כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

קראנו לעצמנו רוחות רפאים

אבודה כל כך עד שהגעת

"עוד כמה זמן נשאר?" גאיה שואלת
אני פותח את הלוח שנה שתמיד נמצא בכיס ומעביר לה את הסיגריה "חמישה חודשים"
גאיה מחזירה לי את הסיגריה ומתחילה לבכות
"איך נשרוד חמישה חודשים?"
"כל עוד נשאר ביחד" אני לוחש ומחזיק לה את היד.
"עוד חמישה חודשים שנינו נסיים את כיתה יב ונעוף מפה כל עוד רק אפשר"

אני וגאיה תמיד קראנו לעצמנו רוחות רפאים,
לא היינו מלכי השכבה לא היינו גם פחות מזה,
היינו כלום.
את גאיה הכרתי בסוף כיתה יא, הילדה הכי יפה שראיתי בחיים יושבת לבד מחוץ לכיתה ובוכה,
כבר חצי שנה שהיא סובלת מריב מפגר בין חברות שבכלל לא היה קשור אלייה
ילדות שקראה להן חברות ובריב אחד השאירו אותה לבד,
הייתי רואה אותה כל יום מטיילת לה לבד אף אחד לא עניין מה איתה, אפילו גברים לא פנו אלייה כי הם נאמנים "לחברותייה" לשעבר.
אצלי אין סיפור דומה, מאז שאני זוכר את עצמי את כל ילדותי העברתי לבד.
כל יום היה מתחיל ונגמר לבד, התחננתי לאמא שאעזוב את הבית ספר אשלים בגרויות בבית והיא התחננה חזרה שאשאר.
ניגשתי אל הילדה הכי מדהימה שראיתי זאת שבוכה מחוץ לכיתה והתיישבתי לידה,
היא ניגבה את הדמעות והפנתה מבט לעברי ושאלה
"לך מותר לדבר איתי?"
"אם יראו שאת מדברת איתי הם יבינו שהמצב שלך לא משהו" הגבתי בתמימות,
היא צחקה
אז צחקתי חזרה.
עם הזמן הפכנו להיות החברים הכי טובים,
בילינו ביחד את סוף יא ואת החופש הגדול
כל יום היה מתחיל ונגמר איתה
הרגשתי חי
סוף סוף
יש לי למי לספר על הסיוטים בלילות,
על מחשבות אובדניות שליוו בעבר,
היה לי למי להקריא את הסיפורים שיושבים אצלי במגירה שאני עצמי כתבתי,
"זה נפלא" היא קמה וחיבקה אותי
"מתי תכתוב עלינו?"
צחקתי. "מה היית רוצה שאכתוב בסיפור?"
"תכתוב כמה קשה לנו" גאיה אמרה תוך כדי שהיא משפילה מבט,
"תכתוב כמה הילדים הם עם אכזר, תכתוב שמתייחסים אלינו כאילו האוויר שבחוץ לא נברא בשבילנו"
גאיה מרימה את המבט ומחייכת,
"אבל תכתוב שגם מצאנו אחד את השני
שני ילדים שהמכנה המשותף שלהם הוא הלבד
"
ההורים שלי רוקדים מאושר שיש לי עם מי לדבר,
בלילות מתגנבים אלי הביתה רואים סרטים,
חטיפים וקערות זרוקים על הריצפה ורגעים שילוו אותי לכל החיים,
אבל החופש הגדול עומד להתסיים ואיתו מתחילה שנה חדשה
"איך נצליח לחזור לעוד שנה?"
גאיה שאלה במבט מפוחד,
התיישרתי להתנקות מכל החטיפים שעל החולצה
"מי יכול עלינו שאנחנו ביחד?" אמרתי וניסיתי להאמין לעצמי.
חזרנו לבית הספר נעמדים מול השער המרכזי, מפוחדים כמו קורבנות בכיתת יורים, מחזיקים חזק את היד אחד של השנייה, ראיתי את גאיה נרתעת מכל הילדים המחייכים,
"מה יקרה אם הם יצחקו עלי? מה יקרה אם הם יעליבו אותי ולא תיהיה באותו הרגע?"
"יהיה בסדר אני מבטיח" אמרתי בקול תקיף מנסה להסתיר את הפחד שאני עובר בעצמי,
והיו קללות, והיו מבטים ועלבונות, ימים שגאיה הייתה רצה אלי בוכה ואני זה שחוטף גם מנסה להשאיר אותה חזקה.
"אם לא תהיי חזקה אפול בעצמי"דבר שרציתי שתבין
ככל שעבר הזמן הפסיקו העלבונות כי פשוט לא שמו עלינו, לא היינו קיימים בשבילם, היינו רוחות רפאים מטיילים בבית ספר, המורים היו החברים היחידים שהיו איתנו בהפסקות,
שני ילדים נלחמים מול כולם והצדק נשאר בעירבון מוגבל.
כל סוף יום אני מלווה אותה לבית פותחים שני לוחות שנה קטנים שקניתי בשביל שתינו אחד לכל אחד, שבכל סוף יום נסמן עוד יום ששרדנו,
"זה לא אמור להיות ככה" גאיה אומרת תוך כדי שהיא עושה איקס על על התאריך של היום,
"עוד כמה זמן נשאר?" גאיה שואלת,
אני פותח את הלוח שנה שנמצא תמיד בכיס ומעביר לה את הסיגריה "חמישה חודשים"
גאיה מחזירה לי את הסיגריה ומתחילה לבכות
"איך נשרוד חמישה חודשים?"
"כל עוד נישאר יחד"
אני לוחש ומחזיק לה את היד.
אני הייתי רגיל להיות לבד, אבל גאיה לא,
ראיתי את גאיה בוכה וסובלת ומחכה לסמן איקס בלוח שנה על כל יום שעובר,
ולפעמים הייתי מתפלל לאלוקים שחברות של גאיה יבקשו ממנה סליחה גם אם זה היה גובל בזה שגאיה תשכח אותי, לא אכפת לי לחזור להיות אותו ילד לפני שהכרתי אותה רק שהיא תוכל להיות מאושרת.
יום גורר יום והכל הפך להרגל שהצלחנו להתמודד איתו,
הבנו שככל שאנחנו אחד עם השני הבעיות הופכות קטנות יותר,
הלבד כבר לא היה כל עוד היינו שניים,
כל יום היה יפה יותר
כל יום היה מיוחד יותר ויותר
"הם מסתכלים עלינו" גאיה אומרת שצחוק יוצא מפייה,
"אז תצחקי חזק יותר טמבלית" השבתי.
ואולי ורק אולי כל אותם הילדים הרגישו יותר ויותר בודדים שהם מסתכלים עלינו,
כבר חודשים שלא סימנו איקס על עוד יום ששרדנו כי זה כבר לא הרגיש ככה,
ופעם ראשונה שאני מרגיש עוד ילד כמו כולם, בפעם נדירה זאת אני לא שונה.
ובסופו של דבר הגיע גם יום אחרון ללימודים,
לא ויתרנו לעצמנו חויית ילדות אז עשינו נשף קטן בבית אבל בפיגמה,
צחקנו ורקדנו כמו שני ילדים נורמלים שמסיימים את כיתה יב
"מי האמין שנסיים תיכון אה?" זרקתי לאוויר,
גאיה הורידה ידיים מכתפיי מפצירה על סיום הריקודים
"לא הייתי יכולה לעשות את זה בלעדייך" גאיה אומרת ומורידה את העניים לקרקע, כמעט יכולתי לראות שהיא מריצה תמונות מכל השנה שעברנו,
את כל העלבונות הקשיים הבדיחות והבכי אחד לשני,
"זה בסדר" עניתי
"לא זה לא בסדר" גאיה אומרת ומרימה את הראש כדי להסתכל עליי בעניים, ואני רואה פני מלאך מזיל דמעה,
". אני לא יכולה לדמיין אפילו איך עברת את כל התקופה ההיא לבד בלעדיי, אני זאת שרגילה למבטי אהדה לחיבוקים מכל אחד, ובשנייה הייתי כלום, רוח רפאים מטיילת מבלי שאף אחד זוכר שאני קיים, ימים שהייתי מקיאה בכוח שאמא תאמין לי שאני חולה כדי שלא אצטרך לקום לסיוט שכזה,
הייתי אבודה כל כך
עד שהגעת
"
ובסיום המילים היא נישקה אותי.
ובאותו רגע יכולתי להישבע,
בכל מה שיקר לי,
שאין אדם מאושר ממני.
ילדים יקרים
תודה על כל שנייה שדחיתם אותי
כל הזמן חשבתי שאני זה האשם
היום הבנתי שהבעיה היא בכם.
ותודה אחת אחרונה
אבל הפעם תודה אמיתית
תודה בזכותכם הכרתי את אישתי לעתיד.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Yarin  Levi עקוב אחר Yarin
שמור סיפור
לסיפור זה 6 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
SHALEV PERETZ
SHALEV PERETZ
מלך אמיתי
הגב
דווח
Yarin  Levi
Yarin Levi
תודה רבה אחי!
הגב
דווח
מישהי שכותבת
מישהי שכותבת
❤❤
הגב
דווח
טען עוד 9 תגובות
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
שברים
שברים
מאת: Elad Halfon
שבועות
שבועות
מאת: שלכת כותבת מהלב
המסע לחופש
המסע לחופש
מאת: Ella Magar
ההתנגשות הסופית חלק 24
ההתנגשות הסופית חלק 24
מאת: Miss D
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan