כשהאוויר החליט לדבר
ואין דבר יותר כואב מלהגיד "אני אוהבת אותך" והיחיד שישמע אותה, זה רק אני, האוויר..
היית מחבק אותה כשהייתם הולכים לישון.
הייתה מרגישה אותך נושם מאחוריה.
היום, היא לא מרגישה כלום. מאחוריה יש רק אותי, האוויר.
היית יושב ליידה, צוחק. לפעמים מגניב מבט.
אהבת לשחק איתה, לראות אם היא שמה לב אליך, למרות שהיא צופה בטלוויזיה. הייתה מרגישה אותך ומסובבת מיד את הראש אליך, שואלת אותך בפליאה, "מה?!".
היום היא לא מרגישה כלום. מצדיי הספה, יש רק אותי, האוויר, שמצייר לי בעזרת הזיכרון, דמות שפעם הייתה שם, לפעמים משמאל ולפעמים מימין.
היית מולה, והיום, רק אני מולה. אני לא מדבר אליה כי אני לא יכול.
אני אומנם שותק אבל עושה המון רעש שרק הבפנים שלה יכול לשמוע.
כשזה קורה, היא תמיד מקווה שלא רואים עליה, מעולם לא ידעה להסתיר, גם לא בבית.
זכרונות צפים מקרקעית הגעגועים וכשהם צפים, הם נושמים לרווחה בלילות אבל היא, לא נרדמת.
קצת קשה להיות במחשבות שקשורות אל הלב. לב שמתגעגע לא יודע מנוח, זה לא באמת הראש, הלב הוא זה שחושב.
היית הכל. ומהכל נשאר לה רק קצת.
הרבה אותי ומעט אותך.
אני רק אוויר ויש אותי בכל מקום, לא משנה לאן אלך.
גם לאוויר אפשר להתרגל, כמו שהתרגלת אליה עד שהייתה אוויר בפניך.
הכאב הוא בחינם ועליו משלמים ביוקר, היא נתנה את הכל כדי לשלם את המחיר.
ואין דבר יותר כואב מלהגיד "אני אוהבת אותך" והיחיד שישמע אותה, זה רק אני, האוויר..
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
