כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אולי

אולי

"אולי אני אתפטר?" חשבה רונית. השולחן הקטן במשרד האפור בזבז את חייה. היא ישבה בו יום אחר יום ושרפה את זמנה.
"זה מה שקורה כמתפשרים על החלומות שלנו" בעלה תמיד הזכיר לה.
בזמן האחרון הם התרחקו יותר ויותר. הם כבר לא צחקו או אפילו חייכו אחד לשנייה. האלכוהול כבר לא עזר להם. פעם הם היו שותים, מדברים, נפתחים. עכשיו היא שתתה לבד, בשקט. והוא, הוא בכלל לא שתה יותר. מתי שהוא לפני כמה שנים הוא התחיל לומר שאלכוהול זה נוזל אלים או משהו כזה, היא לא ממש הקשיבה.
"לעמוס היה קל". הוא עמד והשקיף על הנוף מאיזה הר בדרום אמריקה ופתאום זה נפל עליו שהוא רוצה להיות מורה. ככה משום מקום הוא פשוט הבין. ועכשיו כבר חמש שנים הוא מורה. מרוויח קרוב לכלום אבל הוא קם כל יום עם חיוך טהור על הפנים.
אולי אני אתפטר? המחשבה לא יצאה מראשה. אם היא רק הייתה יכולה לצאת מהעבודה הזאת ולעשות משהו שהיא באמת רוצה. היא יכולה לעבוד בהייטק, להיות ציירת, אדריכלית או שופטת במשחקי כדורסל. יש אין סוף כיוונים היא רק צריכה לקום מהכיסא משרד האדום הזה ולצעוד למשרד של הבוס שלה בסוף המסדרון. זה יפתור את הכול. היא תתפטר ותמצא עבודה שיש לה תשוקה עליה, היא ובעלה ישלימו ויבנו מחדש את החיים שלהם. הכול היה כל כך ברור, כל כך פשוט. היא רק צריכה לקום.

T;  Tjs עקוב אחר T;
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה