מכשפת
תוצאה של תיעוב עצמי ומחשבות על סרטים מצויירים בלילה.
תמיד, בכל סיפור ששווה קריאה, צצה דמות כזאת - שיש לה הרבה יותר להציע.
הרבה יותר ממה שרואים על פני השטח הכוונה.
כשהאצבע שלי עוברת על השפה התחתונה אני תוהה איך זה מרגיש.
"תבקש ואני אגרום לזה לקרות" אני מדמיינת את עצמי אומרת, "אחר כך נתחשבן על המחיר."
מעניין אותי איך ירגיש להיות דמות כזאת, שמציעה עסקאות מהסוג שעושים רק עם השטן.
זה דורש מניפולטיביות ברמה חדשה. מהסוג שאין לי.
להפשיט את מי שמולי עד לצורך בודד, למלא אותו ולבקש תמורה גבוהה בהרבה.
להציע משהו שטחי, כמו עושר או יופי או כוח ולגבות מחיר בנפש.
להפוך את שאר הדמויות לבובות על חוט.
פאק.
איזה כוח מדהים זה יכול להיות.
אני נושכת את האגודל.
השיניים מחליקות על קו המתאר העגול ונפגשות בנקישה.
לפעמים אני בטוחה שאני מניפולטיבית, בטבע שלי.
ודמויות כאלה הן כל מה שאני רוצה להיות.
זו אניגמטיות במובן הכי אלגנטי שלה. מרתקת. סוחפת. עוצמתית.
כי לפחד אין גבולות, ולי נמאס לפחד.
מצחיק, אף פעם לא חשבתי על עצמי במונחים האלה.
אולי יש בי יותר מכשפה מנסיכה במצוקה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
