כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

דיסקרטי (+18)

עדיין לא עונה לה. שתתכווץ עם עצמה. בשלב הזה אני בטוח כבר שהיא נרטבת לה שם למטה.

"אתה יודע הכובע קצת מתסבך אותי".

הסתובבתי אליה בפליאה. בחורה חדשה בעבודה ומעיזה לפצות את הפה בביקורת. יושבת רגל על רגל במטבח, עם הסקיני ג'ינס המדויק, המכופתרת הצמודה ונעלי העקב.
מחייכת חיוך ערמומי.
כל הפרומונים שלה מחלחלים לי לנחיריים.

"קורה".
עניתי באדישות והמשכתי להכין לי קפה שחור.
למזלי היא שתקה. כי ממש לא היה לי כוח או רצון להיכנס לאיזו שהיא שיחה. בטח לא כזאת ובטח לא איתה.

מישהו נוסף נכנס למטבח, אולי מתחקר, או איש מחשבים סביב סוף שנות ה30 שלו. לא יודע, אני לא מכיר, כי אני לא טורח להתחבר לאנשים. גם לא בעבודה, ומזל שיש לי חדר משלי.

הוא נכנס עם גיחוך ואמר "זה איש הפוליגרף, הוא לא מדבר יותר מדי עם אף אחד, אל תקחי את זה אישית".
הייתי עם הגב אליו, אבל הנחתי שהוא חייך חיוך רחב של הצלחה. כאילו הוא קיבל מדליה באולימפיאדת ה-"הצחק את הבחורה עד שהיא תפשק את הרגליים שלה למענך".

חכמולוג עם זין רותח בתחתונים.
בחרתי להגיב, כי אם יש משהו שאין לי טיפת כבוד אליו זה גברי בטא שחושבים שהם גברי אלפא.

התקדמתי לכיוון הדלת, מסתכל החוצה.
"אני ממליץ לך להתרחק ממנו, כי קלירלי הוא רוצה להיכנס לך לתחתונים על חשבוני, עם הומור כושל".
ויצאתי מהמטבח, השארתי אותו מובך ואדום יותר מזין מצוץ שלא גמר, ואותה עם מבט חיוך מבסוט.

חזרתי לחדר של איש הפוליגרפים שאני, והמשכתי בעבודה.
אחרי כמה מועמדים קמתי להכין לי שוב קפה.
נכנסתי למטבח, והיא שוב שם. לא הבנתי, יום ראשון בעבודה זה לא יום חפיפה עמוס?

"אתה לרוב משפיל ככה אנשים בפרהסיה?"

שוב עם הגב אליה. שוב מכין קפה. שוב אדיש.
"כמובן".

היא גיחחה. זה לא היה מצחיק. באמת התכוונתי לזה.
יש אנשים שמגיע להם להיות מושפלים בפרהסיה.
כבר דמיינתי איך זה מתפשט במשרד בין כל העובדים האחרים הפשוטים והמשעממים, והרגשתי את המבטים בהלוך שלי למטבח.

"אז אתה איש הפוליגרפים?"

"לא, אני הדוור".

"ואתה באמת לא מדבר הרבה כמו שהוא אמר?"

שתקתי.
כמה משעשע.

"הבנתי. טוב, זכותך".

תודה על האישרור.
סיימתי להכין את הקפה ובאתי לצאת מהמטבח.

"רגע. איך קוראים לך? אתה מוכר לי."

אני לא מוכר מהרבה מקומות.
"זה לא משנה, את לא תראי אותי הרבה".

זה באמת לא משנה.

ויצאתי.
אני כבר רואה את הגלגלים שלה מסתובבים, ומחשבים מסלול מחדש. אנשים לא ממש יודעים להתמודד עם הישירות והכנות שלי ובעיניי זה יותר מבסדר גמור.

חזרתי לחדר והמשכתי לעבוד עד 17:00, ופרשתי עם הכובע על הראש והתיק על הגב לכיוון המעלית.
לחצתי על קומת קרקע והמתנתי למעלית שתגיע.
התפללתי שלא אתקע עם אף אחד נוסף, אבל שניה לפני שהדלת נסגרה, מי אם לא הבחורה החדשה מהעבודה?
נהדר.
נאנחתי ונשענתי על המעקה במעלית.
ממש לא מעוניין לייצר שיח.

היא נכנסה למעלית, עם כפתור אחד נוסף פתוח במכופתרת שלה. "רק שתדע שצדקת, נראה לי הוא באמת רוצה להיכנס לי לתחתונים". וגיחחה.
בזווית העין הצלחתי לזהות את החזייה הלבנה עם התחרה שלה מבין הכפתורים.
כמה נדוש.

מה כבר ביקשתי? שאנשים לא ישתפו אותי במחשבות הלא מעניינות והצפויות שלהם?

לא הגבתי.
והיא כמובן המשיכה החרמנית הקטנה.

"זה מדהים שאף אחד פה לא יכול להגיד משהו אחד עלייך. כאילו אתה רוח רפאים של המשרד. זה קטע."

עדיין לא עונה לה.
שתתכווץ עם עצמה.
בשלב הזה אני בטוח כבר שיש לה שלולית שם למטה.

"למה אתה לא מגיב?"

איזה מעייפת.

"הלו?"

הסתכלתי עליה בעיניים מאחורי הכובע מצחייה ועניתי לה,
"מה יש?"

הדלת של קומת הקרקע נפתחה וממש לא נתתי לה זכות קדימה, התחלתי ללכת מהר לכיוון המדרגות שהובילו לאופנוע שלי.

היא הלכה אחרי.

"סתם אני פשוט מנסה להבין את העניין עם הכובע".
היא מדדה אחריי עם העקבים, מרימה את הקול ומושכת תשומת לב מיותרת.

הסתובבתי אליה,
"תקשיבי, זה מקריפ רצח, ואני לא יודע מה את רוצה ממני".

"אחלה. אתה פשוט מוכר לי. מאוד. וזה משגע אותי מאיפה".

יש לי זיכרון משוגע לפרצופים ואין מצב שראיתי אותה אי פעם בחיי.

"את מחלטרת".

"לא. אני חושבת שאני יודעת מאיפה".

בחורה מקסימה.

"טוב מה את רוצה?"

"נזכרתי, אני יודעת מאיפה", וחייכה חיוך שעשה לי חשק לזיין אותה מאחורה. חזק.
בת זונה.

נאנחתי מייאוש והפנתי אליה את הגב, לכיוון האופנוע .
הורדתי את הכובע ושמתי בתא המטען ולבשתי את המעיל הכבד.

"יופי לך". מלמלתי לעצמי. כבר קולט מאיפה אני מוכר לה.

"סתם לא מסתדר לי הכובע".

"תגידי לי מה הבעיה שלך עם הכובע?"

"כלום. אתה לא נראה לי ערס. ואתה עדיין שם את הכובע הזה...

... אז אני אשמח לדעת למה. כי אתה מבין, אני יודעת מאיפה אתה מוכר לי."

"את לא מעניינת אותי. מצידי תפיצי בעבודה מה שתרצי".

"כן? אתה בטוח שישמח אותם לדעת שאתה בקטע קינקי של קשירות וסאדו?"

הסתכלתי אליה במבט מובס.
אני שונא להיות מובס, זה מעצבן אותי. והעצבים מחרמנים אותי.
תפסה אותי בביצים הבת זונה.
רק היה חסר שתפתח את הלוע.

"מה את רוצה בת זונה?"

"רק תשובה לשאלה הראשונה שאי פעם שאלתי.
מה הקטע עם הכובע?"

"זה כמו כיפה. ואם את תגידי משהו על המוניטין שלי, אני אשחיר לך את העולם. ממליץ לך להקשיב לי."

"זה איום?"

"חד משמעית. החיים הפרטיים שלי הם לא עניינך."

"תרגע. אני לא אשתמש בזה, גם אני משם, רק רציתי להבין את הקטע עם הכובע".

"אחלה. אל תפני אלי יותר בעבודה".
שמתי את הקסדה על הראש.

היא הגבירה את הקול, והתהודה של החניון הגביר אותו אפילו יותר.
"תנסה כובע אחר! כולך ארי גבוה, ופתאום הכובע הערסי. לא מתאים."

התקרבתי אליה באסרטיביות והתקרבתי לפנים שלה בצורה כזו שהקסדה נגעה לה בראש.
"בפעם הבאה שתנסי לשחק איתי, אני כבר לא אהיה כזה נחמד. תתרחקי".

"ואם לא?" היא שוב חייכה את החיוך שמשדר לי שהובסתי, סנטימטר וחצי מהעין שלי.
חיוך שמחרמן לי את כל המערכת מעצבים. מאגרסיות.
חיוך שגורם לי לרצות להפליק לה על הדגדגן עד שתשפריץ לי על כל הפרצוף.

"אם לא היינו עובדים ביחד, היית מתחרטת על שבכלל פנית אלי."
התרחקתי ממנה לפני שאני אחליט לפתוח את הרוכסן ואת הישבן שלה.
עליתי על האופנוע, הנעתי ונסעתי הביתה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Johnny Walker עקוב אחר Johnny
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מישהי .
מישהי .
איך אני אוהבת שאתה כותב
הגב
דווח
1 אהבתי
Johnny Walker
Johnny Walker
❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
unknown user
unknown user
גם אני חייכתי חח.. מרתק
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
פנטזיה
הבת זונה הזו כמוני
הבת זונה הזו כמוני
מאת: קריסטין .
שירות לקוחות אהבה
שירות לקוחות אהבה
מאת: Avrahami Amitay
התגעגעתי הוא שלח
התגעגעתי הוא שלח
מאת: אתי שבי
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
אתה בן זונה, ואני בכלל מתגעגעת לאופק.
מאת: קריסטין .
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
סיפורים אחרונים
הירח משקר
הירח משקר
מאת: ג׳ייה הרועה
הילד ההוא
הילד ההוא
מאת: Johnny Walker
ההתנגשות הסופית חלק 21
ההתנגשות הסופית חלק 21
מאת: Miss D
ליבי - פרק 17
ליבי - פרק 17
מאת: כותבת אנונימית
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה