כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

שלושה אסימונים ותובנה אחת

מכוערת? זה הרבה מעבר.

אני לא כל כך יודע להצביע עם האצבע על הרגע שזה קרה אבל זה פשוט קרה, משהו בתפיסת עולם שלי השתנה ואני אפילו לא יודע איך.
זה התחיל לפני שנה וקצת בערך, הייתי במערכת יחסים עם בחורה מדהימה, כאילו באמת מדהימה, לא פעם שמעתי את המשפט "מה היא עושה איתך" ותמיד הייתי עונה ברצינות "אוכלת, ישנה, רואה טלוויזיה, אתה יודע דברים רגילים כזה.." ותמיד אבל תמיד היו מסתכלים עליי כמו על טיפש, איך לא הבנתי למה התכוונו.

תמיד חשבתי שאצא עם "מכוערת" אחת כזו שאתה "מתבייש" בה אבל אוהב את האופי שלה, את הלב שלה, את האמת שפשוט נפלתי טוב, נפלתי על מישהי שנראית טוב עם לב טוב, בתור בחור ביישן זה היה נראה קצת חלום, שמישהי כזו תהיה איתי, מצד שני גם אני לא פראייר ויש סיבה שהיא בחרה בי מאחרים, סוג של חלום עם הבזקים למציאות, כשהייתי איתה כבר לא היה מקום לביישנות, כאילו ממש, זה היה מ0-100 בשניה, עוד לא מצמצתי ומצאתי את עצמי מחרבן כשהיא נכנסת ויוצאת מהשירותים, כל פעם לוקחת משהו אחר ולהפך, פתאום הביישנות נעלמה ואהבה תפסה לה מקום, אני זוכר שבוקר אחד התעוררנו, הסתכלתי עליה ופשוט הרגשתי מאוהב, זה הצחיק אותי, התאהבתי בפשטות שלה, קפה נמס בבוקר, שוקו פה ושם, אוכלת איתי בשעות לא שעות, פתאום משהו בהבנה שלי השתנה והבנתי שהיא פשוט אישה, רק אישה, נכון היא הייתה האישה שלי ואהבתי אותה אבל היא רק עוד אחת ואני לא מתכוון "עוד אחת לסמן וי" אלא בעוד אחת שהיא אישה ועושה מה שכל הנשים עושות.

לימים נפרדנו והמחשבות די נשארו איתי, באחת הפעמים כשעבדתי בפאב, עבדה איתי עוד ברמנית שנמצאת בזוגיות, היא לא נראית "וואו" אבל היא נראית טוב, כשדיברנו פה ושם גיליתי שהיא מדהימה, באמת בחורה שכיף לדבר איתה, היא מאוד נעימה חברתית, דיברנו קצת על זוגיות והיא סיפרה לי שהיא מאוד אוהבת את חבר שלה וחייכה, זה עשה לי טוב אבל לרגע היא נראתה זוהרת, "חיוך של אישה מאושרת" אני קורא לזה, שם האסימון נפל סופית, מאותו רגע כבר לא הסתכלתי על בנות באותו עין, חיפשתי לראות מי "זוהרת" מאושר, פתאום בנות שגם נראות "פחות טוב" נראו לי זוהרות, הן היו מאושרות, זה דבר שכיף לראות מהצד, כברמן לא מעט דחפו אותי לשיחות, זה חלק מהתפקיד ולפעמים זה נחמד עם זאת לפעמים זו מכה אנושה, שמתי לב שהרמת שיחה שונה, כמה שזה קלישאתי, יש יותר עומק, אם אתה גבר שמפחד שאישה "תעלה" באינטליגנטיות שלה עלייך אז אתה יכול להפסיק כאן.

אסימון ראשון - זוהרת מאושר.

אני זוכר כשראיתי את הקודמת בוכה, זה גרם לי לפרפור חדרים, זה היה מכאיב לי שהיא בוכה בגללי אבל אם אני צריך להיות כן, היא הייתה ממש יפה כשהיא בכתה, אני יודע זה דפוק, אני לא סדיסט אבל פשוט אומר את האמת, כנראה שזו מה שעושה אהבה, שמתי לב כשהיא בוכה, כמה היא פגיעה, כמה היא עצובה, הדמעות שלה גמרו אותי, הסתכלתי עליה וראיתי אפרוח קטן בוכה, אישה, שמורידה את כל המגננות והיא עדיין כל כך יפה בעינייך אבל יופי שונה, יופי פנימי, חיצונית כל הפרצוף שלה מרוח מהאיפור, הסתכלתי עליה והיא זהרה שוב רק שהפעם זה היה שונה, כאילו הצבע שלה השתנה כמו קלף של סופרגול, היה לה צבע מיוחד, נדיר, כזה שאתה מגיע אליו מעירבוב מקרי.

חשבתי על זה שפעם, האפרוח הקטן היה תינוקת, חמודה וקטנה, שצחקה ובכתה, צעקה אמא ללא הפסקה, ילדה שאבא אסף אותה לימי הולדת כשהיא מאושרת אוחזת את המתנה ביחד, היא ילדה של אמא ואבא, שליוו אותה לכיתה א', היא ילדה שגם ההורים שלה התרגשו מאוד כשהיא נולדה, התרגשו בשבילה כשהצליחה במבחנים, דאגו כשהייתה בצבא ועכשיו, עכשיו האפרוח הזה בוכה בגללי וההורים שלה בכלל לא יודעים, אתה רואה משהו אחד ובפנים קורה משהו אחר.

לימים המחשבה הזו קפצה בראשי, היום אני כבר רווק ורציתי לראות אם הייתי מסנוור או מסטול, לא פעם ולא פעמים יצא לי להיות בסביבת נשים שבוכות, לא אני לא מבשר בשורות איוב ואף אחת לא בכתה בגללי, התחלתי להסתכל עליהן בעין שונה, חיפשתי לראות אם הן באמת שבורות או שזה סתם פורקן לחץ, כן זה נשמע הזוי אבל כשהן סתם פורקות לחץ אז הן בוכות, מפסיקות ומסדרות את האיפור, אם היא לא מסדרת את האיפור, היא בוכה והיא תמשיך לבכות, אלו הבנות שחיפשתי.
אחת הפעמים שעבדתי ראיתי בחורה בוכה בקצה של הבר, עם הידיים על הראש, ניגשתי ושאלתי אם הכל בסדר והסתכלתי לה בעיניים, ראיתי מבט כאוב, עיניים חומות כהות שהברק היחיד שיש בהן זה מהדמעות או ההשתקפות של סערה, "כן, כן הכל בסדר, מצטערת" היא אמרה לי, תמיד היה נראה לי מוזר שאנשים מבקשים סליחה על זה שהם בוכים, זה כאילו הם מאשימים את עצמם במשהו ופשוט לא רוצים לפגוע עוד אז הם מבקשים סליחה, זה שטויות.
היא ניגבה את הדמעות עם מפית שהגשתי לה וחייכה אליי, החיוך שלה לא היה מאושר, היא כאבה, בהתחלה היא לא סיפרה כלום, אחר כך היא התחילה לבכות, אמרה שהיא וחבר שלה נפרדו, היא נראתה "לא משהו" ועמד לי על הלשון להגיד לה "מי נתן לאחת כמוך ללכת" בנימה צינית בשביל להחמיא ולמשוך חיוך אבל לא יכולתי, לא יכולתי להגיד כלום, שום הערה שנונה או מצחיקה להעלות את המצב רוח אז פשוט הקשבתי, הקשבתי והיא שפכה הכל, שלוש שעות הקשבתי לה לכל הסיפורים, לכל הדברים הטובים שהיא נזכרה, אחרי שהיא סיימה את כל הטוב היא עברה לחלק מהרע שהיה, האשימה את עצמה והתחילה לבכות שוב, בסוף, כשכבר לא נשאר לה בכי, היא בהתה בכוס ואני בהיתי בה, פתאום היא הייתה כל כך יפה, הורידה את כל המגננות וחזרה להיות הילדה התמימה שהיא, היא סידרה את השיער מאחורי האוזן ובאמת התפעלתי מפניה היפות, אם בהתחלה היא נראתה לי "לא משהו" אז עכשיו היא הייתה "משהו משהו", הפשטות שלה, אני מסתכל על אישה חשופה פנימית, כולם יודעים שהרבה יותר קשה להגיע לזה מאשר לעירום (חשופה חיצונית), היא חשופה רגשית מבלי שתצטרך לעשות כלום, חלום של כל גבר מניאק, "את תהיי בסדר, את האמת שאת תהיי יותר מבסדר, תני לזה קצת זמן." אמרתי והיא שוב חייכה, ההורים שלה חייבים לי.

אסימון שני שנתרם ע"י ההורים של הבחורה מהבר ללא ידיעתם - היא בן אדם.
היא גם חשובה למישהו, היא גדלה וצחקה ובכתה, היא ילדה של, אחות של, היא בן אדם.

אחרי שני האסימונים האלו הייתי בטוח שאני יודע הכל, למדתי הכל, אי אפשר להפתיע אותי ואז היא הגיעה, היא הייתה "מכוערת" לכל הדעות, השיער המרושל, המשקף הדק הזה, הפצעים בפנים, העודף משקל הניכר לעין, היא התיישבה על הבר וחייכה אליי, חייכתי בחזרה וסימנתי לה שאני כבר מתפנה אליה, שני הברמנים האחרים נקרעו מצחוק ועברו לבר החיצוני, התחלנו לדבר, אני וה"מכוערת", היא סיפרה לי שהיא בת עשרים ותשע ועובדת בתחום ההיי טק, היא חולה על מאנגות ואנימות וגם האנטומיה של גריי, ההומור הישראלי קורע אותה והיא מחפשת אהבה אמיתית, "אל תדאג אתה לא הטייפ שלי ואתה קטן מדי בשבילי" היא אמרה, הרמתי איתה צ'ייסר של ערק לכבוד לזה, בנתיים החברה מהבר המשיכו להסתלבט עליי ובלי ששמתי לב אני והיא מנהלים שיחה כבר חצי שעה, סיפרה לי קצת על סדרות ועל העבודה שלה בזמן ששטפתי כלים ופילשתי כוסות, עוד רבע שעה ולבסוף היא קמה, הסתדרה עם התיק והלכה, לא לפני שאמרה לי "אתה מקסים תשמור את העודף", איחלתי לה יום טוב וניגשתי לפס של הבר לפנות, החשבון שלה היה בערך כמאה ושלושים שקלים והיא השאירה שטר של מאתיים, יותר מחמישים אחוז טיפ, הברמנים האחרים הסתכלו עליי בשוק והפעם אני חייכתי אליהם, "קנתה אותך המכוערת הזו אה" אמר אחד החברים בציניות תוך כדי שהזנתי את הכסף לקופה וכולם החלו לצחוק ואני ביניהם, חזרתי לפנות את שאר הדברים, על אחת המפיות היה כתוב "תודה לך שלא שפטת", פה כבר הרגשתי לא בנוח עם הצחוק וסיפרתי לחברים, הם חשבו שאני מסתלבט כי אחד החברים אמר "בשביל לשפוט אתה קודם צריך לראות את הכל" והם המשיכו לצחוק, ניגשתי אליהם ושמתי את המפית מולם וכולם השתתקו בשניה.
אני חושב שזה היה שיעור לכולנו.

האסימון השלישי והאחרון - אל תשפטו.

ואם נחבר את כולם ביחד מה קיבלנו?
גבר שלא שופט, מכבד כל אישה כבן אדם ואחד שיודע שהיא הכי "יפה" כשהיא מאושרת.

אה ומעל 50% טיפ..
בסך הכל משתלם לא?

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

C E עקוב אחר C
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
little mrs.sunshine :)
little mrs.sunshine :)
נמסתי:)
הגב
דווח
1 אהבתי
C E
C E
תודה רבה !!❤❤
הגב
דווח
1 אהבתי
מישהי .
מישהי .
וואו.. מה שכתבת צריך להיות באיזה עמוד ראשי של איזה עיתון שכולם קוראים.. כותב כל כך טוב. אין מילים.. תודה על זה :)
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
C E
השוואה שלא נגמרת
השוואה שלא נגמרת
מאת: C E
נאבד לי הכלב
נאבד לי הכלב
מאת: C E
מפתח לבית ומגדל אייפל.
מפתח לבית ומגדל אייפל.
מאת: C E
משחה לשפשפת וחבר חדש.
משחה לשפשפת וחבר חדש.
מאת: C E
אבירות
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
אל תהיה אידיוט
אל תהיה אידיוט
מאת: viki pen
ואז הגיע ג'יימס דין
ואז הגיע ג'יימס דין
מאת: Sophia Rose
מעשה בחשפנית
מעשה בחשפנית
מאת: קריסטין .
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
בארץ הפלאות
בארץ הפלאות
מאת: Elizabeth Q
דוסית
דוסית
מאת: מישהי .
זה כבר היה
זה כבר היה
מאת: שלכת כותבת מהלב
מעיין וים-7♥(חלק 1)
מעיין וים-7♥(חלק 1)
מאת: אביטל'וש סיאני