כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

מזוכיזם באינסטגרם

נדרשו רק 4 מילים כדי לגרום לה לבכות שוב פעם

"אני לא מסוגלת יותר עם זה"
"עם מה?"
"עם המזוכיזם הזה, אני נכנסת ללופ כל פעם מחדש מודעת לתוצאות שיהיו"
"אז תפסיקי להיכנס אליו"
"קל להגיד קשה לעשות" היא אמרה בעודה מוצפת דמעות מחודשות אחרי שפרקה במשך שעה וחצי את אשר על ליבה.
היא סיפרה לי על כמה האינסטגרם דפק אותה וככל הנראה עושה יותר נזק מתועלת בזמן האחרון ובעיקר כמה היא מכאיבה לה במודע ובדיעבד מתחרטת על זה.
היא סיפרה לי איך היא עדיין מסתכלת לו בפרופיל בוחנת אותו מכל זווית מנסה למצוא את השאריות של אותו אדם שהיא פעם אהבה. בוחנת את כל התגובות שלו ואת הבנות זוג החדשות שלו שהוא מחליף כמו גרביים, עד שהיא נתקלת בחברה החדשה שהלב שלה ידע שהם יהיו ביחד.
היא צוחקת קלות ואומרת לי "תראי, ידעתי שהם יהיו ביחד בסוף אני הרגשתי את זה מההתחלה" ואם להגיד את האמת היא אמרה את זה לפני שנה וחצי והנה היא צודקת.
אני זוכרת את הפרידה שלהם היא לא הייתה נעימה על אף שלא היה שום סיפור כמו בגידה אלא רק לקיחת הצד השני כמובן מאליו וחוסר התאמה שגדל. היה לה קשה אני זוכרת נחמתי אותה שעות לא שעות פעם היינו למעלה פעם היינו למטה עד שחשבתי שהמצב התייצב, מסתבר שטעיתי.
היא סיפרה לי איך היא משווה את עצמה לחדשה וצוחקת תוך כדי כי היא מבינה שזה לא התפקיד שלה אלא של הקודמת שכבר באה אחריה והספיקה ללכת.
"היא יותר יפה ממני נכון?" היא שואלת מסתכלת עלי במבט ששובר לי את הלב לחתיכות, רואים את הצלקת שהוא השאיר לה בעיניים הן כבויות כבר תקופה.
במקום לענות לה אני מושכת אותה לחיבוק כי מילים לא יעזרו פה רק מגע כנה ומנחם.
"למה אני מתעסקת בזה עדיין? למה אכפת לי?" היא שואלת אותי בקול חנוק ומתייפחת יותר חזק הלב שלי נשבר לרסיסים מהדמעות שלה
"אני לא אוהבת אותו אני יודעת אבל עדיין אכפת לי, למה אני צריכה אחרי שנתיים עדיין לאכול סרטים עליו ולהשוות אותי לחדשות שלו בזמן שהוא שכח אותי" הפעם היא נעמדת צועקת עלי מרימה את ידיה לראש מושכת בשיער, היא בטרנס ואני לא יודעת איך לעזור לה או מה להגיד.
"נמאס לי להרגיש ככה" היא צועקת ונופלת על ברכיה מיבבבת לא ראיתי אותה ככה מאז הפרידה שלהם.
אני יורדת לרצפה ומתקדמת אליה בזחילה, אני לא רוצה להסתכל עליה מלמעלה כולנו למטה ברגעים מסוימים בחיים.
"אין לי את כל התשובות לשאלות שלך אבל אני כן יכולה להגיד לך כמה דברים" אני אומרת לה לא נוגעת צריכה שהיא תקום לבד כי אם היא רוצה זה חלק מהתהליך שהיא תצטרך לעבור.
היא מרימה את מבטה ומסתכלת עלי מחכה שאמשיך
"אני חושבת שתמיד יהיה לך אכפת וזה בסדר, הוא היה חלק ממך לתקופה ארוכה" עצרתי לראות את התגובה שלה, שתיקה.
"כל אדם הוא מיוחד בדרכו, החדשה שלו וגם את, אין פה מקום להשוות כי אין מה להשוות" עדיין שתיקה.
"תמחקי את האינסטגרם לחודש"
זה כל מה שנדרש כדי שהיא תבכה מחדש.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

call me life עקוב אחר call me
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
call me life
Are you sleeping alone?
Are you sleeping alone?
מאת: call me life
אתה בדרך אלי ואני ממך
אתה בדרך אלי ואני ממך
מאת: call me life
למה אבא? למה אתה צודק?
למה אבא? למה אתה צודק?
מאת: call me life
לילה מטורף
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions