כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

...

...

תמיד הייתי שמחה, אופטימית.
נהנתי מהרגע ולא חשבתי על מה יהיה אחר כך.
האושר שלי אף פעם לא היה תלוי בסביבה שלי ובבני אדם הסובבים אותי, ואפילו לא במה שמתחרש לי בחיים, לפחות חשבתי ככה.. הייתי מתנתקת מהכל מנסה לשכוח ולשמוח. וזה באמת עבד, עד שלב מסוים שהלב שלי כבר סחב יותר ממה שהוא יכול לסחוב, המוח שלי היה מלא במחשבות שלא יוצאות, רק רצות ורצות . הרגשתי שאני בלופ ששום דבר כבר לא כיף או מרגש, הכל מעוס לי, רגשות של תסכול וייאוש, אשכרה לופ שחוזר וחוזר על עצמו. ומבלי לשים לב איבדתי את שמחת החיים שלי בשנייה. הייתי מבלה ימים ולילות בחדר שקועה בעצמי מנסה להבין למה אני ככה, למה אני כבר לא שמחה, אם אני לא מבינה מה אני מרגישה איך אני אוכל לעזור לעצמי?!
לא הכרתי את עצמי, בכלל. וחשבתי אולי זה הפתרון ללמוד להכיר את עצמי, מה טוב לי, מה רע לי. מה הגבול בשבילי, מה אני אוהבת -מה פחות, פשוט להכיר את עצמי יותר טוב מכל בן אדם אחר .
עברתי תהליך ארוך ומפרך עד שלמדתי על עצמי- אמנם אני לא יודעת הכל אבל אני יודעת יורת ממה שידתי פעם ואפשר להגיד שאני שלמה עם עצמי ומאושרת כי כנראה האושר היה תלוי בזה.

לירון אלקובי עקוב אחר לירון
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה