כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

קרחת מפריעה לזיין

אבל עבודה מאכזבת עוד יותר

יש לי נשירת שיער, חשב דוד.
הוא יכל לראות את השיערות נושרות כמו עלים על המקלדת שלו במהלך היום, ופייר זה הפריע לו, הוא לא רוצה לסיים עם חור במרכז הראש, אי בודד של קרחת כמו ניסים מהנהלת חשבונות בקומה השניה.

קרחת מפריעה לזיין, אמר בקול רם דוד, וסחט מבטים מריקי, העובדת שישבה כמה מטרים מלפניו.. ככה זה במוקדים, אתה דבורה, חלק מכוורת, ואין מילה שלא עוברת במוקד ומגיעה לכולם. זה כמו נאד בתוך הרכב כשהמזגן פועל, או תמונת עירום שסבתא בטעות שולחת בווטסאפ המשפחתי - יענו, אי אפשר להתעלם.

דוד נכנס לגוגל והתחיל לחפש את הצירוף הטוב ביותר לפתור את הבעיה, שילובים כמו "קרחת, לא, קרם, שיטה, שיער, שופע" בסדר שונה, וגוגל בעצמו ניסה לתקן אותו : האם התכוונת ל-"קרם טוב למניעת קרחת שלא מפריע לזקפה?"
גוגל נשמע ברגעים האלה כמו מעצב שיער שחוזר על המילים של הלקוחות שלו בשביל להשיג עוד מידע "אה, אז הבעל שלך עזב את הבית, ולא שמת לב לסימנים מוקדמים?" והלקוחה כזה "כל היום הוא בעבודה, לא ראיתי את זה בא", ומעצב השיער עונה "התכוונת שלא שמת לב שהוא מבלה יותר מדי זמן בעבודה ולא חשדת שיש לו שם מישהי?"

אז גוגל ודוד גלשו יחד כמו מעצב השיער והלקוחה והגיעו ל"בעיות הורמונליות בגיל המעבר שגורמים לנשירת שיער" ומשם הדרך לקרמים וכדורים היתה קצרה. כמה קליקים והכל בדרך מסין, ארוז בדיסקרטיות.

כעבור מספר חודשים, בבוקר יום ד' זה היה, דוד נכנס למוקד שבו עבד.
מבטה של ריקי, זו שיושבת כמה מטרים ממנו נראה מופתע - "אלוהים אדירים, דוד זה אתה?"
אבל לא נשמעה כל תשובה מגוש השיער שהתיישב בכיסא ושם את האוזניה.

הלחשושים נשמעו בכל רחבי המוקד, הדבורים זמזמו בכוורת, ואף אחד לא יכל להתרכז בעבודתו.
מירי, מנהלת המוקד ניגשה לדוד בחשש "היי דוד, אתה בסדר? רוצה לשתף במה שקרה?"
היא חשה גאווה קלה בליבה לנוכח המשפט הזה שאותו למדה בקורס לניהול במכללה.
עיניי כל העובדים נישאו לעברם. לפתע דוד, שהיה מכוסה כולו בשיער חום, עבה ומקורזל, כמו של חיה מוזרה שחיה במעמקי הג"ונגל, קם ממקומו וברח מהמוקד, ככה בלי התראה, ב10 בבוקר, שעת הלחץ, מבלי לסמן במחשב הפסקה, ואפילו מבלי לקחת את התיק שלו.

מירי פנתה לאחמשית שהיתה עסוקה בסריקת הבנייה בציפורניים שעשתה, ואמרה לה "כפרה, תנסי לקרוא למישהו ממשמרת ערב שיגיע, וגם תרימי טלפון לכוח אדם, לא נראה לי שנראה פה שוב את דוד."

ובאותו שבוע כבר גויס עובד חדש, חיים שמו, בן 38 ככה, מאוכזב שהחיים הביאו אותו לעבוד במוקד ולקבל מינימום, ובדיוק בזמן קבלת השיחה הראשונה שלו לאחר ההתלמדות הרשלנית, הוא שם לב לכמה שיערות שנפלו על מקלדת המחשב שלו...

צאדיק צ עקוב אחר צאדיק
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
קומדיה
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
סתמי ת'פה יא בת זונה! אני אוהב אותך.
מאת: Elchin's Emotions
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
לפני חצי שנה מתתי, ולא משנה מה הרופאים אומרים.
מאת: Nizan Zarotski
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
בטוחה שתבין 'מלך שלי'.
מאת: C Y
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema