כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 4

לא לפחד

שכבנו בלילה האחרון שלי לפני הטיסה למקסיקו. האהבה הייתה בשיא. גשם בחוץ, אנחנו שומעים אותו נופל על הרחוב, אפילו את המוזיקה כיבינו. היינו רק אני אתה והגשם.

שכבנו בלילה האחרון שלי לפני הטיסה למקסיקו. האהבה הייתה בשיא. גשם בחוץ, אנחנו שומעים אותו נופל על הרחוב, אפילו את המוזיקה כיבינו. היינו רק אני אתה והגשם. זה היה משהו בין לעשות אהבה לבין סקס פרוע של אחרי בילוי בבר.
אהבתי אותך באותו הרגע כמו שלא אהבתי אותך כל התקופה שלנו ביחד, וזה רק הוכיח לי שההחלטה שלנו להישאר יחד למרות שאני טסה - נכונה.

נויה רווקה. היא החברה הכי טובה שלי. אנחנו עושות הכל ביחד, וזה היה ברור מאליו שגם נטוס ביחד. עצם זה שהיא רווקה, לא תורם בדיוק לתחושת הביטחון שלי בטיול הזה. זה מפחיד, שהיא נוסעת בראש שקט וחסר כל דאגה, ואני נוסעת בידיעה שהחצי השני שלי מחכה לי בצד השני של העולם בזמן שאני מבלה בטיול שחיכיתי לו כל כך הרבה זמן.

הגענו לשדה, שעת ערב. המשפחה שלי, המשפחה של נויה, ורן. ראיתי שהוא מפחד. ידעתי לזהות עליו הכל, הוא יכל לחייך ולהגיד שהכל בסדר אבל מבפנים הוא מפורק. אני גם יודעת שהוא מת להגיד לי ״תישארי. בבקשה, תישארי״, אבל הוא לא יעשה זאת. הוא חיבק אותי במשך דקות ארוכות בזמן שהמשפחות שלנו עמדו ודיברו, נויה צחקקה עם אחיה, אמא שלי סיפרה לאמא של נויה על הארוחה שהן יכינו לכבודנו ברגע שנחזור. הכל היה מוכן ומזומן, ומעולם לא הרגשתי יותר חופשייה, יותר מאושרת סוף סוף להתנתק. נכון, אמנם אלו רק חודשיים, אבל אני מרגישה בהיי מטורף.
זהו. עכשיו נפרדים באמת. עד עכשיו זה היה צחוקים ודאחקות וקצת דיבורים, עכשיו הגיע הרגע לחבק חיבוק אחרון.
מעטות הפעמים שראיתי את רן בוכה, או מזיל דמעה.
העיניים שלו נצצו ומהר נישקתי אותו, כי אם הוא אפילו יעיז להוריד ולו דמעה אחת, אני אבכה בשביל כל שדה התעופה. התנשקנו, העיניים עצומות, הדמעות נבלעות והפחד מתגבר.
כן, אני אוהבת אותו. כן, לעולם לא נבגוד אחד בשני. אבל משהו מבפנים היה מפחיד לשנינו. אין לי הסבר מה בדיוק.
״תשמרי על עצמך, טוב? כמובן שנדבר. אני אחכה ליד הפלאפון כל היום. אני אהיה זמין. תתקשרי, כל הזמן, מתי שתרצי. ואל תשכחי אפילו לא לרגע שאת האוצר שלי ואני אוהב אותך. עברנו דברים קשים, ואנחנו בקשר הזה מבחירה ואחרי דרך ארוכה. אני אוהב אותך״.
זהו, נשברתי. נו בסדר, ידעתי שאבכה, פשוט ניסיתי לדחות את זה כמה שאפשר.
חיבוקים אחרונים ונגמר.
אנחנו על המטוס, מתרגשות, מפחדות, בדרך אל הלא נודע. בדרך אל רגעי האושר, המים הצלולים, החופים הלבנים. אנחנו בדרך לאנשים חדשים, להתנקות מהכל והתחברות לעצמנו.

עברו יומיים. קצת להתמקם, להתאקלם, להבין מי נגד מי. הודענו לכולם שהכל בסדר, הסתכלנו סביבנו ואין ספק שאנחנו בגן עדן.
פרסנו שתי מגבות לבנות, נשכבנו כל אחת על שלה, והבטנו בים שמולנו. אננסים פרוסים, שייק פירות וחיוך מאוזן לאוזן, ״כן. כנראה שזה המקום היפה ביותר שזכיתי להיות בו עד היום. איך חוזרים לחוף פלמחים אחרי הדבר הזה? ״.
צחקנו, שתינו קורונה מיד אחרי השייק, 12 בצהריים ולמי אכפת? החלום שלנו התגשם. הכל מהמם. כלום לא מפחיד יותר. זה רק אני, נויה והאין סוף.
שריקה.
מסתכלות אחת על השנייה, ״רק ישראלים שורקים נכון? ״, מסתכלות אחורה, בחור עם גוף נוטף מים ניגש אלינו.
״היי״, הוא התקרב, ״ישראליות נכון? ״.
הנהנו בחיוך.
״אני דור, נעים מאוד. אני וחברים שלי ראינו אתכן יוצאות מהמלון שלנו לפני כמה דקות, ורצינו להציע לכן להצטרף אלינו למסיבה היום בערב. מה אומרות? ״. אני מסתכלת על נויה והיא עליי, ונויה מיד עונה ״בכיף״. דור חייך, אמר כמה פרטים לגבי המסיבה, קבע איתנו שעה שניפגש בה מחוץ למלון ונלך ביחד למסיבה והלך לדרכו.
לא ייחסנו יותר מדי חשיבות, הרי ידענו שנכיר כאן אנשים חדשים ואפילו חיכינו לזה.

המסיבה הייתה מדהימה. כל כך לא כמו בארץ, כמה אנרגיות וכמה אנשים יפים, מוזיקה נהדרת, לא הייתי צריכה אפילו לשתות בשביל להרגיש את האווירה.
דור וחבריו היו בדיוק הסגנון שאני ונויה חיפשנו, הם היו מצחיקים וספונטניים, שידרנו על אותו גל בדיוק.
אחרי המסיבה הלכנו לאכול, וחזרנו למלון מרוצים ועייפים.
את המשך השבוע בקנקון בילינו איתם. לרן השתדלתי לספר כמה שפחות, לא שיקרתי אבל עשיתי בחירה שעדיפה לשנינו. לא רציתי שהוא יחשוב על דברים, שהוא ירגיש מאויים או יפחד. אני אוהבת אותו, ואין שום דבר בעולם שישנה את זה.
היה איזשהו חיבור בלתי מוסבר, כזה שיש רק בחו״ל עם ישראלים אחרים. הכל כיף יותר, משוחרר ומהנה מברגיל. אולי בארץ היינו נשארות חברות שלהם רק לתקופה קצרה אבל עכשיו התחושה היא שאנחנו מכירים כל החיים.
היום האחרון שלנו בקנקון, מחר בבוקר אנחנו מפליגות אל היעד הבא במקסיקו, בזמן שהם ממשיכים את הטיול הגדול, שמונה חודשים ארוכים.
בילינו על החוף, השכרנו אופנועי ים, אחר כך התפנקנו במסעדה, ובערב התארגנו למסיבה אחרונה. היה עצוב מבפנים כי מי רוצה להיפרד מהם בכלל? אם היו שואלים אותי, הייתי נשארת פה כל החיים. זה מוזר אבל לא חשבתי על רן. רק נהניתי והתרכזתי בכיף המדהים שחוויתי כל רגע ורגע.

ארבע וחצי לפנות בוקר, אחרי מסיבה של התפרקות ושיכרון חושים. רקדתי כמו שלא רקדתי מעולם, שתינו, צחקנו, איזו אווירה מטורפת.
ירדנו לחוף בדיוק כשהשמש זרקה ומצאתי את עצמי זרוקה על החול, המים כמעט נוגעים בכפות הרגליים שלי, פתחתי את החולצה המשובצת שרן קנה לי ביום הולדת ונתתי לאוויר הקריר של לפנות בוקר לעשות לי נעים.
דור התיישב.
ואני חייבת לספר לכם קצת עליו. הוא חתיך, לא מהסוג של העיניים המושלמות והשיער המושלם והגוף המושלם. הוא פשוט ילד יפה, רגיל אבל מיוחד. אופי של נסיך, כזה שכל אמא רוצה לבת שלה.
הוא מעט ביישן אבל נהנתן שאין דברים כאלה. הוא נותן תחושה כל כך בטוחה ומרגיעה שזה מדהים.
״את מאמינה? ״, שאל.
״מאמינה למה? ״
״שזה נגמר.. היה לי כיף איתכן כל כך. לא האמנתי שיהיה לנו חיבור כזה בזמן כל כך קצר״, הוא נאנח.
״הייתי רוצה להישאר, חבל שיש מציאות שצריך לחזור אליה״.
הוא שתק לרגע ואז שאל, ״מה הכי היית רוצה עכשיו? ״
״לא לפחד״ עניתי חד משמעית, ״החיים מפחידים לי מדי, יש כל כך הרבה אפשרויות לברוח ואז כשצריך להתמודד זה בלתי אפשרי״.
״תראי אותך, את יפייפיה בטירוף, את מוכשרת ומצחיקה. כיף לדבר איתך וכמעט שאי אפשר להתעלם ממך כשאת בסביבה. ממה את צריכה לברוח? ״.
לרגע ניסיתי לעכל. כן, הוא לא אמר משהו מיוחד או שונה ממחמאות רגילות אבל משהו בטון שלו, בדרך שבה הוא אמר זאת.. לא יכלתי להתעלם.
״ואתה? ״, שאלתי.
״אני חי חיים שאתה לא יכול להרשות לעצמך לפחד. איבדתי כל כך הרבה ואני חי יום יום עם כאב שחייב להסתיר. את חושבת שאת היחידה שקשה לה לחזור למציאות? הכי קל זה לברוח, להגיד ׳אני הולך׳, אבל את חיה בשביל להתמודד. זו דרכו של העולם״.
הוא היה כל כך בטוח בעצמו שרציתי לחבק אותו ולהגיד לו המון מילים יפות.
נמנעתי מזה, נמנעתי מלחשוב על זה, מלדמיין את זה, אבל באותו הרגע, מעבר למילים וחיבוקים.. רציתי כל כך לנשק אותו.
לא, לא נשיקה של להשתכר במסיבה וגם לא נשיקה של אהבה ממבט ראשון. רציתי לנשק אותו נשיקה כזו שתשאיר אותו המום, נשיקה שאולי תעלים לי את הפחד.
״דור, הלוואי שהייתי פוגשת אותך בזמן אחר״.
הוא הרים מבט אליי, ״בדיוק מה שאני חשבתי״.
התיישבתי, הבטתי אל הים והנחתי את ראשי על כתפו, הוא נשק למצחי ולפני שהייתי מאבדת את עצמי לחלוטין, קמתי והלכתי.

- החזרה הביתה -

הטיסה שלנו הוקדמה בכמה שעות, ואין ספק שהיא הייתה נוראית, כאילו מישהו סימן שאסור לנו לחזור.
לא רציתי לדבר, רק רציתי לחזור לזרועותיו של רן ולשכוח את כל מה שאני זוכרת.
רציתי שהוא יזכיר לי כמה אני אוהבת אותו, שיש לנו קשר כזה שאין בשום מקום אחר, שהאהבה מתגברת על רצונות רגעיים.
נחתנו בישראל, כמה כיף.
אמהות בוכות, אנחנו בוכות, רגע מרגש ללא ספק. את רן רציתי להפתיע אז ביקשתי מכולם לא לספר שאני חוזרת מוקדם יותר.
חיבקתי את נויה חיבוק ענקי ואמרתי לה שהיא המתנה הכי גדולה שקיבלתי.
אמא ואבא העמיסו את התיקים, ותוך חצי שעה כבר הייתי מתחת לביתו של רן.
הלב שלי דפק כמו מכונה, לא זכרתי בכלל איך הוא נראה, איך החדר שלו נראה והריח שלו.. התגעגעתי לזה יותר מהכל.
עולה במדרגות והלב שלי עוד שניה יוצא מהמקום.
הנה, הדלת הכל כך מוכרת שוב מולי, ופתאום אין בי יותר פחדים ואני בכלל לא רוצה לברוח. יש אותי ויש את רן.
דופקת בדלת, ואין מענה. נו באמת! עכשיו זה הזמן לא לענות?
דופקת שוב, ואין מענה. עושה מעשה מטופש, ומנסה לפתוח את הדלת כאילו היא תהיה פתוחה. אבל היא פתוחה.
מתרגשת בטירוף, נכנסת לחדר.
ואז.. כל מה שלא רציתי להכיר בעולם האכזר הזה, התגלה מולי בדרך הכי מכוערת.
היא הייתה ערומה והיא הייתה מתחתיו, והיה את השיר שלנו בחלש ברקע, היא הייתה בלונדינית ומכוערת, ויותר מהכל הייתה שתיקה של זמן ממושך שאני אפילו לא ספרתי.
עמדתי שם קפואה בזמן שהלב שלי נסדק באיטיות שהכאיבה כמו יריה, ואני רואה אותו יורד מעליה, היא מכסה את עצמה והוא מנסה לקום אליי אבל נתקע מהפחד. הוא קם בסוף והתקרב וכל מה ששמעתי היה מלמולים שלא באמת עניינו אותי.
פתאום הבנתי, זה הכה בי. הפחדים הכי גדולים שלנו הם הכי אמיתיים שיש. אהבה לא מנצחת את הכל, בטח לא את מה שראיתי מול הפנים שלי עכשיו.

הסתובבתי. הלכתי.
שלום לשדה התעופה ושלום לכרטיס הבא לגואטמלה.
דור, אני באה אלייך,
תציל אותי טוב?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Soul Writer עקוב אחר Soul
שמור סיפור
דרג:
לסיפור זה 9 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מאיה דיין
מאיה דיין
מצמרר!
הגב
דווח
Only Me
Only Me
זה מדהים !!!!!!!
הגב
דווח
guest
מדהים ברמות!
אני התמלאתי צמרמורות ובסוף גם התפרקתי בבכי!
הגב
דווח
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מסתורין
תעזוב לי את היד. עכשיו.
תעזוב לי את היד. עכשיו.
מאת: C Y
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
לצאת עם בחורה מהרשת החברתית
מאת: Eran Shmuel
Smells Like Teen Spirit
Smells Like Teen Spirit
מאת: Sophia Rose
אמרת שאני חשובה לך
אמרת שאני חשובה לך
מאת: אנונימית ...
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
ברחנו ביחד מהקור
ברחנו ביחד מהקור
מאת: אור ....
הקרע בין הרצון למציאות
הקרע בין הרצון למציאות
מאת: הדר גיא
קצפת
קצפת
מאת: קארין .
על אהבה (ועל עצמי) / האיש בעל אלף הפנים
על אהבה (ועל עצמי) / האיש בעל אלף הפנים
מאת: Izo Meich
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D