חמודה, עם באד בויז לא הולכים למכולת, הם שולחים אותך לקניות לבד! "

שון שונה, הוא ההיפך הגמור מבאד בוי. אולי זה למעשה מה שהייתי צריכה לעצמי כל הזמן. אני מתחילה לאהוב את כל העניין הזה של 'הילד הטוב'. הוא כיבד אותי, אהב אותי, ובעצם העניק לי את כל מה שכל בחורה יכולה לחלום עליו.

ללא כל ספק זכיתי בטוב.

עד שהגיע היום שפחדתי ממנו פחד מוות.
השעמום והשגרה תקפו אותי מכל הכיוונים ותפסו אותי בכל הכוח ללא דרך מילוט. שום דבר כבר לא ריגש אותי, הכל הרגיש לי רגיל ומשעמם. קיבלתי כל דבר שרק רציתי ועל כל מילה שהוצאתי מהפה נאמר "אמן". היה חסר לי האתגר, הפלפל.
הריגוש הזה שיש בכל הבאד בויז המניאקים ששלחו אותי לקניות במכולת לבד.

ככל שעבר הזמן נהייתי יותר ויותר קרה אליו, חסרת סבלות, הגעתי למצב שזלזלתי בו. לא היה לי כוח אפילו לשמוע אותו מדבר. שון לא הבין מה קורה איתי ואיך התהפכתי בצורה כזאת. הוא ניסה לדובב אותי ולגרום לי להרגיש טוב ואני פשוט לא שמתי עליו.

יום אחד, הוא החליט לארגן מסיבת הפתעה גדולה, סתם ככה, כדי לעשות לי קצת טוב על הלב.
הוא הזמין את כל החברים הקרובים והמשפחה וקרא לה "מסיבה שמגרשת את העצבות מהגוף".

בערב המסיבה הוא התקשר אלי בהתלהבות "רדי למטה, באתי לאסוף אותך. יש לי הפתעה בשבילך שממש תשמח אותך! "

ואני רק זרקתי בזלזול לעבר הטלפון "אני עייפה. לא עכשיו. " הוא יצא מהרכב ועלה אלי לדירה, הסתכל עלי במבט עצוב ואמר "אבל... אני אמרתי לך! אמרתי לך שתפסיקי כבר לרוץ לי כל היום במחשבות, שלא תתעייפי לי. "

"אני מצטערת", אמרתי, אבל בלב לא באמת הרגשתי צער. זה פשוט לא התאים לי יותר. "אני כבר לא באמת פה. זה לא כמו פעם".

הוא הסתכל עלי עם העיניים הפשוטות והיפות שלו, וראיתי שהוא לא מוצא את המילים. הסתובב, ויצא מדלת הדירה. נשמתי לרווחה והרגשתי הקלה.

בימים הראשונים לאחר הפרידה יצאתי לחגוג כמו פעם, נהניתי מכל רגע. אלכוהול, מסיבות, גברים שונים ומשונים. וכמובן, חזרתי לבאד בויז שהיה נראה שפשוט לא יכולתי בלעדיהם. הימים שלי היו עמוסים בכיף.

ואז הגיעו הלילות.

בלילות נזכרתי במבט העצוב ההוא של שון, במבט הזה ללא מילים שהעביר כל כך הרבה כאב. כל כך הרבה כאב עד שלא הצליח למצוא מילה שתתאר את ההרגשה הנוראית שתקפה אותו חזק בבטן. ואז עברה ללב וניפצה אותו לחלקים קטנטנים שהתפזרו בכל הדירה שלי.

הקושי הזה, זה בא בדיוק בלילה. בשעות הקטנות שאני עם עצמי במיטה. אני והמחשבות האלה שתוקפות אותי מכל כיוון. הרגשתי בחסרונו של שון בכל חלק בגופי. הרגשתי איך הבדידות, העצב והמועקה מתאגדים יחדיו וצועקים "אמרנו לך! ".

עברו כמה חודשים, הימים המשיכו להיות עמוסים במעש ושמחה,
והלילות מלאים בכאב ועצב. אני מתגעגעת לשון, אני רוצה אותו בחזרה, רוצה אותו איתי. אבל הוא כבר המשיך הלאה, למישהי הרבה יותר טובה ממני. כזו שתעריך את כל הטוב שיש לנשמה הטהורה שלו להציע.

ואני, אני נשארתי לבד.
לחיות לבד, לישון לבד, לצחוק לבד, להתבאס לבד, לשמוח לבד, לחלום לבד, ללכת לקניות לבד.

***

"אוף, בטוח שכחתי מלא דברים ברשימת הקניות! " התעצבנתי.

אמנם שון היה רחוק מאוד מלהיות באד בוי, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי עכשיו במכולת לבד. באשמתי הבלעדית יש לומר. אני זו שהיה לה בידיים את הטוב בהתגלמותו והחליטה לוותר.

"עם באד בויז לא הולכים למכולת" המשפט הזה הדהד בראשי ללא הפסקה.

עכשיו הבנתי על בשרי שגם עם חוסר הערכה וזלזול לא הולכים למכולת.

בעצם, לא הולכים איתם לשום מקום.
ובטח שלא מגיעים.

שני אלה אפילו יותר גרועים מכל באד-בוי שקיים בעולם.
הם, ללא כל ספק,
ובוודאות מוחלטת,
משאירים אותך

לבד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Rotem Ifergan עקוב אחר Rotem
שמור סיפור
לסיפור זה 8 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Amit Barouch
Amit Barouch
אני מבינה אותך...
הגב
דווח
Avrahami Amitay
Avrahami Amitay
רותם איפרגן יש רק אחת
תודה על המילים והכתיבה המיוחדת שלך. התגעגעתי.
הגב
דווח
Rotem Ifergan
Rotem Ifergan
התגעגעת אז באתי ;)
העיקר שאתה מחייך!❤
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Rotem Ifergan
משחקת באש
משחקת באש
מאת: Rotem Ifergan
דור שלם של טיפשים
דור שלם של טיפשים
מאת: Rotem Ifergan
גורל
גורל
מאת: Rotem Ifergan
מהחושך אל האור
מהחושך אל האור
מאת: Rotem Ifergan
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
דרך מוצלחת
דרך מוצלחת
מאת: שיר פיליבה
אפשר גם אחרת פרק 59
אפשר גם אחרת פרק 59
מאת: Maya B
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan