כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

חופש

הולך לאן שרגליי נושאות אותי

"בחנוכה אתה לוקח חופש. כמו שביקשת. תנוח, ותחזור אלינו בכוחות מחודשים"

אני ביקשתי חופש? באמת?

אני חייב?

מרגיש כמו ילד דחוי שנתנו לו לנוח בצד, במקום לשחק עם כולם כדורגל.

מי החליט שאני עייף?

אין לי מה לעשות עם כל החופש הזה ;

אני לא הטיפוס שיטוס לחיפשה בארץ רחוקה בתיכנון של רגע.
אפילו טיול בארץ לא מעניין אותי במיוחד.
אני בקושי יוצא לגינה.

היעדים ששמתי לי לפנים התארכו כצללים לאור השקיעה,
התמזגו עם החשיכה היורדת,
ונעלמו לחלוטין בשחר העולה.

אני עדיין מנסה מדי פעם, מתוך איזו תקווה מטופשת.
לרוב, זה לא מחזיק יותר מדי זמן
גם לא מעט יותר ;
רגע עובר -
ואני כבר במקום אחר...

רצה המזל, או יד הגורל, והמחשב שלי התקלקל;
מצאתי לי מטרה חדשה - לצאת למסע לתקן אותו.
ברכבת.
בהליכה.
לעתים בריצה.
לעתים עוצר בדרך לצפות בעולמנו המוזר.

נתקעתי ; מחפרים מלפני ומאחורי. אתרי בנייה ערומים איש על אחיו עד קצות האופק, נשברים בשבבי עיר בין הריסותיהם.
אלוה-
גוגל אמר שזה בכיוון הזה.
הוא כנראה צודק עקרונית אבל..

החיים מסובכים.

...

בסוף כמובן שמצאתי את דרכי. מסרתי את המחשב. עכשיו נותר רק לחכות לחשבון שידפוק על דלתי. בכל אופן, הורדתי את עול האחריות הזה מעל גבי.

השאר אורבים בחשיכה, מחככים ידיהם בציפייה..

אני הולך בחזרה אל הרכבת, שב על עקבותיי כלעומת באתי.

מה איכפת לי? זה מעביר את הזמן

..

אני מתעורר לפתע מנימנום ברכבת. מביט בשעה. כבר ארבע. מביט מהחלון - הגענו לתחנה ליד הים.

בלי לחשוב, אני יורד מהרכבת.

רגליי נושאות אותי לאורך הטיילת. עיניי משוטטות בין הרצים והמשפחות, האוהבים והבודדים, הילדים ובני הזקונים - אחד מהם חולף על פני בריצה, זקנו הלבן מתנפנף ברוח.

לאן הוא ממהר בגילו?

רוח קרירה מתחילה לנשוב.
השמש מתחילה לשקוע
מסמנת לי שהסוף קרוב..

גם זה יחלוף

היו אלפי ימים כאלו, ויהיו אלפים אחרים.
הארץ תמשיך לסוב על צירה,
איתי או בלעדי.

ובכל זאת, חיוך מרוח על שפתיי כשאני מתכופף לצייר בחול. חופן אותו באצבעותיי, מעניק לו צורה, מגעו רך וקריר תחת אצבעותי הארוכות.

השמש ממשיכה לצלול בנחישות אל הים,
אני מחיש את ידי.
חופן ומרים
מהדק ומיישר
חופר ומשליך -
ומרים ובונה..

אני מרים את ידיי ומביט ביצירתי:
זה לא מושלם,
רחוק מכך.
גרוע אף יותר מהפעם שעברה -
אי שם בחיים אחרים.

ובכל זאת,
אני מצלם אותו.

נושם אותו לתוכי.

רגע לפני -

שייעלם ;

Carmel Levy עקוב אחר Carmel
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
M A
M A
כתבת מדהים ❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Avaraius The Tale Teller
Avaraius The Tale Teller
אני לא יודע אם הסאבטקסט המכוון שלך הוא מה שאני ראיתי אבל יצא לך מדהים
תודה שחלקת איתנו את המסע שלך :)
הגב
דווח
Carmel Levy
Carmel Levy
לא היה מכוון, אבל לא מתחרט על ה"טעות"
שמח שאהבת :)
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
Carmel Levy
פחד
פחד
מאת: Carmel Levy
שקט
שקט
מאת: Carmel Levy
להאמין
להאמין
מאת: Carmel Levy
לשוב אל עצמי
לשוב אל עצמי
מאת: Carmel Levy
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
אל תדאג לה
אל תדאג לה
מאת: Mia Termapolis
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
ורד
ורד
מאת: Alter A
בין צ'צ'נים למלחמות דת
בין צ'צ'נים למלחמות דת
מאת: Justice gov
שני ילדים בעולם
שני ילדים בעולם
מאת: סנופקין M.F
לשיר מכל הנשמה 4
לשיר מכל הנשמה 4
מאת: שיר פיליבה