כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

גברת לוי החדשה

להמשיך הלאה

אני מסתכלת עליה, בוהה ארוכות בעיניים החומות העטופות בריסים עגולים וארוכים. זאת מסקרה של לוריאל מסדרת ה-AIR, אני חושבת לעצמי. קשה שלא לנתח כל שריר שזז לה בפנים, למרות שבדרך כלל היא עם אותה הבעה עצובה, כבויה.
היא מהדקת את הקוקו שלה, שעכשיו ארוך מאוד וישר, היא הסתפרה גם אם היא חושבת שלא ישימו לב, ומהדקת בסיכות ילדותיות משהו את החלק הקדמי שמפריע לה לראות. אולי היה יותר טוב שלא הייתה רואה, ככה לא הייתה נפגעת. גווני הדבש מתחילים לדהות ולהשתלב, כמו שהבטיחה הספרית. היא לא רצתה את הגוונים האלה, אני יודעת.
יודעת מה עובר לה בראש.
כל מחשבה.
זה קל מדי.
מה מטריד אותה, מה גורם לה לפחד, מה מכניס אותה להתקף חרדה שנראה כמו לופ אינסופי, מה עושה לה רע. על המשפט הזה שנזרק בכל פעם "לא עושה כלום עם החיים שלה" לאחרונה.
לא הייתי צריכה להיות סטוקרית בשביל לדעת את זה, לקלוט את זה. המסך של הניידים והאפליקציות שמראות את החיים הלא חיים בחיים לא יחשפו את זה.
זה כמו משחק שהקלפים בו לא מתחלפים, רק הסדר משתנה.
ומה שעוד משתנה הוא דמות החתן.
בדרך כלל גבוה. בדרך כלל +1.90. היה אחד שלא היה לו אפילו 1.80, שגרם לה להרגיש פרפרים בבטן בפעם הראשונה. היא חשבה במשך שנים שדמיינה את הלילה הקריר הזה של נובמבר, שהיא רקדה בחנייה והבינה שסוף סוף היא זוכה להרגיש את מה שכל שירי האהבה מדברים עליו. הייתה מוקסמת, סקרנית. תמיד הם עם שיער שחור משחור, עבה ומתולתל. חייב להיות מתולתל. עיניים שחורות קודרות, אסור שיהיו מלוכסנות, קמטים ליד העין כשהם צוחקים ואם אפשר גם גומות שיקשטו את הפנים. כולם היו כאלה, עד שהגיע אדון לוי עם שיער חום חלק ועיניים מלוכסנות וגדולות, קצת כמו של במבי, שתחת כל אור או הופכות לירוקות. זוג ידיים עדינות ולא גסות מדי, שאני אוהבת לבהות בהן כשהוא מדבר איתי. דיבר איתי. אני מקנאה בה קצת, לעיתים, רוצה להגיד לעצמי לשחרר אותה ולהמשיך הלאה.
אדון לוי גרם לגברת לוי, כשעוד הייתה בחלום עם שם משפחה אחר ובחור עם גומות יפות, בדיוק כמו שרצתה וחלמה, להבחין בו בלי שהתכוונה. אני עד היום שונאת אותה על זה. איך היא יכולה הייתה שלא להבחין בו? איך היא יכולה הייתה פשוט לדפדף אותו בפגישתם הראשונה? כשהוא החזיק לה את היד והיא הרגישה ריגוש אותו מיהרה לטאטא.
ואז בלילה ההוא בחול המועד סוכות. ראיתי אותה עומדת מול המראה ודופקת הופעה של כמעט שלוש שעות בשביל מישהו אחר! ובסוף, בסוף הוא הבחין בה. סתומה שכמותה. במקום שתדבר איתו, כי הוא כבר נכנס עמוק אל המרחב הוירטואלי כשביקש להיות חבר שלה ולעקוב אחריה, היא שאלה את חברות שלה מה הוא רוצה ממנה. מישהו יכול לומר לה שהיא מטומטמת? הייתי רוצה לצעוק לה, אבל זה כבר מאוחר מדי.
כשלבחור עם הגומות הייתה חברה, היא הסכימה לראות בו כחבר. אבל בהתחלה היא רצתה שהבחור עם הגומות יקנא. אולי, בסתר, היא רוצה עד היום. להוכיח לו שהיא בסדר. המחשבה האפלה הזו עוברת לה בראש לא פעם, כבר למדתי לקרוא אותה.
היה לילה אחד גשום של פברואר שעמדתי שם בצד וקינאתי. קינאתי בה כל כך, שנהייתי ירוקה. היא לבשה מעיל לבן שיחמם את הגוף הצנום שלה מרב הקאות. רק שלא יפלו לה השיניים... כמה קר לה, ופתאום איתו תחת פנס רחוב חם ונעים. הוא מחייך אליה, מספר לה דברים. היא לא מאמינה שהרגע הזה קורה, נעצרת לה הנשימה.
גם כשמגיע לעולם וירוס מסתורי, והיא שוב בקטע של הבחור עם הגומות, היא חושבת עליו. אדון לוי עכשיו נמצא גם במחשבות. ספק חולק אותן עם אותו בחור גומות, אבל שם. בסביבה שלה אמרו לה ריק, אמרו התפשרות... היא לא התייחסה אליו. כן שלחה לו הודעות, אבל הוא לא התייחס.
ובלילה של נובמבר 2020 היא חזרה לרקוד בחנייה וגם הפרפרים בבטן חזרו. אדון לוי חזר. ראיתי אותה צורחת על כביש 4 ושומעת את דואה ליפה בפול ווליום על 120 קמ"ש. בנתיב השמאלי. שמחתי בשבילה. אחרי הרבה זמן של סבל, גם לה הגיע לשמוח. אבל היא סירבה לראות את השמחה. במשך חודשים היא הכחישה שהוא גורם לה לשמוח, לא רצתה לתלות בו את האושר שלה.
בלילה, היא לא חלמה עליו כדמות. ליסמין אין אבא אחר. אבל הוא לא אוהב ילדים וגם אין לו תמונות עם ילדים, מה שמחזק את מה שהיא כבר יודעת. וגם אני יודעת. אין מה לדמיין עתיד, יש עבר קטוע שמוביל להווה עם רצף לא יציב.
גברת לוי הרשתה לעצמה לשחרר רק בלילה בודד אחד בחודש אפריל, אז זכתה לקבל ממנו חיבוק. היא נשענה לו על החזה, על הגוף הקשוח והקשיח, ונשמה עמוק. היא הסתכלה למעלה, לשמיים, וראתה הרבה כוכבים. החיוך של הכוכב שלה היה יפה מכולם. אדון לוי סגר עליה את הזרוע שלו, התכופף ולחש לה שהיא אלופה. ידעתי שלפני פחות מחודש הייתה להם הזדמנות להתנשק, הוא כבר התכופף ונשם עליה, אבל לא ידעתי כמה היא פחדה. פחדה עדיין שיגידו שהיא עוברת מאחד לאחד. פחדה מזה שאולי הוא לא האחד.
ובאותו רגע, העולם עצר מלכת. היא הרשתה לעצמה להתמכר לתחושה הזאת. להאזין ללב שלו פועם, לנשימות שעולות ויורדות. שרירי הפנים מחייכים וכל זה לכבודה. אני מפרגנת לה, אבל גם עצובה כי לא אזכה להרגיש זאת יותר לעולם.
הפעם האחרונה שראיתי את שניהם ביחד הייתה ביוני. הדמדומים של שעון קיץ והיום הארוך בשנה המתקרב כבר היו בשיאם. הורוד הדועך בשמיים של הלילה המתקרב. הם לא קבעו להיפגש ממש, אבל ככה יצא. ראיתי אותה עצובה ליד הרכב, מארגנת את הדברים שלה. זאת גברת לוי טיפוסית, חשבתי בדממה. מתי היא שמחה בכלל? הוא ראה אותה מרחוק והלך. פחדן, כצפוי. גיבור בהודעות, אבל במציאות מתגלה כבחור חסר ביטחון. אדון לוי טיפוסי. אחרי כמה דקות הוא חזר במיוחד בשבילה. הלך אליה. אני חושבת שהייתי המומה באותו רגע. בלעתי את הלשון. הוא אמר לה 'היי' או אולי שאל מה שלומה, ההלם עיוור אותי. היא השתדלה לא לרעוד, כמו שקרה לה הרבה פעמים איתו. נו כבר, תגידו לו שאת בקטע, קפצתי באוטו. נו! את חייבת. הוא עמד במרחק מסוים ממנה, כמעט אפסי, הסתכל לה עמוק בעיניים. הוא העביר יד בשיערו ושאל אותה משהו. והם דיברו ודיברו... היא עברה להישען על הרכב שלה, הוא עבר להישען על רכב אחר. היא הסתכלה עליו במבט כל כך מאוהב, איך הוא לא רואה? ונהיה חושך. פנסי הרחוב נדלקו. כולם הלכו. זה רק שניהם לבד. פתאום הוא חייך אליה חיוך ענקי, הצדיע והתחיל ללכת עד שנעלם. היא נשארה קצת בהלם כמה דקות ואז נסעה אל תוך הלילה.
לא רציתי לספר לה שאני יודעת מה קרה באוגוסט. קראתי אינספור פעמים את השיחה האחרונה שלהם. לא היו לי ולא יהיו לי מספיק מילים כדי להגיד לה כמה היא אמיצה. היא אפילו לא יודעת. היא רק בוכה, בוכה הרבה בלילות. בוכה בקליניקה של בחורה ששפכה בפניה את הלב כל שבוע ובסוף פגעה בה. זאת לא הייתה שפיטה, כמו שעשו לה רבים אחרים, זאת הייתה האמת. והאמת כאבה. אדון לוי לא רוצה אותה בחיים שלו יותר. היא צריכה להמשיך הלאה.
***
אני נפגשת איתה הרבה במראה. לא רק בבקרים אחרי לילות של דמעות בחודש האחרון. חלף כבר חודש. רוצה לתת לה חיבוק ולא מסוגלת. זאת הייתה אהבה מנובמבר 2020 עד אוגוסט 2021. רק תשעה חודשים. זה הכל. אני לא יודעת מי תהיה גברת לוי החדשה, אבל זאת כבר לא תהיה אני.

שלכת כותבת מהלב עקוב אחר שלכת
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
חלומות
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
הסושי הראשון שלי
הסושי הראשון שלי
מאת: שלכת כותבת מהלב
לעילוי נשמת כל אותם צדיקים
לעילוי נשמת כל אותם צדיקים
מאת: Peace& Love
התגברתי עלייך
התגברתי עלייך
מאת: Yoav Rehavi
אני לא גיבור
אני לא גיבור
מאת: Avaraius The Tale Teller
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan