כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 2

קרא אותי כמו ספר

כן. מחשבות מלוכלכות הן הקטע שלי עכשיו. 16+

אוזניות, פוני קצת ארוך וכובע גרב. מסכה אדומה, כמו שלי.
זה קצת מצחיק אותי כי אתה בחולצה קצרה מהסוג שמדגיש את שרירי הזרוע, אז לא ברור לי למה אתה בחולצה קצרה ובכובע גרב.
כמו פרודיה ישראלית של סקייטר אמריקאי.
בעצם איך לי זכות להגיד כלום בכלל. כמה שנים אחורה ואתה בדיוק הטיפוס שהיה גורם לי לאבד את זה - להרגיש כאילו הפנים שלי בוערות ולא להצליח לדבר.
ואולי זה מעבר לטיפוס- אתה יפה בצורה יוצאת דופן.
בכלל יש משהו ביופי ישראלי שלא עוצרים להעריך, עיניים כהות ושיער כהה שנותנים ניגוד חד לעור בהיר.
מצחיק שלכל האנשים שכאן אין שום דבר במשותף חוץ מהצורך לעלות על אותו האוטובוס.
שלט התחנה משליך צל על הפנים שלך.
כשהאוטובוס מגיע אני כמעט מצטערת שאני צריכה ללכת.
עולה על האוטובוס ומעבירה את הרב קו.
מחזיקה את העמוד הראשון שפנוי.

אני מרימה מבט כדי לראות אותך קורץ מהכיסא שמולי.
המבט שלך ננעל על שלי. מעניין על מה אתה חושב.
אתה בטח מודאג. אני בוהה כבר הרבה זמן.
אתה מוציא משהו מהכיס, עט ונייר, וכותב.
מה אתה יכול לכתוב? ועוד באוטובוס?

אני מסיטה את המבט, אפילו שקצת קשה לי לא להסתכל עלייך.
יש לך עצמות לחיים שחשבתי שיש רק לנסיכות רוסיות שתי מאות אחורה.
זה שאתה מכוסה בדיו לא קשור לזה, או שמעצים את זה - אני לא ממש יודעת.
אבל הפנים שלך זורחות, והגוף שלך מקושט כמו ספר צביעה.
אני תוהה אם תיתן לי לצבוע אותך. תיתן לי להעביר את האצבעות בכל מקום?
יש קטע כזה להניח שכל קעקוע מסתיר סיפור, תספר לי?
תוריד את הבגדים ותספר על כל אחד מהם? מהצוואר ועד האצבעות?
אולי נשחק את זה אחרת, תיתן לי ללקק את כל האיזורים הלא מצויירים?
המחשבה משעשעת ואני מסמיקה ומשפילה מבט.
ברגשות מעורבים, ערבוב של אשמה ומבוכה, אני מרימה את הראש.
האוטובוס עולה על במפר.

כשאני מרימה אותו אתה מולי.
מפחיד כמה בשקט אתה זז.
אתה מחייך, חיוך זחוח כאילו אתה מרוצה מעצמך.
בתנועה חלקה אתה מוריד את המסכה ומתקרב לאוזן שלי.
"יש לך ראש מלוכלך." אתה מחייך מדהים, "זה חמוד."
האוטובוס חורק שוב ואתה מחזיק אותי רגע לפני שנפלתי.
פאק. בטח שיש לך ריח מדהים.
רגע, מה אמרת?

"סליחה?" אני מפסיקה לנשום לרגע, לא ברור לי למה אני מרגישה שהגרון שלי התייבש מבפנים.
"ואם אני אתן לך ללקק אותי" אתה אומר בשקט, מתקרב עוד יותר, "מה יקרה כשתצאי מהקווים?"
אני די בטוחה שהאוזניים שלי זורחות באדום והעיניים שלי פעורות באימה.
אצבע לא מקועקעת מעבירה שיער שלי אל מאחורי האוזן. היד השנייה מושכת את הכיס של הג'קט.
לרגע, זה כאילו הדופק שלי טס והלב עוצר.
אני לא עוצרת להינות מזה כי רגע אחרי הלב שלי פועם כל כך מהר שיש לי סחרחורת.

"זה אני" אתה אומר וזז בקלילות החוצה.
על אחת האצבעות שלך יש טבעת כסופה ואתה תופס לעצמך את העורף כשאתה יוצא.
האחיזה שלי בעמוד מתהדקת וקצת קשה לי לנשום.
אני מזיעה בכפות הידיים.
מכניסה את היד לכיס שמשכת כדי למצוא כרטיס ביקור כשמספר הטלפון מוקף בו.
בצד הכרטיס כתבת 'בואי נברר'.

little mrs.sunshine :) עקוב אחר little mrs.sunshine
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Avaraius The Tale Teller
Avaraius The Tale Teller
וואו סחפת!
גם דרך מגניבה לסגור אותו :)
הגב
דווח
1 אהבתי
little mrs.sunshine :)
little mrs.sunshine :)
איזה כיף שנהינת!:)
הגב
דווח
1 אהבתי
Alon PAGLIN
Alon PAGLIN
הרבה זמן לא כתבת התגעגעתי.
סיפור חמוד מאוד מחכה להמשך

הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
יצירתי
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
כנגד 4 בנים
כנגד 4 בנים
מאת: שקד מיכאל
תאוות בשרים לשמנה
תאוות בשרים לשמנה
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer