כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

ילדה של אף אחד

..

"גדלתי קצת אחרת"-ניסיתי להסביר לאלירן חצי מהדרך
"אני בכלל לא זוכרת מתי בית עבורי היה מקום מוגן"-
הוא מסתכל עליי במן מבט מוזר ומתיישב על הרצפה
כשאני תופסת לי בסלון מקום על הספה
הוא קשוב כל כך רוצה לדעת עליי יותר משאני מסוגלת
באמת לספר לו..
או בכלל לעצמי..?!
שהפאקינג סיפור הזה שייך לי..
"תפסיק להיות כזה מרותק"-התכופפתי ולקחתי לו
ביס של פירה מהצלחת..
" אני בטוחה שיש סיפורי חיים מוצלחים יותר משלי
עזוב אותך משלי הם סתם משעממים וכבדים"
-
אמרתי בפה מלא וקירבתי אליי את ערמת הבגדים הצבעוניים שיצאו מהמייבש
והתחלתי לקפל..
"מה עם אבא שלך?"-הוא שואל
ואני רק חושבת לעצמי איך זה שלעזאזל אף אחד מהשאלה המעצבנת הזאת אותי לא גואל?!
"מה איתו?"-אני מחזירה בשאלה
ומוצאת את שמלת הסאטן הירוקה שחיפשתי
כמו מטורפת לפני שבוע
אין לי עניין כרגע על האיש שלא היה שם אף פעם לדבר..
מיציתי את הפרק הזה.
מיציתי את "הטעות" שהייתי עבורו.
"למה עד עכשיו לא הכרתי אותו?"-הוא כבר לא מתעניין
הוא סוג של דורש
שלא תבין אותי לא נכון מאמי שלי
אתה גם לא הולך להכיר
לא לפחות אם זה תלוי בי
..
אני נאנחת
עוצמת עיניים
ושאני פוקחת אותן אני לוקחת אוויר
כאילו עומד להיגמר לי ממנו ואני צריכה
לשמור רזרבות מהחופש שלו..
"אתה יודע לא כל מי שמביאים ילדים לעולם יודעים
להיות אבא ואמא
"-אני מסיימת עם הבגדים והולכת לכיוון המטבח לעשות לי לשתות
אני לא מציע לו ומקווה שיבין שהשיחה מבחינתי נסגרת פה.

"אני זוכר שסיפרת לי בהתחלה שיצאנו
שהוא לא אדם בריא"
-הינה שוב זה מתחיל
טא דם! הוא בשלו ממשיך
הוא מנסה לדובב אותי ולא הוא לא מוותר לי..
"אני לא רוצה לדבר על זה אלירן
ואל תנסה לעשות לי מצפון ..
חבל שאתה סתם לשווא מתאמץ
"-אמרתי והתחלתי לבחוש בכוס הנס כאילו אני מכינה עכשיו מילקשייק מנגו ואפרסק
"אני לא מצליח להבין אותך את יודעת!
גלי יפה שלי זה אבא שלך
"-הוא אומר פתאום
כשהוא מעביר בי רעד נורא וצמרמורות שמטפסות מעצם הזנב כלפי מעלה..
פתאום הגוף שלי נזכר במה שהספיק לשכוח מאותו היום.
מאותו היום שהוא הסתכל עליי
לתוך העיניים האוהבות שלי ואמר לי
"את.. את יותר לא הילדה שלי"-
מאותו היום הפסקתי לקרוא לו אבא
האמת שהפסקתי לקרוא לו בכלל
לא היה למי
הוא במילא החליט שהוא לא שומע ולא מקשיב
ובטח שלא לי!

הכוס מתרסקת מהידיים שלי לתוך הרצפה
אחרי שהתנפצה לי בתוך הפה
אחרי שנשכתי בלי לשים לב ובלי להרגיש את כוס הזכוכית
אני שומעת את אלירן קופץ מהסלון ומושך אותי אליו
"תירקי את זה גלי .. תירקי את זה החוצה!"-הוא נבהל
הוא מוציא לי חתיכה חתיכה בעדינות מהפה עם ידיים רועדות
ועם דמעות שבתוך הידיים שלו במהירות משתלבות
"את בסדר? תעני לי גלי את בסדר?"-
הוא עדיין מחזיק בי הוא רואה את הבהלה בעיניים שלי
"ואת גם בלי נעליים
תכרכי סביבי את הרגליים שלך
את לא יורדת ככה לרצפה אני אקח אותך למיטה
.."-
הקול שלו רועד
גם הגוף שלו
אם כבר לקרוס אז לתוך הידיים שלו..
בדרך מהמטבח לחדר השינה אני מלטפת אותו
מרגיעה אותו
"הייתי בטוחה .. שעשיתי לשתות בכוס פלסטיק.."-אני לא מרימה את הראש שלי מהכתף שלו.

עולים לי פתאום אחד אחרי השני פלאשבקים
של מילים
של ימים רחוקים
של טעויות שלא עושים
של שקרים
של בחירות איומות
של חוסר אחריות חוסר רגשות
של חוסר בלהיות ..

בערב אחרי שאלירן מתעקש שארדם קצת
אנחנו חוזרים לדבר על זה
הפעם אני פותחת את הנושא ..
"אתה יודע ..
הוא היה לוקח אותי על הגב כל הדרך לגן"
-
אני מחייכת כשאני נזכרת
"אמא תמיד הייתה צועקת שאני קמה מאוחר..
אבל הוא היה מבטיח לי שנקנה הפתעה מחר.."-
אני מרשה לעצמי
לבכות ליד הגבר שלי
"היינו עושים דילים לאמא שלי מאחורי הגב.."-הוא רואה את הכאב שהזיכרון אצלי צבר
"אני אדיוט .. אני מצטער
לא הייתי צריך ללחוץ עלייך
את לא מבינה איך הפחדת אותי ..
לא יורד לך יותר דם נכון יפה שלי
?"-הוא שואל ובודק בעצמו
את השפתיים שלי.. חח
"אני רק ..
אני חשבתי שאולי מגיעה לו קצת חמלה?
"-הוא אומר/שואל
ואת המבט האטום שלי נאלץ לקבל..

"אלי שלי אני הבטחתי לעצמי
לפני שנים..
שאם חלילה תתגנב ללב שלי חמלה
אני אזכיר לעצמי שוב ושוב ושוב פעם
עד שזה יכנס טוב טוב לתודעה
איך גדלתי ..
באיזה מקומות ישנתי ..
את הימים שהלחם והמים היו הארוחה שלי
גם שלא היה טעים לי ..
את הימים שלאכול הפסקתי
שאת הפרעות האכילה ללבי אימצתי
אני אזכיר לעצמי את הלילות שבשירותים בכיתי
ואת החולצה שבכוח נשכתי
ואיך בלי קול לשמיים צרחתי
ואיך שהחושך בכל לילה ביקר אותי
אני אזכיר לעצמי איזה גברים נגעו בגוף שלי
רק כדי למלא את החור הפנימי שנפער בתוכי
שהיה מאיים לבלוע אותי..
ביחד עם הנשמה האבודה שלי..
עם איזה ח'ברה כל הלילה הסתובבתי
ואף אחד לא חיפש אותי
אני אזכור כמה התביישתי
כמה התייאשתי
ואני בעיקר אזכיר לעצמי
כמה פחדתי..
אני נשבעתי לזכור
שלבד את עצמי גידלתי ..

היום החמלה היא ממני והלאה..
החוצפנית הזאת לא תעשה יותר מה שבא לה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

איב ... עקוב אחר איב
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Madam C.F
Madam C.F
כתבת מדהים ומרגש.
מצאתי את עצמי בין השורות.❤
הגב
דווח
1 אהבתי
איב ...
איב ...
תודה שאת משתפת בתחושות❤
הגב
דווח
1 אהבתי
Stage Fairy
Stage Fairy
כותבת מדהים ומרגש, וואו. קטע עמוק ביותר.
באמת לא כולם ראויים להיות הורים וזה עצוב.
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
איב ...
למה אמא לא יושנת עם אבא?!
למה אמא לא יושנת עם אבא?!
מאת: איב ...
אין לי שום חרטות
אין לי שום חרטות
מאת: איב ...
"No filter"
"No filter"
מאת: איב ...
משחק הזיכרון
משחק הזיכרון
מאת: איב ...
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan