כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אתה לא זוכר

ראיתי אותו הולך עם כל החמולה שלו לעבר המכונית.

ראיתי אותו הולך עם כל החמולה שלו לעבר המכונית. הוא היה לבוש כמו נבל בסרט אנימה, גם השיער שלו היה לבן עד מ-עבר לכתפיים, אבל פרוע, פרוע מאוד. אתה זוכר כשהיית ילד, היית לובש מכנסי התעמלות ארוכים והחולצה הייתה כל-כך קטנה עליך, כי להורים שלך לא היה כסף לקנות בגדים והחולצה הייתה מגיעה עד הטבור החשוף וכל הזמן משכת אותה מטה במורת רוח. עכשיו הוא ברון סמים, חולש על כל העיר וחמישה ערים מסביב ועוד שני ערים מרוחקות. טובע באבקה הלבנה כמו אל פאצ'ינו ב"פני צלקת" וצבא חיילים גדול מאבטח אותו ומפעיל את כל הרשת הענפה. אבל אפילו לבוס גדול יש בוס והוא חייב דין וחשבון כל הזמן לארבעה יפנים מסוממים עוטי מסכות שמפעילים אותו כמו בובה והם אפילו חסרי רחמים יותר ממנו. אתה זוכר לקחו אותנו בטיול של בית-ספר לאיזו תערוכה מוזרה של חובבי פסיכולוגיה? היו שם מיצגים של אשליות ש-כל אחד הה רואה משהו אחר, לפי תפיסת עולמו. אתה ראית שדים בכל מקום ואנשים מתים ומדממים שמנסים לכאורה לקחת את נשמתך. אתה זוכר כמה צרחת? כל הזמן צרחת, צרחת כמו ילדה קטנה. אני לא הבנתי מה מפחיד אותך כל-כך, כי בכל מקום ראיתי כרי דשא רכים ופרחים מלבלבים וקשתות בענן ושפנפנים קטנים חמודים מקפצים ומכרסמים גזרים. היה שם דג קטן אדום שוחה בתוך בלנדר כבוי, אתה זוכר? היה שם כפתור צבוע אדום והיה כתוב ש-מי שילחץ על הכפתור יסיים את חייו של הדג הקטן בקצה האצבע, בלחיצת אצבע, אם ירצה בך. אף-אחד ואחת לא רצו, אבל אתה רצית ולחצת על הכפתור ב-כזו התלהבות שיצא לך ריר מהפה וטפטף במורד הסנטר אל החולצה המוכתמת שלך, זו עם הציור של הדובי האוחז בלון. החולצה שהגיעה לך עד הטבור הייתה צהובה בצבע חרדל עם פסים אפורים לרוחבה ואפילו הדובי השמח שאחז בלון על החולצה שלך - לא היה שמח יותר, כי מ-רוב כביסות הפה שלו התעקם והעיניים שלו נשפכו והוא נראה כמו בוכה ואפילו הבלון שהדובי אחז נראה כאילו פינצ'רו אותו. אתה זוכר שלחצת על הכפתור והפכת את הדג הקטן האדום המסכן לעיסה בתוך שניות? כל הבלנדר היה מלא נוזלים מהולים בעיסת הדג ואתה צחקת. אתה זוכר כמה צחקת? אתה זוכר איך צחקת? צחוק מטורף, צחוק של חולה נפש. הם כעסו עליך כולם, אבל לא יכלו לעשות לך כלום, כי זה היה חלק מהחוויה המוזרה של התערוכה. אז עכשיו החלטתי לעשות משהו בשם הדג ואני הולך לשלוח קליע מנקודת התצפית שלי שישאיר לך צלקת מכוערת על הלחי עד יום מותך, מה אתה אומר על זה? אתה אפילו לא תדע מה הסיבה, כי מה זה חיים של דג בשבילך?

איש המגבעת עקוב אחר איש
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay