כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

אמא שלי

כשהייתי קטנה, אני זוכרת, אמא שלי עבדה במשמרות. בקושי ראיתי אותה.

סבתא טיפלה בי.
זה מה שהיא סיפרה לכולם. כלומר למי שהתעניין."איפה את עובדת ורדה?"
היו הנשמות הטובות הסקרניות שואלות .
והיא היתה עונה במין מסתורין כזה,"אני? יש לי עבודה במשמרות""
"כן, אבל מה את עושה?""את אחות, את טבחית?"
היא היתה תמיד מחייכת וקורצת, שיחשבו מה שהם רוצים.
יום אחד אחרי שחזרתי מבית הספר, לבית של סבתא, ריח האורז המתובל שלה הגיע עד למדרגות הבנין. לקחה אותי סבתא לשיחה. היא היתה חמורת סבר, ואמרה שאמא לא תבוא יותר. היא עזבה. נסעה לגרמניה. יש לה שם חבר והיא תגור איתו. לא בכיתי בכלל. למעשה הידיעה הזאת לא שינתה לי את חיי במאום . למה מה? היתה לי אמא מקודם? האשה קטנת הקומה השחומה עם התלתלים האינסופיים שסבתא אמרה שהיא אמא שלי? שאני קצת דומה לה? זאת באמת אמא שלי?
האשה הזאת ישבה לידי כשהיה לי חום? תפרה לי כפתור כשנפל מהחולצה? שהכינה לי כריך לבית הספר? שהלכה ליום הורים?
לא, ממש לא. הכל, הכל זאת סבתא שלי היקרה. בזכותה ורק בזכותה צלחתי את ימי הילדות העשוקים שלי.. בזכותה הצלחתי בלימודים. והיא נתנה לי כח לשרוד את בית הספר. את המורים שלא מפרגנים, את המורות החשוכות ואת הילדים המחרימים והמנדים והוריהם הולכי הרכיל.
למבחנים סבתא היתה מתכוננת איתי. כשהיה צריך לעשות שער למחברת מולדת, סבתא קישטה לי. ציירה, כי היתה מציירת נורא יפה. כשעליתי לחטיבת הביניים, כבר גיליתי שאין לי כשרון למתמטיקה, והתוצאות במבחנים הוכיחו את זה. אז סבתא הטובה, הביאה לי סטודנטית מהטכניון, שתשב איתי ותעזור לי בשיעורים ותכין אותי למבחנים. ואיך שהוא הצלחתי. זה לא היה קל. אבל בביולוגיה הייתי ספצית. אהבתי את השיעורים, אהבתי את המורה, ואז גם התחברתי לכימיה .
כשסיימתי את התיכון והתגייסתי, הייתי בחר"פ, זה סידר לי את החיים. ידעתי, היה לי ברור לגמרי שאני אלך ללמוד רפואה. סבתא עודדה אותי. לפעמים הייתי חולמת מין חלום מוזר כזה .שאני מתעוררת בגרמניה, בעיר קטנה ששכחתי את שמה. אולי המבורג? ואני סטודנטית בבית הספר לרפואה באותה העיר. ואז הייתי מתעוררת בבית שלי ושל סבתא.
אמא אף פעם לא באה לביקור. ואני וסבתא אף פעם לא נסענו אליה. היא גם לא הזמינה. היא לא התקשרה אף פעם ולא כתבה לנו אפילו גלויה. פשוט שכחה .מחקה.
שכחה שהשאירה ילדה קטנה והיא עכשיו בחורה. אשה צעירה.
בשנה האחרונה ללימודי הרפואה שלי ברמב"ם, היא הגיעה. עלתה במדרגות ונכנסה הביתה.
זאת לא היתה הפתעה. היא שלחה לסבתא מייל שהיא תבוא ביוני.
הגיעה אשה קטנה, צנומה עם שיער מוחלק בצבע נחושת. חפה מתכשיטים.
היא לא חיבקה ולא נישקה. מעולם לא עשתה זאת. לא התרגשתי כשראיתי אותה. גם סבתא לא.
סבתא ישבה בכורסא שלה מול הטלביזיה. אמא באה והתישבה מולה. לא ראיתי דמעות גיל ולא קריאות שמחה. אמא שלי התקבלה בשיוויון נפש. סבתא לא יצאה מגידרה.
אמא רק אמרה "גדלת"
אני שתקתי. מה היה לי להגיד.

, א

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

רינה זיגדון עקוב אחר רינה
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
סיפורים אחרונים
פרימה בלרינה
פרימה בלרינה
מאת: איב ...
שהכל נהיה בדברו 4
שהכל נהיה בדברו 4
מאת: שיר פיליבה
דברים שאני שונא אצלך
דברים שאני שונא אצלך
מאת: בועז בן לביא
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl