כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אחרי הרבה זמן שלא

מדובר כאן בנתק - כי שתינו מבינות כמה כוח רע יש לאהבה בנינו

"ההבדל העיקרי ביני לבינך הוא ששניכם רציתם עד זוב דם. כן, אני מודעת ויודעת את כל מה שעברתם ביחד ולחוד, מה כל אחד מכם "תרם" למערכת היחסים ולמה היא נהרסה.
אבל בסופו של יום, את חוזרת לישון איתו, מבינה?"
השיחות עם הג'ינג'ית הפכו להיות שגרה קבועה מהרגע שבו רומי יצאה מחיי.
"איך היה אצל הדס?"
אני מסתכלת עליה והראש שלי עמוס בהמון מידע ורגש. בעיקר רגש.
"אני מבולבלת, נורא" אמרתי והחזקתי את הסיגריה עם השפתיים.
"אמרתי להדס שזה סוף העידן, אז היא ביקשה ממני לסכם במילות מפתח מה זה בשבילי הסוף"
הג'ינג'ית מסתכלת עליי ומרימה גבה "מה כבר אמרת?"
"אז זהו.. שאמרתי הרבה, אמרתי שמבחינתי התקופה הזו הייתה -
לחץ, מועקה, תשוקה עזה, הידיעה שלעולם זה לא יעבוד, מלחמה בלתי פוסקת, ריבים, אהבה, סקס משוגע, פתיחות, הכלה, רצון, כמיהה, חוסר אוויר לנשימה, פרפרים בבטן, בכי, אכזבה בלתי פוסקת, מקלות בגלגלים, אפקט הדחייה, חרדת נטישה"
היא מסתכלת עליי והמילים לא מתחברות "אני חושבת.. שזה הרבה מעבר לסיום תקופה"
"מה שסיפרתי להדס זה שהייתה סקאלה" אני מתחילה להפשיט את המונחים שזרקתי לאוויר "הייתה סקאלה עם שני קצווה כאב ואהבה, בזמן שהמחוג היה על אהבה - לא היה כאב ולאחרונה, בעיקר בשנה, שנתיים האחרונות, המחוג הצביע רק על כאב ולכן אהבה כבר לא הייתה קיימת, או שכן והיא פשוט נרמסה."

הסיטואציה מורכבת, היא מתסכלת ועצובה, שורפת ולא נותנת מנוח כי לא מדובר כאן בפרידה שבשלב מסוים נוכל להמשיך להיות קשר, מדובר כאן בנתק. סופי וגמור. מבלי שתהיה את היכולת להחליף 'חג שמח' או 'יום הולדת שמח' כי שתינו מבינות כמה כוח רע יש לאהבה שלנו.
מעולם לא חשבתי שאהבה עצומה שכזו תצליח להוציא ממני את כל הרוע, את כל מה שאני לא. לא חשבתי שאהבה אמורה לעשות את זה, הייתי בטוחה שהיא תצליח לרפא את כל הפצעים והצלקות שאיתן הגעתי אליה. חשבתי שהאהבה הזו היא המפתח לכל הצרות.
אני רוצה להאמין שהדברים נועדו להיות כאלו, קשים ובלתי נסבלים.
אני רוצה להאמין שזה לא לחינם, אני רוצה להאמין שעצם העובדה שהיא מתחילה להיות מטושטשת בלב והוא טיפה כועס עליי, זה תקין.
ואם זה תקין, אז למה אני מרגישה אשמה?
למה אני מרגישה צורך לשמוע את הקול שלה, כל לילה.
הרי אין לי מניע נסתר, אני לא רוצה לגרום לאינטרקציה לחזור שוב לאותה נקודה. אני לא רוצה את מערכת היחסים הזו יותר, מבחינתי הגעתי למצב שזה כבר בלתי נסבל.
אז למה אני עדיין מרגישה אשמה שהכל ככה.
למה עד שמצאתי בחור מדהים, באמת שלא חשבתי שקיימים כאלו בעולם, זה מרגיש לי שאני צריכה להיענש ולהיות לבד, הכל רק שהיא לא תרגיש רע.

"אני מבולבלת הדס, ואני לא חושבת שאי פעם הרגשתי ככה, לא חושבת שאי-פעם הכרתי את החצי השני שלי כמו שאני מכירה אותו, הכל קורה מהר מדיי וזה שובה ומקסים ובאותה הזדמנות זה גורם לי לצרוח מפחד בפנים, בלב"
"אני יודעת נעמה, אהבה לפעמים מפחידה"
"היא לא הייתה! היא לא הייתה מפחידה כשהכרתי את רומי."
"את חיית עם רומי שנתיים בידיעה שהיא לעולם לא תסכים להיות איתך, היא הייתה חסרת החלטה וגם חסרת רצון לחיות חיים משותפים איתך, היית עסוקה בעיקר בלפחד"
וזה נכון, פחדתי. פחדתי מהכל ומכולם, נלחמתי על תשומת לב, נלחמתי בה ובי ובכל העולם, כשבעצם הייתי צריכה להגיד לה שזה כבר לא מתאים לי. הייתי צריכה לדעת שאם זה כרוך בכאב - לא מדובר באהבת אמת.
"מה את חושבת? שלא שורף לי שעכשיו הוא חזר לג'ינג'ית והכל מתגשם אצלה על הצד הטוב ביותר?"
הסתכלתי על הדס בעיניים דומעות וכואבות.
"מרגישים את הכאב שלך" ניסתה לנחם אותי.
"אני יודעת שמרגישים, אני חווה אותו. יש סיפורי סינדרלה, כולם חוזרים, כולם מתאהבים ורק אצלי לא קורה ההאפי-אנגינג. למה? למה לא מגיע לי שדברים יסתדרו אצלי טוב, שאוכל להגיד לכולם 'רואים? ידעתי שאנחנו נהיה ביחד, ידעתי שהאהבה שלנו יותר חזקה מכל דבר הקיים ביקום הזה."

הרבה דברים קורים לי בזמן האחרון, אני משתנה ומתחלפת, הדברים שריגשו אותי בעבר כבר לא מהווים כל תפקיד בחיים שלי כיום ואם לפני כך לא ידעתי על מה להצביע שמציק לי - היום אני יודעת גם לקרוא בשם הילד.
אני מניחה שאין לי את הידע להכיל את היכולת לקבל משהו טוב. להבין שמגיע לי גם דברים טובים ולא רק מלחמות ועצבים. ואולי התפקיד שלו בחיי להראות לי כמה זהה אפשר להרגיש.
לא אשקר, בהתחלה הייתי בטוחה שהוא ערך עליי חיפוש רציני בכל מדיה חברתית שהיא.
הדמיון בנינו היה אוסף מושלם של נקודות של אנשים שעברו מסע כל-כך זהה, לפעמים היה נדמה לי שמדובר באותו אדם רק ביקום מקביל - עד כדי כך לא האמנתי.
זה הרגיש שהגיע הזמן שאקבל לשם שינוי משהו חיובי - הרי העבודה מסתדרת וכל שאר הדברים בחיי גם לא נראים קודרים במיוחד. ואולי זו בכלל אני שהצליחה לשחרר כמה דברים מהלב כדי להמשיך הלאה.

הפרידה ממנה קשה, היא הייתה ותהיה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי ואני מרגישה שאני משאירה אותה מאחור רק שהפעם, זה מרגיש כל-כך סופני שחלק מהנשמה שלי נעלמה כ-לא-הייתה.
החיים שלי לא היו רגועים ופושרים, נדמה לי בשום חלק מהחיים שלי.
אני מניחה שזה עניין של הסתגלות למצב החדש, כי אחרי הכל מי לא עבר שברון לב? אני יכולה להיות בטוחה שאנשים נפרדים והלב שלהם נשבר ומתאחה - לא במקרה שלנו.
נפרדנו כלכך הרבה פעמים וניסינו לחזור ובשלב מסוים זה הרגיש שהלב חווה רק שברונות בלי סוף - קשוח ככול שיהיה האדם, אין אף יצור חי שמסוגל להכיל כלכך הרבה שברונות, פעם אחר פעם.

אז אולי הפעם הגיע הזמן, אתם יודעים?
אולי הגיע הרגע להפסיק לקוות לשברון לב הבא שיגיע – כי הרי כולנו יודעים כאן שהוא יגיע. הסיפור שלנו נחתם כבר, עוד ממזמן. רק אנחנו היינו העקשניות לנסות להחיות אותו בלי הרף כדי להרגיש לרגע חיות.
אני מנסה להכין את עצמי ליום שאחרי ומבלי לשים לב עוברים שבועות ותכף גם חודשים יתווספו. יגיע השלב שבו אדבר עליה בלשון עבר ואנסה להבין בדיוק מה הלך העניינים מבחינת המקום בו אני עומדת.
"אולי תנסי להינות מכל שצברת עד כה" הדס מנסה להוציא אותי מהתחום ששואבת אותי בכל פעם קצת מעבר.

"אני חושבת שהגיע בזמן בכלל להפסיק לחפש. אני עסוקה בחיפושים אחר הדירה המושלמת, העבודה המושלמת, הגזרה המושלמת וחיים מושלמים. היו לי חיים מושלמים – איתה. הכל הרגיש כמו סרט. אני יכולה לספר לך שבה הרגע הזוגיות שלנו חולפת לי מול העיניים בעוד שאנחנו מנהלות שיחה. כל ההתחלה, איך זה המריא במהירות האור – הרגש, האהבה והתשוקה! בערנו הדס. בערנו"

יש לה יכולת להסתכל עליי ולשתוק, פשוט להתמכר לסיפור שאני מספרת. הרי לב שבור שלך הוא מתכון לריכוך לב האחר. תמיד שירים מרגשים נוגעים בנפש, תמיד יש משפט על אהבה נכזבת שצובט לך בלב.
היא נשענת על צד ימין, מניחה יד מתחת ללחי, משלבת רגל ימין על שמאל ומוכנה להישאב להרפתקאה הבאה שאספר.

"בערנו והשמיים היו הגבול, מעולם לא שבעתי ממנה, מעולם לא הצלחתי להפסיק להימשך אליה. תמיד חשבתי על הזוגות האלו שמפסיקים לקיים יחסים אינטימיים ואף-פעם לא שייכתי את הזוגיות שלנו לקטגוריה הזו, מעולם לא הייתי מסוגלת להאמין שיגיע יום שבו אגיד לה 'אני לא רוצה לקיים איתך אינטימיות' – הדס, אנחנו משהו שלא רואים כל יום – לטוב ולרע ואני יודעת שעכשיו אני נזכרת בדברים הכי טובים שיש בעולם, אבל זה תמיד היה ככה. תמיד הסקס בנינו הצליח לגשר על כל שקט או סערה אחרי ריבים. באינטימיות שלנו העולם עוצר מלכת – מתרכזים אך ורק בדבר אחד וזה התקשורת בין הנשמות שלנו.
אני לא יודעת איך להסביר לך את זה, באילו מילים אני יכולה להשתמש בכדי להמחיש עד כמה שזה היה קוסמי, זה היה מעבר לכל תחושה אחרת, זה היה .. פשוט מושלם. הסנכרון, הגניחות, האחיזה, הפתיחות שרק גברה מכל מפגש אנטימי. אני באמת לא יודעת או לפחות לא ידעתי אם אי פעם אגיע לזה."

"עד .. ש.. הוא הגיע" מחייכת אליי ומסדרת את הישיבה, אנחנו נכנסות לכיס אוויר בסיפור והיא צריכה לשבת איתנה מול הסופה שככול הנראה אעביר אותה דרכה.

"כן, עד שהוא הגיע ועל כל זה אני מודה לו, הוא הצליח לקלף מבלי שרצה – רק כי שיתף אותי כמה חרא הוא אכל בכל תחום שבו אנחנו זהים. הוא הצליח. ואני לא יודעת איך לקרוא לזה אז פשוט אירה את זה לאוויר ואסתייג לאחר-מכן" הזהרתי אותה.
השתיקה באוויר הייתה מורגשת, הדס מצפה, דרוכה ומוכנה להמשך הסיפור שלא מגיע, לתפנית שקורית בעלילה כי אפשר לראות עליי בבירור מה מתחולל אצלי בלב.
ובלב שלי קיימת סערה מטורפת. קרב-מוות בין הלב והראש. הראש מבין הרי – הוא תמיד היה אלוף בלהבין ובאותה נשימה להפסיד ללב.

והלב.. הלב הוא המלך, הקינג הבלת-מובס, בעל הרגשות הכמוסים ביותר – זה שיכול בפולס אחד מושלם של התרגשות לשכוח כל רוע שאי-פעם חווה ולרוץ לעבר הרגש, הוא תמיד צמא, הלב הזה, הוא רוצה כמה שיותר רגש כדי שהדפיקות יסתדרו עם אותם פולסים שהוא מחפש בכל רגע נתון.

"אני חושבת שאני מתאהבת או לפחות מרשה לעצמי לאהוב מישהו אחר ולתת לו לראות את כולי באור מלא" אמרתי בהיסוס.
זה מפחיד לחלוק את הרגשות שלך ואין קשר לעובדה שאני מכירה את הדס כבר למעלה משנה, היא הייתה בהרבה נקודות מפנה בחיי ויודעת כמעט כל פרט משמעותי בחיי. אבל בכל זאת קיים הפחד להיחשף.
תמיד פחדתי להיות שקופה, שיידעו כל מה שאני חושבת ורואה, תפסתי את זה כחולשה, כמשהו שיכול להוות לי סכנה בעתיד - להיות חשופה.
"יש בו משהו שבור, נדמה שמדובר בילד שעדיין מחכה לאימו שתחזור למרות שהלכה לעולמה כשהיה בגיל ארבע. אני מפחדת להיות בתדמית האמא ושהדאגה, שוב, תהפוך להיות המוטיב היעקרי בקשר הזה. אני רוצה שהאהבה תככב, בכל הדרה, אני רוצה לאהוב מכל הלב, לתת ולהעניק את כל העולם לאדם שאותו אוהב. אבל יש לו בעיה עם קבלת עזרה.."
עינייה של הדס נפתחות לרווחה וצחוק מתגנב לשפתייה "ממש מדובר באותו אדם, הייתי מרשה לעצמי להגיד אפילו שהוא משמש לך מראה שאיתה קשה לך להתמודד.."
"כן, נכון. אבל עם זאת, אני יודעת לשלוט בקשר הזה מהסיבה שיש לי את הידע על מקומות רגישים, הרי ברור שלא אשתמש בדברים האלו כדי להעליב או לפגוע, אלא יותר כדי להבין עם מי יש לי עניין ומתי הוא מסתגר בשריון שלו"

השיחות איתו ארוכות מהרגיל, אנחנו יכולים לבלות שעות שלמות בטלפון וזה נדמה שאנחנו צמאים לאהבה של האחר, שנינו מגיעים עם מטענים, פגיעות ובעיקר העובדה שלקחו אותנו כ-מובן מאליו. הדברים שמעליבים אותנו גורמים לנו להזדהות במאת האחוזים. הידיעה שיש מישהו שמקשיב ויודע בדיוק על מה אתה מדבר, מקלה על הורדת השריון אחד מהשני.
וכשירדו הבגדים, ירדו גם הפחדים. לראשונה, אצלי, הורגשה נחת ולא לחץ. יש מישהו שרוצה אותי קרוב וזה מחמם את הלב ולכן הוא רגוע ואיתו גם הראש, פתאום הפסקתי לחשוב יותר מדיי ופשוט צחקתי ונהנתי.
אני חושבת שהוא מביא איתו אור חדש על כל מה שקורה לי כרגע בחיים, הוא לא התכוון, פשוט ניסה להמשיך הלאה וכאן אני פוגשת אותו, רגע אחרי שעברתי את מעצר החצייה מהחיים הקודמים ופשוט נתקלנו אחד בשנייה, כמעט כמו הסצנה שבה נופלים הספרים.
אני מתנחמת בעובדה שגם אם לא יקרו כאן תוכניות גדולות, עדיין הצליח להראות לי את היופי שיש בילדותיות, בשטותניקיות, כמה כיף להרגיש בנוח עם אדם זר כמעט והדבר הכי חשוב,
כמה כיף להרגיש נאהבת.

Lucifer . עקוב אחר Lucifer
שמור סיפור
ספרים מאת Lucifer . Lucifer .
משחקי הלב מתכון קצר של לב שבור והרבה פנטזיות, מוזמנים להצטרף למסע שלי, לעבור דרך הרגשות שמעולם לא העזתם להוציא ולחשוב על דברים בצורה קצת יצירתית. לפרטים נוספים
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Lucifer .
שעון-חול
שעון-חול
מאת: Lucifer .
מכאוס באת ואל כאוס תשוב
מכאוס באת ואל כאוס תשוב
מאת: Lucifer .
אל תבכה רוני רון
אל תבכה רוני רון
מאת: Lucifer .
BACK TO BUSSINESS
BACK TO BUSSINESS
מאת: Lucifer .
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
אל תדאג לה
אל תדאג לה
מאת: Mia Termapolis
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
חנוקה
חנוקה
מאת: מישהי .
סמים על הבוקר
סמים על הבוקר
מאת: איש המגבעת
גשם
גשם
מאת: איש המגבעת
לטיפה סטירה
לטיפה סטירה
מאת: השם שלי הוא ..