כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

זכוכיות

אז הם חיכו, הם חיכו חצי שעה ושעה ושכחו לגמרי מהזכוכיות ומזה שבלעדיהן הם לעולם לא ישתלבו, ורק חיכו שהיום ייגמר ופיינר יבוא לקחת אותם בחזרה ויתעצבן שהם עדיין לא כיבו את התנור.

מאז שגבע זוכר את עצמו הוא היה במוסד. הוא לא חשב על זה הרבה, אבל כשהוא חשב, הוא מייד היה מתקן את הזיכרונות שלו כי לפעמים הוא היה גם בדשא או במיניבוס או בזכוכיות, אבל בעיקר במוסד. ואז גבע היה חושב שהוא בכלל לא צריך לחשוב על זה כי גם ככה הוא לא זוכר כלום ממה שהיה קודם אז מה האנשים האלה מבלבלים לו את המוח.

ואז הוא היה נזכר שחוץ מבמוסד או בדשא או במיניבוס או בזכוכיות, הוא גם היה פעם בתל-אביב והיו שם המון אורות ומכוניות ופחים ובתים ענקיים וחתולים בכול מיני צבעים ואנשים שלבשו בגדים מוזרים וצעקו והלכו מהר ועישנו סיגריות כמו פיינר, אבל זה בכלל לא היה כמו במוסד כי הם בכלל לא היו נחמדים אחד לשני וחוץ מזה הם כאילו ידעו כל הזמן לאן ללכת כמו קווים ישרים-ישרים ולחצות את הכביש בדיוק כשהמכוניות עוצרות כאילו כולם יודעים מה כולם רוצים לעשות כל הזמן כמו שנילי אמרה להם על הדבורים שחושבות כאילו שלכולן ביחד יש מוח אחד. גבע אהב את השיעורים של נילי, אבל לא נתנו לו להיכנס אליהם מאז שהיא צעקה עליו שהוא תפס את העכבר שלה וכמעט תלש לו את הרגל והוא בכלל חשב שמגיע לו פרס כי זה מה שקשת אמרה. בסוף בא אלי ומצא אותו מסתכל באקווריומים של הדגים וגבע הסביר לו שזה בכלל לא אשמתו והוא נרדם במיניבוס כי הוא לא ישן טוב בלילה והיה עייף בזכוכיות, ואלי לקח אותו בחזרה למיניבוס והסיע אותו הביתה למרות שגבע לא רצה כי הוא ידע שפיינר יכעס, ויותר הוא לא היה בתל-אביב ורק היה פעם עם יאנה בעיר אחרת שהייתה קצת דומה לתל-אביב אבל פחות גדולה ופחות יפה.

חוץ מגבע היו במוסד לפחות ששה ילדים ועוד שמונה בוגרים. גבע ידע שיש יותר אבל אף פעם לא הייתה לו סבלנות לספור יותר מזה, אבל כל פעם שהוא ניסה לספור הוא תמיד התחיל מיאנה. איכשהו הוא תמיד ספר את יאנה, גם בלי שהוא שם לב, ואז כשיום אחד הוא ספר עד ארבע והחליט שנמאס לו הוא פתאום שם לב שהוא לא ספר את יאנה הוא רץ בכול החדרים ובדשא וחיפש אותה בשביל לספור אותה, ומאז בכול פעם שהוא רצה לספור הוא התחיל ממנה כדי שלא יימאס לו באמצע בלי שספר אותה. אבל בפעם ההיא הוא בעצם חשב שזה טוב שנמאס לו, אחרת הוא היה ממשיך לספור ולא היה נשאר לידה ובמקום בוגרים מתחיל לספור את הריסים שלה ואז באמת נמאס לו אבל הוא בכול זאת המשיך כי הוא לא רצה שתפסיק לחייך.

גבע ויאנה הלכו ביחד לזכוכיות, וזה היה טוב כי אז הם יכלו להיות ביחד גם שם וגם במיניבוס ולא רק במוסד ובדשא, שזה בעצם בכול מקום אם לא מחשיבים את תל-אביב. הם היו נוסעים לזכוכיות כדי להשתלב. גבע אף פעם לא הבין מה זה בדיוק להשתלב, רק שפעם הכריחו את כולם לראות טלוויזיה והם ראו שם את פיינר והוא הסביר שככה אפילו הם יכולים לתרום לקהילה, וכשהוא דיבר בטלוויזיה הוא נראה ממש נחמד כמו אלי או נילי כשהיא לא צועקת ובכלל לא נראה כאילו הוא עוד מעט יתחיל לצעוק ולהרביץ לאישה מהטלוויזיה שדיברה אתו שם. פעם גבע שאל את פיינר למה הוא לא הולך יותר לטלוויזיה, ופיינר צחק ושוב נראה נחמד, אז גבע חשב שאולי פיינר לא באמת צריך להיות בטלוויזיה אלא מספיק שידברו אתו על טלוויזיה אז הוא התחיל לדבר המון עד שבסוף פיינר התעצבן וצעק עליו שישתוק ונתן לו סטירה וגבע הבין שכנראה פיינר כן צריך ממש להיות בטלוויזיה אבל את זה הוא לא יכול לעשות. אז גבע המשיך להשתלב כמו שפיינר רצה אבל לפחות יאנה הייתה אתו שם. התפקיד שלהם היה להפעיל בבוקר את התנור הענק ולבדוק שהוא תמיד פועל ותמיד יש בו זכוכיות כדי לא לבזבז כלום, וגבע ידע שהוא יכול לעשות את כל זה גם לבד, אבל ככה היה שם מישהו גם כשהשני היה הולך לשירותים או להפסקה או שפיינר היה בא ונותן לאחד מהם עבודה מיוחדת, ובכול מקרה היה לו יותר נחמד שיאנה שם, במיוחד שתמיד היה להם חם וגם בחורף יאנה לבשה את החולצה הקצרה והחצאית שכשהיא הייתה יושבת הוא ראה לה את התחתונים.

כשלגבע נתנו עבודה מיוחדת, זה בדרך כלל היה למיין את הבקבוקים לפי גודל או לחתוך את הזגוגיות של החלונות לאורכים שווים, שזה היה טוב יותר מלשבת ולהסתכל על התנור אבל רע יותר כי לא הייתה לו שם את יאנה. פעם הוא סיפר את זה לקשת והיא אמרה לו שהוא סתם שקרן כי יש להם שם רובוטים מיוחדים שיודעים לעשות את זה בעצמם, אבל גבע ידע שקשת בעצמה היא סתם שקרנית ושום דבר שהיא אמרה אף פעם לא היה נכון אבל הוא לא רצה להעליב אותה כי חלק מהשקרים שלה היו הרבה יותר מעניינים מהאמת והוא לא רצה שתפסיק לספר לו אותם. קשת הגיעה למוסד כשהיא כבר הייתה בוגרת והיו לה חיים רגילים עם הורים ואפילו אח, אבל אז כולם הלכו ולקחו אותה למוסד שיטפלו בה וקשת אמרה שהם עכשיו בשמיים וגבע לפעמים חשב שהיא באמת מאמינה בזה למרות שזה היה שקר ממש טיפשי אבל מעניין. ההורים של קשת סיפרו לה המון סיפורים, שכולם היו שקרים כמו מה שנתנו להם לראות בטלוויזיה או לקרוא בספרייה אבל קצת אחרת, וגבע הרגיש פתאום שיש כל כך הרבה סיפורים מעניינים בעולם ולהם נותנים להם רק את התוכניות והספרים המשעממים כי חושבים שזה לא מתאים להם. אחד הסיפורים של קשת, שגבע ויאנה תמיד רצו לשמוע שוב ושוב, הסתיים במילים: "סיפורי נגמר, הנה אץ לו עכבר, מי שאותו יתפוס, יוכל להכין לו כיפת פרווה גדולה-גדולה". שזה בכלל לא היה קשור לכול שאר הסיפור אבל קשת תמיד התעקשה שזה חלק מהסיפור ושחייבים לספר אותו כמו שצריך. פעם ליאור התעצבן שהיא לא מסכימה לוותר על הסוף והתחיל לצעוק כדי שאף אחד לא ישמע אותה, וקשת התחילה לספר את הסוף בצעקות אז ליאור התחיל לצעוק יותר חזק עד שפיינר בא וגרר אותם משם וסגר אותם בחושך הגדול.

פעם גבע רצה לומר ליאנה ששניהם הם כמו בסיפור כי הם תמיד ביחד וכלום לא יפריד ביניהם, אבל תמיד כשהוא ניסה הוא לא יכול. אחרי כמה זמן הוא החליט לוותר כי זה גם ככה לא היה נכון והם לא היו ביחד כשהם ישנו או כשפיינר נתן להם עבודה מיוחדת. ואז הוא החליט שבכלל עדיף לא לדבר על זה, כי יאנה שנאה עבודות מיוחדות. בהתחלה פיינר היה נותן רק לה עבודות והיה לוקח אותה מהחדר ומחזיר אותה אחרי חצי שעה למרות שלפעמים גבע היה מסתכל על השעון על הקיר וזה בכלל לא היה חצי שעה, ויאנה תמיד נראתה נורא עצובה, הרבה יותר עצובה ממישהי שהבטיחו לה שזה יהיה חצי שעה ולא קיימו. אבל למרות שהיא נראתה עצובה גבע החליט שזה לא פייר שרק לה נותנים עבודות וביקש מפיינר שייתן גם לו, אז פיינר חשב מה לעשות ובסוף החליט לתת לו למיין זכוכיות וגבע תמיד ניסה לשים לב שהוא נמצא שם בדיוק חצי שעה ואז לחזור לעבודה הרגילה, אבל לפעמים היה לו מעניין והוא לא שם לב לזמן. פעם אחת פיינר בא לקחת את יאנה לעבודה מיוחדת והיא רק ישבה קפואה במקום ולא רצתה לבוא עד שגבע הסכים ללכת במקומה, ואז גבע החליט שהפעם הוא יחזור בזמן וממש שם לב שעוברת בדיוק-בדיוק חצי שעה על השנייה ואז רץ אל חדר המכונות ומצא שם את פיינר שוכב על יאנה עם מכנסיים מופשלים. גבע זכר שפעם כשהם היו ילדים הוא רב עם ליאור שמחץ אותו בדיוק ככה וזה נורא כאב, וגם ליאנה נראה שכאב עוד לפני שגבע שם לב לדמעות שיצאו לה מהעיניים בלי קול בכלל. פיינר קם ומיהר לכסות את הבולבול שלו וצעק נורא על גבע שיצא מהעבודה המיוחדת בלי שאף אחד אמר לו וגבע היה בטוח שהוא הולך לחטוף מכות אבל אז נזכר שפיינר אף פעם לא מרביץ לו בזכוכיות אלא רק במוסד והם יהיו במוסד רק בעוד שעתיים אז כדאי לו להתכונן לא רק למכות אלא גם ללכת לישון בלי ארוחת ערב שגם ככה פיינר שנא שהוא אוכל כי הוא תמיד היה משחק בעצמות כמו הילד מהסיפור שהשתמש בהן כדי להציל את החיים שלהם.

יאנה המשיכה לבכות גם אחרי שפיינר הלך, וגבע רצה לחבק אותה כי זה מה שעושים כשמישהו בוכה אבל היא לא נתנה לו, אז הוא ניסה לחשוב איך בכול זאת אפשר לעודד אותה כדי שלא תבכה אבל הרעש של כל המכונות מסביב הפריע לו לחשוב ובסוף באמת עברה כמעט חצי שעה עד שהיה לו רעיון. אבל כדי שהרעיון שלו יוכל לצאת לפועל, הוא אזר את כל האומץ שיכול היה להיות לו ואמר ליאנה את מה שהוא רצה לומר לה כל הזמן הזה, שמעכשיו הם באמת יהיו תמיד ביחד כי לבד לא יהיה לו מספיק כוח נגד פיינר, אבל ביחד הם יוכלו להיות בדיוק כמו בסיפור של קשת ויותר לא יצטרכו לחזור למוסד לעולם. אז הם חיכו, הם חיכו חצי שעה ושעה ושכחו לגמרי מהזכוכיות ומזה שבלעדיהן הם לעולם לא ישתלבו, ורק חיכו שהיום ייגמר ופיינר יבוא לקחת אותם בחזרה ויתעצבן שהם עדיין לא כיבו את התנור. והם צדקו ופיינר כעס נורא ונעמד מולם והתחיל לצעוק שיסגרו כבר את הכול והם יוכלו ללכת הביתה אבל הם לא הקשיבו לו ורק נעצו בו עיניים והתחילו להקיף אותו במעגלים כדי ששלושתם יהיו בדיוק במקום המושלם וגבע הרגיש איך יאנה מחזיקה לו את היד חזק-חזק ופתאום היא כבר לא עצובה ולא פוחדת בכלל וביחד הם הסתערו קדימה, פגעו בפיינר בעוצמה ודחפו אותו לתוך התנור הענק.

בלי לעזוב ידיים הם התחילו לרוץ, לרוץ בכול הכוח לפני שמישהו ייכנס לחדר וייראה מה קרה. כמעט אף אחד כבר לא היה שם והם חלפו על פני השומר שלא שם לב אליהם במיוחד והספיקו לראות את אלי מקשיב למוזיקה במיניבוס ולא רואה אותם. הם רצו על החול שהעלה אבק וגבע נזכר שפעם סיפרו לו שמהחול הזה עושים זכוכיות והוא לא האמין כי זה בכלל לא דומה ובסוף בא הלילה והחול הפך לכבישים והיה להם קר ולא היו להם בגדים חמים והם היו צריכים להתחבק כדי לא לקפוא מקור, והלילה הזה נשאר חרוט בזיכרונותיהם גם כשבסוף כלום לא היה כמו שגבע הבטיח והבית שהם הגיעו אליו בכלל לא היה עשוי מממתקים ואפילו הסוכריות שם לא היו טעימות.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Aidan Sawyer עקוב אחר Aidan
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Aidan Sawyer
טרנספר חתולים
טרנספר חתולים
מאת: Aidan Sawyer
פוקימון במהירות החושך
פוקימון במהירות החושך
מאת: Aidan Sawyer
תיאוריית הארכאוס
תיאוריית הארכאוס
מאת: Aidan Sawyer
אהבה
המקום המושלם בעינייו
המקום המושלם בעינייו
מאת: שבורת כנף
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
אני בהריון...
אני בהריון...
מאת: Adam gustavo Zyl
מרתק
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
הספר שלי, "מסדרונות" - 5 הפרקים הראשונים לקריאה
מאת: אפריל גל גילרוביץ'
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
רגשות מפלסטיק- פרק 1
רגשות מפלסטיק- פרק 1
מאת: מאיה .
רגשות מפלסטיק- פרק 2
רגשות מפלסטיק- פרק 2
מאת: מאיה .
מומלצים מהמגזין
GAME OVER עבורה?
GAME OVER עבורה?
מאת: שבורת כנף
על המוכר והזר
על המוכר והזר
מאת: שבורת כנף
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
לאן נעלם הנסיך על הסוס הלבן?
מאת: שבורת כנף
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay