כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אהבה בימי קורונה

בגיל שלושים וחמש, כשכבר כמעט התייאשה, והבינה שהאביר על הסוס הלבן כבר לא יבוא.

ודודה חנה ודודה לבנה ימשיכו לצקצק בלשונן, וישביתו לה את שמחת החג, לא חשוב איזה. פסח או ראש השנה, החליטה מעיין לזקוף את ראשה ולא לאפשר להן את השמחה המתפרצת לראות אותה מובסת ומבואסת. כי הרי אין שמחה, כמו שמחה לאיד.
וחנה משויצה עם הבת שלה רותם שהיא כבר בהריון שלישי. אמנם בעלה של רותם שלומי, לא להיט. אומרים יודעי דבר, שהוא הולך זקוף מתחת לשולחן. ככה התרגל. והבן של הדודה לבנה גיא כבר אבא לארבעה זאטוטים, אבל באמת מי סופר? כן ירבו צריך להגיד.
אז כמו תמיד כשהיא לבד. היא עדיין חוששת מהמפגשים האלה, מארוחות החג, ולפעמים נזכרת שהכל הכל יכול היה להיות אחרת. בכל זאת היא עמדה כמעט, כשהיתה בת עשרים להתחתן עם הבן של השכנה ממול עפרה, וברגע האחרון ממש החליטה לבטל. זה לא זה. והיא צעירה, ולמה יש לה למהר? העולם עוד מחכה לה.. ויגאל הארוס שלה היה בשוק כשאמרה לו שהיא מבטלת את האירוסים. ושהיא מרגישה בלב שלה שזה לא זה. לא לזה היא קיוותה. גם עופרה היתה בשוק. איך נערה צעירה כמוה, מאורסת, קמה ומבטלת בהינף יד בדקה התשעים .ואז היא חשבה שאולי היה טוב אם בכל זאת היתה מתחתנת וקצת אחרי, כאילו כמה חודשים אחרי היתה מתגרשת. , כן כן העולם מקבל יותר טוב אשה גרושה מאשר רווקה שמצטיירת כבתולת הברזל. אבל אחרי דקה היתה מתבאסת מהרעיון המפגר. להתחתן? ומיד אחר כך להתגרש? ואם הוא לא יסכים? והיא תהיה שבויה אצלו? ואז היא תתחיל להכנס ולצאת מבית הדין הרבני? מבית הדין לעניני משפחה? איזה שטויות.
והיום, אחרי שעברו כבר חמש שנה, ואחרי שבאמת התאכזבה לא מעט, וכבר התייאשה, היא פגשה את שמעון. גם הוא כבר לא צעיר. כאילו נושק לארבעים. אבל לא כמוה, הוא גרוש ואב לשניים.
בשנה הזאת, דווקא בשנת הקורונה, כשכולם ספונים בביתם, ובין סגר לסגר הצליחה, הם הצליחו, כי גם לשמעון היה חלום למצוא את שאהבה נפשו. ובאמת עם כל הקושי של התקופה המאתגרת הזאת וכנגד כל הסיכויים, היא הלכה אותו בוקר לסופר השכונתי, וכמו בסרט רומנטי מפעם, הוא קלט אותה ליד מדף חומרי הניקוי ואז גם היא אותו. ובדיוק קופידון ירה את החץ ופגע בול.
בהתחלה ישבו על הספסל ליד התחנה וסתם פטפטו. סיפרו על עצמם. אחר כך הוא הזמין אותה לפלאפל בשכונה עם מיץ. וזה היה כזה מקסים בעיניה, יחי הפשטות. ככה, כמו שהיא עם טרנינג מהוה וכפכפים, יוצאת לדייט. למה לא חשבו על זה אף פעם, המצאת הקורונה.
לפעמים היא חושבת שאולי שמעון הגיע בתקופת הבצורת שלה. וכל גבר שהיה מופיע היה מגלם בשבילה את דמות האביר על הסוס הלבן. וזה מזכיר לה את המשל על קוץ במדבר שנראה כאילו הוא פרח מקסים . תלוי איך מסתכלים.
אבל היא אופטימי ביסודה, והיא יודעת ששמעון הוא הבחירה הנכונה. והדודה חנה והדודה לבנה יכולות לחפש מישהי אחרת להתעלק עליה . בקרוב יקבלו הזמנה לחתונה. שיכינו את השיקים, ויגידו לה מזל טוב. אז בכל זאת יצא לה משהו חיובי מהקורונה,

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רינה זיגדון עקוב אחר רינה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דייטינג
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .
לא מגיע לך .
לא מגיע לך .
מאת: Anael Sol
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay