כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

ללא מעצורים

"חשבתי שאתה אוהב את זה", היא אומרת בנוקשות כלשהי ואני לא יודע איך לאכול אותה יותר. "אני אוהב!", אני מזדקף פתאום, כמו מנסה לשדר לה ביטחון שאני יודע בוודאות שאין לי. "אני אוהב יותר מידי. זאת בדיוק הבעיה שלי"

אני עומד במרפסת נשען על המעקה כשהאור היחיד שמאיר הוא מבעירת הניקוטין שאני שואף לריאותיי. העשן מסתחרר סביבי ואני מוצא את עצמי מרכין ראש ועוצם את עיני.
איך לעזאזל הגעתי למצב הזה?
"תומר?", קולה נשמע מאחוריי אבל אני לא טורח להסתובב.
"מה אתה עושה בחוץ? קר פה", אני מרגיש את כף ידה על גבי העירום, את המגע העדין שלה מלטף אותי.
היא נעמדת לשמאלי ואני נשאר באותה התנוחה, לוקח עוד שאיפה מהסיגריה.
"יש לך עוד אחת?", היא שואלת ומהדקת את החלוק סביב גופה הדק.
"זו האחרונה", אני אומר ומושיט לה את הסיגריה שלי. היא נשענת בגבה על המעקה ומושיטה את אצבעותיה את הסיגריה, לוקחת אותה מידי ושואפת.
הפנים שלה הפכו להיות הדבר היחידי שאני רואה. הבטחתי לעצמי שזה לא יקרה לי. לא איתה.
והנה אני, עומד במרפסת בית מלון בתל אביב באמצע הלילה עם האישה המדהימה הזו לידי אחרי שנשבעתי לעצמי להתרחק ממנה.
"בוא נכנס", היא לוקחת שאיפה אחרונה מהסיגריה ומכבה אותה במאפרה שעל השולחן קפה הקטן לצידה. "קר בחוץ" היא מוסיפה להדק את החלוק ומזדקפת כדי להיכנס פנימה.
"אני לא יכול לעשות את זה יותר", אני אומר לפני שאני מספיק להתחרט. אני בגבי אליה כך שאני לא רואה את פניה אבל אני בהחלט מרגיש את האנרגיה משתנה. הכול סביבנו הופך אפילו דומם עוד יותר.
"תומר...", היא אומרת בעדינות, "חשבתי שכבר סגרנו את הנושא הזה".
היא מתקרבת אלי שוב ונעמדת שוב לשמאלי, נשענת כמוני על המעקה כשכף ידה מונחת על זרועי. אני מצליח להרים את עיני אליה והמבט שלה כמעט גורם לי לחזור בי.
"אני לא מסוגל, רותם". אני מניד בראשי כמו מתחנן שהיא תבין, "אני לא יכול יותר. אני גמור מזה".
"חשבתי שאתה אוהב את זה", היא אומרת בנוקשות כלשהי ואני לא יודע איך לאכול אותה יותר.
"אני אוהב!", אני מזדקף פתאום, כמו מנסה לשדר לה ביטחון שאני יודע בוודאות שאין לי. "אני אוהב יותר מידי. זאת בדיוק הבעיה שלי, רותם. אני לא יכול להמשיך איתך ככה, לעשות את כל זה ואז לשחרר אותך חזרה אליו. אני לא יכול!"
אני מרגיש כל כך פתטי עד כדי כך שאני ממש צוחק על עצמי.
"זה לא פייר", היא אומרת, "נכנסנו לזה בידיעה מוחלטת מה זה אמור להיות ומה זה לא אמור להיות".
אני מגחך בייאוש ומניח את מצחי בכף ידי. "אני יודע", אני מתחיל לצעוד פנימה, "אני האידיוט", אני אומר ונכנס חזרה לחדר.
היא נכנסת מיד אחרי אבל אני כבר שוכב על המיטה ומוכן ללכת לישון ולסיים את היום הזה.
"אל תעשה את זה, תומר", היא מורידה מעליה את החלוק ומניחה לו להחליק מטה מגופה אל הרצפה לרגליה. אני מביט בה עומדת מול המיטה עירומה. אלוהים, אני מכיר את הגוף הזה כל כך טוב. אני יודע בדיוק מה גורם לה לצרוח מעונג, אני מכיר כל נקודת תורפה. ידיי מכירות את מגע עורה כל כך טוב. פי מכיר את טעמה באופן אבסולוטי ואני מת מפחד.
היא מניחה את ברכיה על המיטה וזוחלת אלי באיטיות. שום חיוך לא מעטר את פניה כמו שאני רגיל. אני יודע שזה משפיע עליה כמו שזה משפיע עלי. אני יודע מי אני בשבילה ואני גם יודע באיזה מצב אני מעמיד אותה.
אבל האמת? לא אכפת לי. אני בן זונה אמיתי, אני יודע.
היא מחליקה את כף ידה לאורך רגלי הפרושה על המיטה, עולה מעלה עד למפשעה שלי ומעבירה את ידה על הזין שלי שכבר עומד מתחת לבוקסר.
איזו השפעה יש לה עליי, זה לא ייאמן.
אני עוצם את עיניי ונשען על הכרית, מניח את ידיי מאחורי ראשי ומאפשר לה לעשות כרצונה.
היא מזדקפת מעליי כאשר ברכיה מפושקות מעל האגן שלי ואני מביט ביצור היפה הזה שמעליי.
"אני שונא אותך", אני כמעט לוחש כשהיא מתחילה לנוע מעליי והאגן שלי כמו זז מעצמו, מחפש שוב את החיכוך עם העור שלה.
היא מתרוממת מעט ומושכת ממני את הבוקסר כך שהוא מקיף את ירכיי ובלי הקדמה, היא מתיישבת עליי ומכניסה אותי פנימה לתוכה.
"כן...", היא מטה את ראשה אחורנית בהנאה וגופה נמתח כמו מציג את עצמו לראווה מולי.
לעזאזל אני חושב שכבר התמכרתי אליה. אני מניח את ידיי על ירכיה, משתדל לא לנעוץ בה את אצבעותיי ולהותיר שם סימן. היא נעה מעליי קדימה ואחורה, רטובה ומגורה.
"תראה כמה אנחנו טובים ביחד", היא אומרת וגונחת, "אתה לא יכול לוותר עליי".
אני מעביר את כפות ידיי אל אחוריה ואוחז בישבנה, מעסה אותו ומרגיש איך הזין שלי גדל בתוכה וממלא אותה.
אני כל כך רוצה להכאיב לה. אני רוצה לשמוע אותה מתחננת וברגע אחד אני אוחז במותניה, מרים אותה מעליי, מסיר את הבוקסר ומתרומם. לפני שהיא מספיקה להגיב אני נעמד על ברכיי מאחורי ישבנה, מניח יד על עורפה ומכופף אותה קדימה.
"היית צריכה לעזוב אותי בשקט, רותם", אני אומר ומיד חודר לתוכה במכה. גופה מתפתל ואני מת על השליטה הזו שיש לי בגוף שלה ובו בזמן שונא את חוסר השליטה שיש לי במצב הזה איתה.
"את תהרסי אותי בקצב הזה", אני ממשיך לנוע והיא גונחת חזק יותר בכל פעם שאני חודר לתוכה.
אני מעביר את כף ידי לאורך עמוד השדרה שלה מהעורף ועד ישבנה העגול ובלי לחשוב פעמיים, אני סוטר עליו בחוזקה.
היא משתנקת בכאב וממשיכה לגנוח בעונג מה שרק מגביר אצלי את הכעס כלפיה ואת הרצון להכאיב לה.
אני מלטף את הפלח האדום שעליו סטרתי, מרגיע את עורה הבוער וממשיך לחדור אליה בקצב.
"התכוונתי לזה כשאמרתי שאני שונא אותך", אני סוטר שוב לאותו הפלח והיא מחניקה צעקה אל תוך הכרית מה שמעמיד לי את הזין אפילו יותר.
"כואב לך?", אני מתגרה בה.
"כן", היא גונחת שוב כשאני מושיט יד מתחתיה אל הדגדגן ומגרה אותה בסיבובים. "או, כן", היא ממשיכה לגנוח ומניעה את האגן שלה כלפיי, דוחפת אותי עמוק יותר לתוכה.
"אני עומדת לגמור", היא אומרת ושניה לפני שהיא מתפוצצת, אני מסיר ממנה את כף ידי.
אני מודע לעובדה שזו הפעם הראשונה שאני מונע ממנה אורגזמה. הפעם אני הכי פאקינג אנוכי שיש. מגיע לי להיות אחרי מה שהיא מעבירה אותי.
אני אוחז במותניה הכי חזק שאני יכול ונדחף לתוכה שוב ושוב, מזיין אותה כמו חיה כעוסה שרק מחפשת פורקן. אני נועץ את אצבעותיי חזק כל כך במותניה, הפעם בתקווה שכן אשאיר עליה סימנים.
"חכה", היא אומרת אבל אני לא שומע אותה וגומר בתוכה את כל הכעס שלי.
אני לא נשכב לידה כמו תמיד. אני לא מחבק אותה כמו שהיא אוהבת אלא נשלף מתוכה ונעמד.
היא נשכבת על הגב מתנשפת. "מה זה היה?", היא שואלת אותי כשפניה סמוקות ממאמץ.
"זיינתי אותך ועכשיו אני נכנס להתקלח", אני עוקף את המיטה ונכנס לחדר האמבטיה, פותח את הברז ונותן למים להתחמם.
"אתה באמת כועס עליי?", היא נעמדת מאחוריי בידיים שלובות, נראית כאילו היא מוכנה לקרב.
"אני לא נכנס איתך לזה", אני עונה ומושיט את ידי לבדוק את המים.
"מה עובר עליך?", היא שואלת בזהירות ואני יודע שהיא מתה להתפוצץ עליי על היחס שלי כלפיה כרגע והכי גרוע זה שביני לבין עצמי אני יודע שהייתי מוכן ליפול על ברכיי ולהתחנן בפניה שתישאר איתי אם הייתי יודע שתעשה זאת.
אבל היא לא.
אני יודע שבעוד רגע היא תיכנס איתי למקלחת, היא תלטף אותי, היא תסבן אותי, היא תנשק אותי. היא תאפשר לי לגעת בה בכל דרך שארצה. אבל אז אנחנו נסיים את המקלחת ונתלבש. אני אכנס למיטה ואתפלל שהיא תחליט להיכנס איתי שוב למיטה והפעם אולי גם תישאר, אבל היא רק תיתן לי נשיקה על השפתיים, תצא מהחדר הזה ותחזור לבית שלה. לחיים שלה. לבעלה.
"תומר?", קולה מחזיר אותי לקרקע ואני מצליח להישיר אליה מבט.
"תלכי מכאן", אני מודע לכך שקולי מובס. "תעשי את זה בשבילי, רותם ובבקשה תלכי מכאן".
אני נכנס למקלחת תחת זרם המים ומסב אליה את גבי, נותן למים לשטוף אותה ממני. אני לא צריך להסתובב כדי לדעת שהיא כבר לא מאחוריי. ואחרי כמה דקות, כמו אישור לכך, אני שומע את הדלת של חדר המלון, נטרקת.
היא הלכה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

לין ק עקוב אחר לין
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
לין ק
אנחנו תקועים (18+)
אנחנו תקועים (18+)
מאת: לין ק
אני רוצה ממך עוד דבר אחד (18+)
אני רוצה ממך עוד דבר אחד (18+)
מאת: לין ק
חדר 808 (+18)
חדר 808 (+18)
מאת: לין ק
נקודת מפגש
נקודת מפגש
מאת: לין ק
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan