כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

כאב, שלג, מוות

הייתי ריק.

עברו שלוש שעות ולא הצלחתי להירדם. הרעש שהיה בתוך הנפש שלי והכאב לא פסקו, הם חזרו שוב ושוב כדי להזכיר לי שלשום דבר אין כבר משמעות, למצוא וליצור עוד סדקים כדי למלא בהם את התסכול שלא עוזב, ולגרום לי להגיע למסקנה שהכל זה המצאות חסרות תועלת של למה להישאר כאן.
באיזשהו שלב, כשהבנתי שאלא ארדם הלילה, החלטתי לברוח. לצאת לבחוץ ולעשות משהו עם עצמי. השלג ירד בלילה בכמויות, הכבישים היו מכוסים בקרח ועקבות של אנשים שדרכו בשלג נראו ברחובות. הייתה רוח קלה, העצים רשרשו בקול חלש כשהרוח נשאה מהם את העלים האחרונים שנשארו זכר מימים חמים יותר.
לבשתי מעל החולצה את המעיל שלי ובכיס את הטלפון שלי, מכנס בד שהיה לי כפיג'מה ונעלי ספורט בלויות שכבר הייתי צריך לזרוק. לא הייתה לי תוכנית. יצאתי החוצה והקור הכה בי, האינסטינקט הראשון שלי היה לחזור לחום של הבית ולהתחבא מתחת לשמיכה הנעימה. אבל לא עשיתי שום דבר מזה. פשוט המשכתי ללכת כשאני מרגיש את השלג נרמס תחת סוליות הנעליים שלי.
הייתי ריק. כמו רוח רפאים חסרת מטרה שהולכת באמצע הלילה ברחובות. הייתי צריך להמשיך לקחת את הכדורים שלי נגד דיכאון שהביא לי הפסיכיאטר, לעשות איזושהי רשימה של כל הדברים הטובים בי כידי להישאר אופטימי. אבל התקווה שלי לגבי עצמי כבר נעלמה מזמן.
מצאתי את עצמי מתיישב על ספסל אבן באמצע הפארק שהיה מול הבית שלי. הכל היה מכוסה בשכבה של שלג שהסתיר את הדשא הירוק שהיה אמור להיות בו. האבן האפורה הייתה מכוסה בשכבת קרח, העור שלי כבר איבד תחושה והגוף שלי רעד כמו מטורף. למרות שהשרירים שלי כאבו מהקור שתקף אותם, נשארתי לשבת. לא ראיתי סיבה להפסיק את הסבל. האמנתי שזה מגיע לי.
הרעש בתוך הראש שלי חזר, ואיתו כל משפטי השנאה כלפי עצמי. אני מטומטם, מסכן, לא מספיק טוב, אין בי תועלת. כל הדברים שחלחלו לאט-לאט ולא הפסיכיאטר, הכדורים, המשפחה או החברים הצליחו לעצור אותם. וכמובן שגם לא אני.
התחלתי לדמוע, לא יודע אם בגלל הכאב הפיזי או הנפשי, או שניהם ביחד. מצאתי את עצמי מחזיק בטלפון שלי ורוצה להתקשר לבן אדם שיציל אותי. אולי.
לא. כמובן לא לאימא שלי. היא תתחרפן.
לא. למובן שלא לאבא שלי. הוא גם יתחרפן.
בטח לא לאחותי, הבטחתי לה שאהיה בסדר.
לפסיכיאטר? נו באמת.
סם. השם שלו הופיע ברשימה על המסך, והחלטתי ללחוץ עליו. הוא בטח לא יענה. עכשיו אמצע הלילה. בבקשה שלא יענה.
הצליל של ההמתנה נשמע. פעם אחת. פעמיים. שלוש.
לפתע קול נשמע: "ניק? מה... פאקינג שתיים וחצי בלילה."
שתקתי. הטלפון רעד ביד הרועדת שלי.
"ניק?" הוא שאל.
עדיין שתקתי.
"הכל בסדר? תענה."
לא הצלחתי לענות.
"ניק?"
"אני רוצה למות." יריתי את המילים בקול צרוד.
שמעתי צליל של בד זז, כנראה הוא קם.
"איפה אתה?" הוא שאל בקול ברור יותר.
שכחתי איפה אני נמצא. "אני לא יודע."
שמעתי צליל של משהו נפתח. דלת אולי. "אתה בחוץ?"
"כן."
"אתה באיזשהו פארק?" שאל.
"כן."
"הלכת הרבה?" הרעש המשיך להישמע. ניחשתי שהוא מתלבש.
חשבתי לרגע. "לא נראה לי."
"מעולה. אני אהיה שם בעוד דקה. אל תזוז."
הוא לא ניתק את הטלפון, אבל ניחשתי שהטלפון בכיס שלו.
תוך כמה זמן הוא הגיע, לבוש גרוע יותר ממני למזג האוויר הזה- סווצ'ירט אפור, מכנסי בד פשוטים ונעלי ספורט בלי גרביים. עוד יותר הרגשתי רע.
הוא ניגש אליי בזהירות, כאילו פחד שאני אברח. אבל במצב שלי כבר לא יכולתי לזוז לשום מקום, הלסת שלי נקשה והדמעות שלי קפאו על פניי.
"בוא, קר בחוץ." אמר ונראה שמנסה להסתיר את החיוך שלו מהבדיחה הגרועה שלו.
כשלא עניתי הוא התיישב לידי, כרך את ידו סביבי וניסה לחמם אותי. הוא לא אמר כלום.
כשהצלחתי לזוז- הוא קם וידע שאבוא אחריו. "קדימה, אני לא רוצה שתקפא לי כאן למוות."
נכנסנו לבניין ועלינו לדירה שלו שהייתה קרובה לפארק. היא הייתה חשוכה שקטה, כולם ישנו.
הוא ניגש למטבח, הדליק את האור והוציא שני ספלים כדי להכין משהו חם לשתות. "שב," ציווה עלי בקול רך. התיישבתי מול השולחן הקטן של המטבח. לא ידעתי מה לומר.
אחרי מספר דקות סם הגיש לי ספל צבעוני עם תה חם. לא היה לי חשק לשתות אותו ובהיתי בנוזל החום.
"קדימה, אתה חייב להתחמם." אמר סם ולא לגם מהתה שלו.
לגמתי בלגימות קטנות. הוא לגם בקצב שלי. לא דיברנו, לא אמרתי כלום על מה שקרה והוא לא שאל.
"אתה נשאר לישון כאן." החליט סם והסתכל עליי כאילו רציתי לפסול את דבריו. "אני אביא לך כרית ושמיכה, אתה יכול לישון איתי באותה המיטה אפילו."
חייכתי קצת, לא יודע אם הוא קלט את זה. "בסדר, לא נראה שיש לי ממש בררה." עניתי בשקט.
אחרי שסיימתי לשתות את התה, התארגנתי לשינה. פשטתי מעליי את המעיל, בעטתי את הנעליים ונשכבתי במיטה הרחבה של סם. הוא ישב מעט על קצה המיטה לצידי, ובסוף נשכב לידי. כאילו השתכנע שלא אברח שוב לבחוץ.
הוא שכב על הגב, עיניו פקוחות והביט בתקרה.
"אתה לא רוצה לשאול אותי למה עשיתי את זה?" כמעט לחשתי.
הוא לקח נשימה עמוקה. "אני מכיר אותך. לפעמים אתה יכול להיכנע לתחושת החוסר אונים, הלחץ והעצבים, ולהחליט שזהו, אתה כבר לא מסוגל. אין לך סיבה מיוחדת שמובילה אותך לתוך כל הבלגן הזה. אבל בסופו של דבר אתה כאן." סם הסיט את מבטו והביט בי. לא ידעתי מה לומר, אז הוא המשיך: "אתה החבר הכי טוב שלי, ניק. אתה כמו אח בשבילי. ולא משנה מתי, איפה, וכמה זמן- אני תמיד כאן כדי לעזור לך."
הוא הוכיח לי שזה נכון. זו לא הייתה הפעם הראשונה שאני מקבל איזה התקף והוא נשאר לעזור לי גם אם זה סתם לשבת איתי בזמן שאני בוכה. נשענתי על הכתף שלו, ועצמתי עיניים. לא יכולתי להגיד לו תודה במילים כי זה לא היה מספיק. אז פשוט נרדמתי לצידו. וקיוויתי שכשהבוקר יגיע הוא עדיין יהיה שם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vera Vero עקוב אחר Vera
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מישהי .
מישהי .
וואו..עצוב וכואב ממש. כואב שיש הרבה שחיים ועוברים את זה ממש ככה. ♥
הגב
דווח
1 אהבתי
Vera Vero
Vera Vero
❤️❤️❤️
הגב
דווח
Dark Angel_Teller
Dark Angel_Teller
כתיבה מדהימה מלאת כאב ורגש מצמרר, תמיד יודעת להביע סיפור בעל עומש שחודר לסדקי הנשמה, אין עליך מדהימה! ♡♡♡♡♡
הגב
דווח
4 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
Vera Vero
היא לא אמרה לה שהיא יפה
היא לא אמרה לה שהיא יפה
מאת: Vera Vero
הפצעים השקטים
הפצעים השקטים
מאת: Vera Vero
משהו
משהו
מאת: Vera Vero
הכאב שלך
הכאב שלך
מאת: Vera Vero
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D