כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

אהבה ישנה (18+)

לא הרגשתי שעומד מולי אדם זר, אבל כן ידעתי שאני רוצה להכיר אותו

זרם המים החמים פעל כמעט בשיא העוצמה ופגע בגבי בגלים של מים רותחים. השרירים שמעל הכתפיים שלי התקשו וכאבו מהעבודה בבית הקפה, טלי (או "טלי הכלבה" אם אי פעם נתקלתם בה) הכריחה אותנו לפרוק סחורה במשך שעתיים אחרי הסגירה ואני וגלי היינו המלצריות היחידות שנשארו.

הרגשתי כאילו החדירו לי לוחות ברזל עבים מתחת לעור וניסיתי לעסות את האזור מתחת למים החמים. לשתי ולחצתי, מחכה שהשריר התפוס יתרכך ויפסיק לכאוב, אך לשווא.

לבסוף יצאתי מהמקלחת ונעמדתי על שטיח האמבטיה הלבן. החדר הקטן התמלא כולו אדים וגיששתי בעירפול אחר המגבת שלי, מתנגבת בזריזות. אני לא מאמינה שהסכמתי לצאת היום, אבל מה יכולתי לעשות? להגיד לספיר לא? היא אחת החברות הכי טובות שלי והיא בחיים לא תשכח לי את זה אם אפסיד את יום ההולדת ה-25 שלה.

יצאתי מהמקלחת אל החדר שלי עטופה היטב במגבת, גל הקור שתקף אותי העמיד את כל שערותי, אבל לא נתתי לו לעצור אותי והמשכתי לארון, לובשת חוטיני שחור ושמלה שחורה עם שרוולים ארוכים, כיאה לחודש נובמבר. התלבטתי ולבסוף שמתי גם גרביון שחור שקוף ומגפיים שחורים שמגיעים כמעט עד הברך. למרות הלבוש החורפי, הרגשתי די יפה, אך ההכתפיים שלי עדיין זעקו בכל תנועה שעשיתי. הצצתי בפלאפון שלי וראיתי הודעה מחברתי רות: 5 דקות אני למטה. זה היה לפני 4 דקות. שיט שיט שיט. ראיתי גם שיחה שלא נענתה מאמא שלי, אבל היא תצטרך לחכות למחר.

מה אני הולכת לעשות מחר? תהיתי בחשש ואז תפסתי את עצמי, לקחתי את התיק הקטן שלי מגב הכיסא במטבח הקטן ויצאתי במהירות מהדירה.

רות חיכתה לי בחנייה של הבניין, מתופפת באצבועותיה על ההגה ושומעת את Diamonds של ריהנה.

"מה נזכרת בשיר הזה?" שאלתי ונכנסתי במהירות לחימום המחניק של הקיה פיקנטו שלה.

"זה שיר מדהים, למה הפסקנו לשמוע אותו?" היא שאלה ברצינות ואני צחקקתי והצטרפתי לשיר.

הגענו למועדון ה"הפנתר הוורוד" בשעה אחד עשרה ורבע, באיחור קל אך אופנתי. ספיר סגרה את כל הקומה העליונה למסיבה שלה, אז לפחות לא נצטרך להצטופף בין מליוני אנשים זרים ולעמוד בתור חצי שעה כדי להזמין קוקטייל. המאבטח בכניסה זיהה אותנו באמצעות טבלט חבוט שהיה בידו, נתן לנו צמיד וורוד מפלסטיק ונתן לנו להיכנס.

המועדון היה מפוצף, כיאה לחמישי בערב, אבל בקומה העליונה הייתה תחושה קצת יותר אקסקלוסיבית; היו פחות אנשים, בר גדול התייצב במרכז רחבת הריקודים והגיש משקאות למוזמנים וגם היה שולחן קטן עם נישנושים. בכל קצה של הקומה היו מפוזרות ספות עור קטנות ושולחנות זכוכית. יכולתי לראות מרווחים בין הרוקדים ואני ורות לא עמדנו בתור יותר מחמש דקות לפני שקיבלנו את ההזמנה שלנו: מוחיטו בשבילי וודקה רדבול לרות.

רקרדנו קצת ליד הבר עד שאיתרתי את ספיר בעיני והתקרבתי אליה כדי להגיד לה מזל טוב. היא ישבה באחד ממתחמי הספות עם כמה חברים, על השולחן היה בקבוק וודקה קפוא, כמה פחיות בלו וצלוחית בייגלה.

"היי אהובה, יום הולדת שמח" אמרתי לה והרכנתי כדי לתת לה חיבוק, הכתפיים שלי צעקו במחאה, הרגשתי כאילו אני חורקת.

"היי דוני! איזה כיף שבאת! בואי שבי איתנו" היא אמרה בקול רם, מעט שיכורה, והחוותה על הספה לידה.

"גם רות הגיעה איתי, אני לא רוצה להשאיר אותה לבד" אמרתי לה, מנסה התגבר על רעש המוסיקה.

"אז תביאי אותה גם" ספיר צעקה ולקחה כוס גבוהה מבחור עם רסטות שערבב את המשקאות.

קראתי לרות שהמשיכה לרקוד ליד הבר והתחילה לפלרטט עם אחד הברמנים וליוויתי אותה אל המתחם הקטן של ספיר. היא ברכה אותה במזל טוב והתיישבה איתי על ספת העור השחורה. התחלנו לדבר על העבודה, אחר כך המשכנו לדבר על הברמן החמוד ועל כמה משקאות בחינם נצליח להוציא ממנו, כשפתאום שמתי לב לתחושה משונה, כמו בורג קטן שקודח בראשי בעדינות, הוא אפילו השכיח לרגע את כאב הכתפיים שלי.

הרמתי את מבטי וראיתי בחור עם שיער כהה ומבט רציני מסתכל עלי מצידו השני של שולחן הזכוכית. הוא הביט בי גם כשהבטתי בו בחזרה וכמו שאב את מבטי אל זוג עיני התכלת שלו, אפילו בתאורה העמומה של המועדון זיהיתי את צבע עיניו הבהיר.

לבסוף ניתקתי ממנו את מבטי ושאלתי את רות, "אנחנו מכירות את הבחור שיושב מולי?" לא החזרתי את עיני למבטו.

רות בחנה את הבחור לכמה שניות ואז חזרה להביט בי, מופתעת. "זה איתן לאגר".

"מה?" שאלתי המומה. איתן לאגר?

"כן זה הוא, איך את לא מזהה?" היא שאלה מבודחת.

"כי עברו אולי איזה 10 שנים מאז והוא נראה אחרת לגמרי" אמרתי בהלם, משתדלת לא להסתכל עליו שוב, אולי גם הוא רק זיהה אותי ובגלל זה הוא מביט בי כך?

"ברור הוא חתיך הורס עכשיו דוני, איזה פספוס הא?" היא צחקה. הסיבה שרות צחקה כך הייתה כי איתן היה הבחור הראשון שלי, ששכבתי איתו זאת אומרת. זה היה בכיתה י"א, הוא היה בחור חמוד עם עיניים גדולות והוא מת על הארי פוטר, ממש כמוני. לא, בעצם אני יותר.

היינו ביחד כמה חודשים, אבל אז ההורים שלו עברו לאוסטרליה והוא עזב איתם. ניסנו לשמור על קשר, אבל אם נודה באמת, לשני נערים בני 16 עם 12 שעות טיסה ביניהם אין ממש סיכוי להחזיק ביחד מערכת יחסים. לא דיברתי איתו שנים, הוא נראה כל כך אחר עכשיו. העזתי והצצתי לעברו, הוא כבר לא הסתכל עלי ודיבר עם בחור בלונדיני עם קעקוע על הזרוע. לא היה זכר לבחור החמוד שהיה מנשק אותי בבישנות מאחורי העץ בהפסקה.

"כדאי שתלכי לדבר איתו" רות אמרה באוזני, המוסיקה הייתה חזקה אז ניסיתי להעמיד פנים שאני לא שומעת אותה.

"דוני! לכי תדברי איתו!" היא אמרה וניערה אותי.

"נו מה יש לי להגיד לו? זה ממש מוזר, לא דיברנו מלא זמן, אף פעם לא ממש היינו ביחד, כי מי מחשיב מערכת יחסים של תיכון? וגם אני לא בטוחה שהוא בכלל זיהה אותי..."

"ירדן" היא אמרה בקול רציני והשתמשה בשם המלא שלי, כך שידעתי שמה שהיא הולכת להגיד הוא חשוב. "הוא בהה בך איזה עשר דקות עכשיו, הוא נראה כמו איזה שחקן קולנוע בריטי ויש לכם מלא זמן להשלים - זה מושלם, תנסי מה אכפת לך? אם לא ילך, פשוט תחזרי לאן שהתחלת את הערב: לא זוכרת מי הוא בכלל" היא אמרה ותקעה בי מבט מצפה. אוף איתה, למה היא צריכה להיות צודקת? זה לא מתאים לה פרץ ההיגיון והחוכמה הזה.

"אוף בסדר, אבל אני קודם הולכת להזמין משקה נוסף" סיכמתי איתה והתרוממתי בזהירות, מתקדמת אל הבר.

עמדתי מול הדלפק המבריק והמוכתם וחיכיתי שאחד הברמנים ייגש אלי. בינתיים צפיתי באנשים הרוקדים, בזוגות המתמזמזים ובשיכור אחד שניסה להתחיל עם חבורה של בנות, ללא הצלחה.

"בירה אחת ומה שהיא שותה" שמעתי קול מאחורי וזיהיתי בפאניקה את איתן, בדמותו החדשה, מביט בי יחד עם הברמן.

"אממ מ-מוחיטו, בבקשה" גמגמתי וצפיתי באיתן בעוד הוא מתקרב אלי.

"את נראית די לחוצה, קרה משהו?" הוא שאל והכרחתי את עצמי להרגע ולהרפות את כתפי הכאובות.

"סתם יום קשה בעבודה" אמרתי לו חצי אמת.

"במה את עובדת?" הוא שאל והביט בי. המבט שלו היה אינטנסיבי מדי עבורי, אז ניסיתי לדבר לאוזנו השמלאית.

"אני מלצרית, בבית קפה. אבל אני לומדת באוניברסיטה תזונה"

"והיה קשה היום במיוחד?" האם שמעתי זלזול בקולו?

"למען האמת כן, הייתי צריכה לפרוק ארגזים במשך שעתיים והכתפיים שלי הורגות אותי" היה נחמד להגיד את זה בקול סוף סוף, נדמה שחלק מהמשקל שישב על כתפי הורם מעט.

איתן בהה בי בעיניו הכחולות ואני תהיתי איך שיערו יכול להיות כל כך כהה ועיניו כל כך בהירות. ניכר היה שהוא לא מרוצה ממה שסיפרתי לו והרגשתי מעט סיפוק, אולי כבר לא יזלזל במלצרית הבאה שידבר איתה.

"בבקשה" אמר הברמן והגיש לי כוס משקה גבוהה וירוקה עם קש וורוד. ריח הנענע עורר אותי קצת ולקחתי שלוק גדול וקפוא מהמשקה. נזכרתי שהבטחתי לרות שאנסה לדבר איתו, אז החלטתי לשאול אותו קצת על עצמו.

"אז מה איתך? מתי חזרת מאוסטרליה?"

"לפני כמה שנים, הגעתי לארץ לעשות צבא ומאז נשארתי" הוא אמר ולגם מהבירה שלו, מסתכל אל רחבת הריקודים. כשהמבט שלו היה מופנה ממני, היה לי הרבה יותר נוח לדבר איתו.

"איפה שירתת?"

"דובדבן"

"במה אתה עובד עכשיו?"

"היי טק"

ממש דברן. התשובות הקצרות שלו הורידו לי מעט את הביטחון, אז חזרתי ללגום בשקט מהמוחיטו שלי וקיבלתי את העובדה שהוא כנראה לא ממש בעניין כפי שהיה לפני 10 שנים. לגמתי את השלוק האחרון והשמעתי קצת רעש עם הקש, תכננתי לחזור לשולחן עם רות כשאיתן הסתובב אלי ולקח ממני את הכוס הריקה.

"את רוצה לרקוד?" הוא שאל באוזני.

בלעתי רוק והסכמתי באלגנטיות, לוקחת את ידו בעוד הוא מוביל אותי קרוב יותר לרוקדים האחרים. המוסיקה הייתה ממש חזקה והכוס השנייה של המוחיטו התחילה להתערבב לי בדם, שולחת אדים של שיכרות לראשי. הרגשתי מסוחררת, חסרת דאגות, והתחלתי לרקוד לצלילי המוסיקה המהפנטים, מזיזה את גופי כמו מתוך טראנס. הריקוד נתן לנו תירוץ להתקרב אחד לשנייה ואפילו קצת לגעת, הרגשתי זרמים חמים מגיעים מגופו והבטתי עמוק בעיניו. איך הצלחתי לשכוח אותן?

המבט שלנו הפך עמוק יותר עד ששנינו עמדנו דוממים באמצע רחבת הריקודים. הוא ניסה להגיד לי משהו, אבל כשפתחתי את פי כדי לשאול אותו, הוא פשוט הצמיד את שפתיו אל שלי. הן היו חמות וטעם הבירה עוד השאיר סימן.

אני לא ממש אוהבת כשבנים עושים את זה; מנשקים אותך משום מקום - ואת הבחור הזה אפשר להגיד שגם לא ממש הכרתי - מה זו היכרות לפני 10 שנים? הוא כבר בן אדם שונה לגמרי. אבל התחושה של לשונו מפסקת את שפתי פשוט הרגישה נכונה ואם להיות כנה עם עצמי, לא רציתי שיפסיק.

לא הרגשתי שעומד מולי אדם זר, אבל כן ידעתי שאני רוצה להכיר אותו. ליפפתי את ידי מסביב לצוואר והצמדתי אותו קרוב אלי, נאנחת. בין נשיקה לנשיקה הוא אמר "בואי... נעוף... מכאן". היססתי לרגע, אבל לאחר כמה שניות הנהנתי והלכתי להביא את התיק שלי ולהיפרד מרות.

"היי, לאן נעלמת?" היא שאלה מודאגת.

"דיברתי עם איתן, כמו שרצית" אמרתי בהיסח הדעת ולקחתי את התיק שלי שישב לצידה.

"את הולכת?"

"אממ כן, אני אדבר איתך מחר" היא עקבה אחרי המבט שלי שקפץ כל כמה שניות אל הבר וראתה את איתן מחכה לי. חיוך ממזרי התפרס על שפתיה.

"אל תגידי כלום" אמרתי לה בקול תקיף וצפיתי בחיוכה מתרחב. "נדבר מחר" אמרתי שוב והסתובבתי להיפרד מספיר ולאחל לה שוב יום הולדת שמח.

להמשך הפרק מוזמנות ומוזמנים להיכנס לבלוג שלי.

לסיפורים נוספים עקבו אחרי דף הפייסבוק שלי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Amy Wall עקוב אחר Amy
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Amy Wall
תגרום לי לשכוח (18+)
תגרום לי לשכוח (18+)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
צחוק הגורל - פרק 33 (פרק ספיישל)
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 20
צחוק הגורל - פרק 20
מאת: Amy Wall
צחוק הגורל - פרק 10
צחוק הגורל - פרק 10
מאת: Amy Wall
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרתק
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
תכנס אם אתה גבר ושברת למישהי את הלב.
מאת: Shirel Ben-Or
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan