דווקא אתה

״מעולם לא חשבתי שדווקא אותך אני אאהב כל כך״.

סאן :) 30.11.20 23:49 דווח

זה היה בוקר יום שישי, כולם בבית עוד ישנו או היו בחדרים מתאפסים על עצמם לקראת הסופ״ש. זה היה השישי הראשון, הסופ״ש הראשון שהייתי בלעדיך, כשהיית אמור להיות איתי עכשיו.

הקשבתי לשיר “arms” של כריסטינה פרי ששמענו ביחד לא מעט פעמים בלופים במשך כבר שעה. אני התעוררתי ראשונה. לא יכולתי לישון כמו שצריך, כי לפני שבוע חיכיתי לשישי הזה, שאני אקפוץ עליך ותתפוס אותי ותחבק כל כך חזק.

אף פעם לא חשבתי שאני אתאהב בך. אם להגיד את האמת, לא חיבבתי אותך בהתחלה. והאמת, זאת לא הייתה אשמתך. ברגע שכל החברות מסביבך מאוהבת באותו ילד ולא מפסיקות להוציא את השם שלו מהפה שלהן, זה מפתח באיזשהו שלב אנטי. מעולם לא חשבתי שדווקא אותך אני אאהב כל כך.

ברגע שראיתי אותך אז בפעם הראשונה הבנתי על מה כולן דיברו. למה כולן חיבבו אותך. לא היית גבוה, סנטימטרים בודדים מעליי. היה לך עיניים ירוקות וקצת מאולכסנות. השיער החום הבהיר שעם אור השמש לא היה ברור אם אתה ג’ינג’י או בלונדיני. הנמשים העדינים שהיו סביב האף והחיוך המושלם.

וגם אז, ברגע שראיתי אותך בפעם הראשונה והמבטים שלנו הצתלבו, טוב בוא נגיד את האמת, אחרי שבהית לי במחשוף ובחזה במשך 5 דקות ברציפות ואז המבטים התנגשו, גם אז לא חשבתי שזה יהיה אתה. הייתי בטוחה שאתה תהיה האחרון מהרשימה הקצרה שהייתה לי שכללה את טום קרוז וג’יימס פרנקו משנות ה20 של חייהם.

ראית אותי. את האני האמיתית. בלי מסכות, בלי תכנונים, בלי שום אינטרסים. ואני יצאתי במלחמות נגד עצמי בשבילך. היית שם בכל רגע, לא לחמתי את המלחמות האלה לבד יותר. אבל זה לא הספיק.

נתת לי כל כך הרבה פרפרים, ראינו כל כך הרבה שקיעות וזריחות יחד כשאני שוכבת עליך בין הזרועותיך שחיבקו אותי כל כך חזק עם הרצון לא לעזוב לעולם. רציתי לדלג לחלק שאני קמה כל בוקר לצידך עם השיער הפרוע שלך והולכת לישון אחרי פרק של אנימציה מצחיקה כשאני איתך. רציתי לצחוק איתך לנצח ולהמשיך לעשות את הבדיחות הפרטיות שלנו. יכולתי להקשיב לך שעות, גם אם היית מדבר על שטויות.

והנה. יום שישי בבוקר כשהיית אמור לחבק אותי אבל אתה לא נמצא. וזה היה קשה. אבל עכשיו? אני בסדר יותר. הימים עוברים ומתקדמים ואני עוברת הלאה. בודקת מה איתך מידיי פעם בתמונות ומתעדכנת כדי לדעת את מצבך, אבל יודעת שיהיה טוב ומקווה שגם לך.