כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

ליבי

״כמו כל פעם שאמרתי לה שאני אוהב אותה, זה היה בלב״.

השעה הייתה 7:32 בבוקר. חיברתי אוזנייה אחת שהתנגן בה you found me של the fray. החזקתי את הלהב הקטן והקר משתוקק להעביר אותו על העור שלי, להרגיש את הדם החם נוזל מהורידים, הכאב המספק ולדעת שזה מגיע לי.

״ארון״, אלי צעקה בזמן שהיא דופקת אינספור פעמים על הדלת. מתוך אינסטינקט, הכנסתי בזריזות את הלהב חזרה למגירה ונחתכתי באצבע. ״אנחנו צריכים לזוז״, היא פתחה את הדלת והציצה לבפנים.

״בסדר״, גלגלתי עיניים, ״כבר ארזתי הכל״.

״יופי, בוא נזוז״, היא חייכה, ״סבתא מחכה כבר בתל אביב. אבל לפני שהולכים, תשים פלסטר יורד לך דם״.

הפלסטרים היחידים שנשארו במגירה היו בגודל בינוני עם ציורים של דרדסים. לקחתי שניים, אחד שמתי בכיס ועם השני עטפתי את האצבע.

אחרי שאמא נפטרה, סבתא החליטה שנעבור לגור אצלה בתל אביב. היה לה בית קרקע של 2 קומות עם חצר גדולה, ככה שמקום לאירוח או מגורים קבועים, לא היה בעיה.

הנסיעה ממזכרת בתיה לתל אביב לקחה כ40 דקות. 40 דקות של סבל ממושך עם אלי ברכב ושירי פופ חדשניים שנתנו לי תחושת עקצוץ עצבים בגוף.

כשהגענו סבתא כבר ערכה שולחן והכינה את האוכל שאנחנו אוהבים. אני חושב שגם היא התגעגעה שיש אצלה מישהו שהיא יכולה לבשל בשבילו.

יצאתי החוצה לפרוק את הדברים מהרכב. היה נראה שאנחנו הולכים להישאר אצל סבתא לטווח הרחוק מאד.

״היי״, שמעתי קול עדין בזמן שהוצאתי ארגז נוסף של בגדים מהרכב.

היא הייתה קטנה ביחס לגובה שלי, הייתי אומר 1.68 ולא יותר. היו לה עיניים חומות בהירות שהיה בהן תמימות כזו, היא הייתה טהורה. לא כמוני. השיער השטני הגלי הגיע עד קצת אחרי הכתפיים שלה שהיו חשופות בטופ הצמוד הלבן שלבשה. היא חייכה חיוך כזה, מטופש, מאוזן לאוזן והייתה לי הרגשה שהיא קורנת 24/7.

״אהלן״, אמרתי בזמן שאני מחזיק את הארגז ונשען על הרכב.

״אתה חדש״, היא אמרה ובחנה אותי, ״אתה לא נראה כמו שאר האנשים כאן״, היא אמרה בישירות.

״איך נראים שאר האנשים כאן?״, שאלתי.

״שונים ממך״, היא חייכה, ״פלסטר יפה״.

״אני ארון״, התיישרתי והושטתי לה יד. היא הסתכלה עלי במבט מופתע שאחרי שניה נעלם והיא חזרה לחייך שוב.

״אני ליבי״, היא הושיטה יד בחזרה.

אף פעם לא תיארתי לעצמי שאני מבין כולם אתחבר לילדה צפונבונית. תמיד חשבתי שהן כולן עונות על הסטיגמה של הטיפשות שחיות באשליה שהכל מגיע להן. וזה נכון, פרט לליבי. היא אחרת.

כל שיחה הייתה היא הייתה מרותקת, מסוקרנת, הקשיבה לי באמת בניגוד לשאר האנשים סביבי. לפניה הרגשתי שלמרות כל האנשים שמקיפים אותי אין אחד שבאמת מקשיב לי. אבל היא כן.

כל פעם היא ניסתה להצחיק אותי מחדש, אבל הייתי כבר שבור מידיי. הרגשתי רע שאני לא יכול לצחוק כמוהה. הרגשתי רע שאני לא מצליח לצחוק בזכותה.

לאט לאט הרגשתי שהדיכאון שלי מתפשט גם עליה. שהעצב שלי משפיע עליה. היא הייתה טהורה, תמימה, תמיד צחקה וחייכה לעולם גם אם הוא היה אפור. הערצתי אותה על זה, שהיא כל כך אופטימית ותמיד יכולה להסתכל על הטוב. ולא רציתי לקחת את זה ממנה ולהרוס אותה כמו כל דבר אחר שהרסתי.

״אני נוסע ליומיים שלושה״, אמרתי לאלי.

״לאן?״, היא שאלה בזמן שלקחתי תיק וארזתי כמה סטים בודדים של בגדים. לא עניתי לשאלה שלה, לא אמרתי לה לאן והיא הבינה שאין טעם לשאול שוב כי אני לא אענה לה. ״תשמור על עצמך״, היא אמרה.

״ליבי אולי תשאל איפה אתה. אתה מודע לזה, נכון?״, היא שילבה ידיים.

״תגידי לה שאת לא יודעת״, אמרתי.

״אתה נוסע בגללה?״, היא שאלה. קפאתי לרגע. ידעתי שאני נוסע בגללה. לא ידעתי להכיל את זה שמישהו דואג לי ללא אינטרס, או שמא היה לה אחד. פחדתי שאני אשפיע עליה לרעה. אהבתי אותה ולא רציתי שהיא תפסיק לחייך, ואני מנעתי ממנה אתזה.

נשארתי במלונית קטנה באשדוד. החדר היה קטן ופשוט, אבל עם נוף ישיר לים וזה כל מה שהייתי צריך.

״אתה עוף מוזר אחי״, עמית הילד שהיה בחדר מולי אמר לי בזמן שאכלנו פלאפל בדוכן שהיה ממול למלונית. הוא היה גדול ממני בשנתיים וחצי, בא ממשפחה עשירה אבל החליט שאורח החיים שלהם לא מתאים לו לכן יצא מהבית. ״אם אתה אוהב את הבחורה, ממה אתה מפחד?״.

״החיים הם זבל, עמית. אין להם משמעות״, אמרתי לו בזמן שהוא הוציא כדור פלאפל ואכל אותו שלם, ״גם לה יש אינטרס לדבר איתי״.

״אתה חושב יותר מידיי״, הוא הניח את היד שלו על הכתף שלי, ״לא תמיד צריך להיות משמעות לכל דבר. היא מחבבת אותך, זה האינטרס שלה״.

חזרתי אחרי שבוע לתל אביב. אלי שמחה לראות אותי אבל ידעה שיש מישהי שתשמח אפילו יותר. אבל היה לי קשה ללכת אליה. זה היה כבר אמצע דצמבר ותקופת הגשם התחילה. במשך חצי שעה ישבתי על הספסל שהפריד בין הבית של סבתא לבניין המגורים של ליבי, נותן לגשם להרטיב אותי ולקרר אותי לאט לאט.

״איפה היית?״, ליבי קפצה עליי.

״אני רטוב״, אמרתי.

״אני אביא לך מגבת, תיכנס״.

ליבי אמרה שהיא התגעגעה והיה לה חשוב להדגיש שהיא לא תשמור לי טינה על זה שעזבתי ככה בלי להגיד או לענות לה כל השבוע אפילו לא להודעות. היא גרמה לי להבטיח לה שזה לא יקרה שוב וזה מה שעשיתי, הבטחתי, אבל ידעתי שאני אשבור את ההבטחה הזאת וזה כאב לי.

״אכפת לי ממך״, היא אמרה. חייכתי. אחרי הרבה זמן שלא. כמעט שכחתי את התחושה של איך חיוך אמיתי מרגיש. פחדתי שגם היא תעזוב, שאם אפתח מולה לגמרי היא תברח. הרי לא באמת אכפת למישהו ממך, אין למשהו משמעות בחיים האלה. הכל זה אינטרסים וכל אחד לעצמו.

״מה אם לשום דבר פה אין באמת משמעות?״, אמרתי. ישבתי עם הגב כפוף כלפי קדימה, נשען על הידיים שהיו מונחות על הברכיים שלי. לא הסתכלתי על ליבי, הראש שלי היה מוטמן בין הכתפיים וראיתי טיפה אחרי טיפת מים נוטפת מהשיער שלי אל הרצפה. יכולתי להרגיש את המבט המבוהל שלה כשאמרתי אתזה.

היא לא הגיבה. למשך דקה שלמה זה הרגיש שהזמן נעצר. ואז היא בכתה, בכי שקט כזה. דמעה אחרי דמעה. ניגבתי את הדמעות שלה וחיבקתי אותה.

״אני אוהב אותך״, אמרתי לה בפעם האחרונה לפני שאני נוסע שוב ואולי להרבה יותר זמן מרק שבוע, אבל היא לא שמעה. כי כמו כל פעם שאמרתי לה שאני אוהב אותה, זה היה בלב.

________________

וכמובן איך אפשר לשכוח הקדשה לילד שבזכותו כתבתי את זה ונטו השראה ממנו 3>

https://he.mypen.net/short-stories/286141

סאן :) עקוב אחר סאן
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Yarin  Levi
Yarin Levi
הסיפור נכתב בצורה כל כך מדהימה, סוחפת ומלאת השראה מנקודת המבט שלך. תמשיכי לכתוב ועל תעצרי.
הגב
דווח
1 אהבתי
סאן :)
סאן :)
אתה מרגש אותי ואני בסוף אבכה (✿˵•́ ꈊᵕ˵)(✿◕‿◕✿) —> הצלחתי לשים סמיילים הנהההה
הגב
דווח
Shaked Guttman
Shaked Guttman
אחלה שיר ואחלה סיפור
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 5 תגובות
כותבי החודש בספרייה
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המדורגים ביותר
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan