לאכול חתיכת לחם

..

איב ... 18.02.21 20:24 דווח

הוסף למועדפים

"מאמי את רעבה?"-שלומי חבר שלי שואל מהמטבח
כשאני בינתיים מנסה להיזכר מתי הכנסתי משהו לפה
בפעם האחרונה
מאז אותו ביקור אצלו במשפחה ..
מאז המריבה אין לי חשק לאכול אז אני משאירה בכיור
לפני שהוא חוזר מהעבודה כמה כילים מלוכלכים
קצת שוגי שהתייבש לתחתית ונדבק
קצת פירורים מחטיפים
וקערה עם איטריות ושקדי מרק ..
רק שלא ישאל..

"בואי ניסע נקנה קצת לחמים לארוחה"-
הוא לא משאיר לי יותר מדיי ברירה אם הוא יודע הכל אז הוא גם בטח יודע טוב ממני מתי אני צריכה לאכול.. לא?!
עוברות 3 דקות בערך
"מאמי זה פה קרוב
את לא הולכת עכשיו לצילומים של קטלוג"-הוא תמיד יודע איפה לעקוץ ולהוריד לי את הביטחון שגם הרבה לפניו לא תמיד היה במקום הראשון
"שמה ג'קט ובאה"-רק תשתוק בבקשה ממך תשתוק הקול שלך מעביר בי צמרמורות
אני לא יכולה יותר לשמוע אותך בלי לבכות..
ואני חושבת שאני צריכה הפסקה ממך ומהעולם שהכנסת אותי אליו ומהמיטה החולה שלך שלא מוכנה לקבוע תור אצל שום רופאה.
"יאאלה אני באוטו"-אני שומעת את המפתחות שהוא לוקח מהשידה זאת שליד התמונה שלנו
שנראית כל כך אמינה
כל כך מעוררת קנאה
שם אני מחייכת לכולם נינוחה ורגועה
שם אני התמימה שאת "האהבה" שלו קנתה
ואיך אני מתגעגעת לימים שהצלחתי להישאר שלווה..

אז קבענו לאכול חתיכת לחם
שלא על קיבה ריקה היום בלילה נירדם..
ואחרי דקות ארוכות של נסיעה שקטה
כשהוא מסתכל על הכביש הריק ממכוניות
ואני בוהה בחלון בצללית העצובה שלי שלא הצלחתי לזהות..
אנחנו מגיעים למאפייה ישנה שהסתתרה לה ממש מעבר לפינה
והיא מהממת ביופייה גן עדן של חיטה שעורה שיבולת שועל שיפון ודגנים מלאים שבבטן חיוכים מעוררים..
שלומי לוקח עגלה ומתחיל להעמיס
שאני בינתיים מתפעלת מכל הטוב הזה שלעיניי מתגלה
הוא הולך ישר ללחם הלבן
מחייך בוצע לשניים ומושיט לי לטעום
"תאכלי מתוקה זה טוב לך"-הוא בטוח בדרך שלו
אני לוקחת את החתיכה מהיד שלו וטיפה מהססת
בינתיים אני רק מסתכלת אולי קצת חוששת
אחרי הפעם ההיא שאכלתי לחם אחרי כאבי הבטן שתקפו אותי אני שוקלת שוב אם בכלל כדאי לי..
ואז אני נזכרת שיש במרחק הליכה עוד מאפייה
מיוחדת במינה ובכלל לא זולה אני מודה!
לאנשים שרגישים לחלבון שבחיטה
אז החלטתי לנסות והודעתי לשלומי שאני יוצאת לבדוק.
"רק לא להרבה זמן מותק..
שלא תשכחי את עצמך שם.."-

ובדרכי למאפייה הריח כאילו הוביל אותי לשם
חשבתי לעצמי שגם בהליכת ירח הייתי מוצאת אותם.. חח
ואווו! היו שם מלא לחמים
לחם פרוסות
לחמניות
באגטים וטורטיות
וכולם ללא גלוטן הייתם מאמינים?!
עם אגוזים ועם קצח ועם גרעיני חמנייה
ועם פרג עם צימוקים ואין סוף שפע ופינוקים
הייתי שם לא מעט זמן תחושת הבית שאפפה את המקום
בקלות מיגנטה אותי אליה ואל החום..
עד שראיתי את הרכב של שלומי על השביל ..
"שלומי שלומי אתה חייב לבוא לפה"-סימנתי לשלומי עם הידיים שיכנס ויראה את היופי הזה בעצמו
הוא לרגע הסתכל עליי במן מבט מוזר כזה
יותר מאוחר הבנתי שכבר כמה חודשים שהוא לא רואה אותי מחייכת שמהרגע שאני איתו אני לא באמת מאושרת
הוא התעצל אבל לבסוף נכנס כשקיבלו את פניו בברכה ובשמחה ואפילו הציעו לו לטעום מהלחם החדש שממש ברגעים אלו בתנור נאפה ..
שלומי אמר שלום מאולץ ומיהר להתקדם אליי
"שלומי אתה חייב לטעום את זה ..
וקצת מזה.. וזה ואוייי כמה שזה נפלא"
אני מתענגת על כל לעיסה
"אולי ניקח מזה קצת הביתה?"-אני צוהלת מהמסיבה המשוגעת שבתוך הפה שלי רוקדת
את העיניים שלי ככה נוצצות אני כבר מזמן שלא זוכרת..
אבל אז אני ברגע נרגעת
שאת המילים המחליטות שלו אני שומעת..
"לא צריך ... אנחנו אוכלים את הרגיל את הלבן
יותר טעים יותר בריא
את סתם מתפנקת"-הוא לוקח מהידיים שלי את הסלסלה העגולה ומניח על השולחן בחזרה
"בואי! כבר מאוחר.."-הוא לא מסתכל עליי ומסכם