כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1 1

האירוניה

כל הקרביים על השולחן.

האירוניה שבדבר הצחיקה אותי היום.
בנאדם שלא סובל להתנשק, ובמקרה הטוב התנשק בפעם האחרונה לפני שנים, חוטף את מחלת הנשיקה.
תמיד היה לי אנטגוניזם מתקדם להבעות חיבה פיזית אנושיות.
אז הפעם זה סוג של הוכיח את עצמו, האירוניה רודפת אותי במעגלים.

אף פעם לא הצלחתי לפתח את הדבר הזה, חיבה אנושית. גם כשכן הכרתי אותה מקרוב באופן חד פעמי בחיי אני לא בטוח שהבנתי את המשמעות שלה. אתם קוראים לזה אהבה, מילה מבחילה מעצם היותה בעיניי, עד כדי כך שקשה לי לכתוב אותה, שלא נאמר לבטא בקול . אני קורא לזה אינטרסים הדדיים, ריצוי חברתי, וביוכימיה.

אז בסדר, אני יכול להאשים את המשגיח הזקן שלא יכל לעמוד בחשק בלעשות לילד בן 15 ביד באמצע קריאה מהגמרא, אל תוך הלילה. אבל איך שלא מסתכלים על זה, גם זה אירוני.
כי גמרא לא הייתה פה.
אני יכול להאשים את ההורים האל-הורים שהיו לי.
אני גם יכול להאשים את אלוהים. כי הוא אף פעם לא היה שם למרות שהאמנתי שהוא כל יכול, אבי האמיתי שבשמיים, בניגוד לביולוגי.

את רוב הכלים שלי לחיים קיבלתי ברחוב.
הרחוב לימד אותי, הכין אותי, שייף לי את החושים, את החשדנות, את קריאת שפות הגוף, הממיקה וההבנה במשמעות של בחירת המילים.
הוא הפגיש אותי עם הטיפוסים הכי נאלחים שניתן לדמיין, ולימד אותי שאם מדחיקים מספיק טוב, אפשר גם להחזיק שכר דירה כל חודש בתל אביב.

את האנשים הפחות נאלחים, הכרתי רק אחרי שהכרתי מספיק אנשים נאלחים, והכלים שפתחתי עד נקודת זמן בשבילי, לא איפשרו לי לפתח אינטרקציות חבריות. גם לא רציתי בהם, לא רציתי בהם בכלל.

אבל כל זה לא משנה כי היום אני אחראי לחיים שלי, אני שולט בהם ואני מחליט מה יהיה. זו לא החלטה שהתקבלה במודע, אבל ככה הם הדברים וככל הנראה יישארו לעולם.

השליטה שאבדה חוזרת באמורפיות חדשות בצורת סדיזם, מזוכיזם וסטיות אחרות. אני אדון לעצמי, ואף אחד לעולם לא יקח את השליטה ממני שוב. לעולם.

זה מה שהבטחתי לעצמי.
זה המוטו שלי.
אני השורד האחרון בכל מצב.
לא משנה מה עומד מלפני בפרשת הדרכים,
אני תמיד בוחר באלפא.
תמיד.

ואפילו זה אירוני.
כל השנים האלה אני סובל מהמנגנונים שאני בעצמי בניתי לעצמי בלי לדעת, כדי לשרוד.
ממש כמו מחלה אוטואימונית.
הבעיה היא שהיא מתפשטת מהר יותר,
כי היא בכלל ויראלית.

Johnny Walker עקוב אחר Johnny
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
סיגל מור
סיגל מור
אם אתה צריך להזכיר לעצמך "מוטואים" שלך עצמך,אז אולי הם מתרופפים קצת מהתנהגות טבעית.
העייפות מבלבלת אותך ?
אם וירוס לקח ממך שליטה על משהו ושרדת ,יכול להיות שזה ילמד אותך לבחור לשחרר קצת
ויכול להיות שאתה תמשיך לבחור להיות אורגניזם שמתכחש לביוכימיה של עצמו ;)
האירוניה שבדבר בהחלט מצחיקה
הגב
דווח
Johnny Walker
Johnny Walker
הוירוס זמני, כמו איבוד השליטה הזמני, ולאחר מכן כמו בני אנוש טובים נחזור למוטב.
ולגבי אורגניזמים? לא כולם אירוניים ומבחילים. רק האנושות עצמה
הגב
דווח
1 אהבתי
סיגל מור
סיגל מור
אין ספק שאנחנו לא היצירה הכי מוצלחת של הטבע בלשון המעטה .
אני אמשיך לרצות לשכנע אותך שאולי בין כל הבחילה של האנושות אפשר למצוא פה ושם נחמה ...
אבל הי אתה שורד אמיתי אז אולי עלית על משהו שאני עדיין לא מבינה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Johnny Walker
Prone bone (+18)
Prone bone (+18)
מאת: Johnny Walker
פתוח למסחר
פתוח למסחר
מאת: Johnny Walker
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay