כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

סגר

סגר

בחדשות הודיעו שבשישי מתחיל הסגר ואני התחלתי להתנשם. ישבתי על המיטה בחדר השינה, על הקיר מולי תלוי במעוקם ציור ישן של נורמן רוקוול, שסחבתי איתי מדירה לדירה ומחיים אחרים לכאלה חדשים. בציור יושבת ילדה מול מראה, מתבוננת בעצמה ברגליים צמודות, על ברכייה מגזין, על הרצפה לצידה בובה שהשליכה זה הרגע. כנראה כבר לא הייתה זקוקה לה. השתדלתי להתרכז בפרטים הקטנים שכבר הכרתי: בעוד רגע זה יהיה גרוע יותר, אחריו האוזניים יצלצלו בתוך עצמן, המחשבות יהפכו מוזרות, נעולות בתוך ההד של עצמן בפידבק שמרגיש נצחי. את כל אלה כבר הכרתי, אך לא הייתה בכך נחמה.

הייתי מוכרחה להרגע. הציור היה תלוי במעוקם, וידעתי למה. אבל זו הייתה מחשבה שחורה יותר מאלה שעברו לי בראש, כל כך כהה ששום אור לא יכל לחדור לתוכה.

ריח זיעה, יד כבדה. משהו לופת אותי בבטן ומושך בשיער ומתנשם עליי, רגע לפני שמטיח אותי על הקיר. יש צליל קטן של משהו מתבקע, מחר תכאב לי הלסת מאוד, אבל עוצמת הבהלה עובדת עכשיו כמו מורפיום: אני לא מרגישה דבר מלבד הצל הסמיך שאופף את החדר. זה אמצע היום ונקודות אור מתגנבות במרווחים שבין התריסים הסגורים, אבל בחדר זה רק אני והוא -

די.

ביום שישי מתחיל הסגר, הפעם קצר יותר אז יש תקווה שיעבור יחסית במהירות. שלושה שבועות בלי להרגיז אותו: אני יכולה לעמוד בזה. שבב קטן של תקווה התגנב לליבי, הייתה לי תכנית ברורה: ארוחת בוקר יפה מדי יום, אחר כך ללכת לחדר אחר ולא להפריע לו עד ארוחת הצהריים, אלא אם כן ירצה משהו קודם. אם ירצה לשכב, נשכב. אחר כך ארוחת ערב, ואז לתת לו לראות טלוויזיה בשקט. יש לי הרבה ספרים לקרוא. אולי אסדר את הארון במטבח, אמנם זו תעסוקה לערב אחד בלבד אבל סביר שלא אפריע לו ככה, ואחר כך כבר אמצא משהו לעשות. אני יכולה לעשות את זה. יש רגע של הקלה וכמעט עמדתי לקום מהמיטה וליישר את הציור; הוא היה תלוי עקום וזה התחיל להוציא אותי מדעתי, כאילו לא הספיק שהרגשתי שאני עומדת להשתגע. אבל זה לא מספיק, שלושה שבועות הם גם הרבה זמן -

״טיפשה,״ הוא ממלמל לעצמו כשאני נוחתת על הקיר, ואחר כך בועט לי חזק בבטן. מיתרים של כאב נמתחים לאורך כל כולי, מתחילים בין רגליי ובוערים מעלה עד הצוואר. אני מנסה להרים את עצמי מהרצפה, אבל הידיים שלי מזיעות ואני מחליקה ונשרטת מהמרווח שבין אריחי הקרמיקה המבריקים. נזק קולטרלי. ״כמה את חושבת שאני עוד אסבול אותך?״

אני רוצה לענות אבל אין לי מספיק אוויר בשביל זה, כל טיפה של חמצן שהצלחתי לגנוב עסוקה בלשמור עליי בהכרה. הוא מרים את הרגל שלו, מכאן זה נראה שהוא בגובה עשרה מטרים. הנעל שלו כבדה, ונתקלת באצבעות יד ימין שלי לפני שהיא פוגעת לי בסנטר. עוד צליל של התבקעות, שאחריו הדממה בחדר מהדהדת. אני מזיעה בכל הגוף, ועל החולצה הצהובה שלי נקווים סימנים מאורכים ושתי טיפות דם ליד הצווארון. ״אף אחד לא יסבול אותך,״ הוא ממלמל שוב, ויוצא מהחדר. נראה לי שהספיק לו, ועכשיו הדמעות יוצאות מעצמן, צורבות על השריטות הטריות. אני לא יכולה להפסיק לבכות.

שלושה שבועות - אני אסתדר. אני אצמד לתכנית. הייתי רק מוכרחה ליישר את הציור, אז קמתי מהמיטה -
אני שולחת יד מאחוריי אל הקיר ומנסה לקום שוב, אבל לא מצליחה להשען. במקום זאת אצבעותיי נאחזות בקצה מחוספס של קנווס בינוני. לרגע קצר אני תוהה אם המסמר הקטן יצליח לשאת את המשקל שלי ולעזור לי לקום: אני מוכרחה לתת לזה צ׳אנס. לחצתי את רגליי חזק על הרצפה הקרה, חושבת על כל תרגיל פילאטיס שראיתי אי פעם בטלוויזיה, דוחפת את עצמי החוצה מתוך הגוף. הרגליים המזיעות מחליקות, אבל אני אוחזת חזק בציור. המסמר קטן אבל מחזיק את המשקל; בעצם, גם אני די קטנה. אבל עכשיו אני חייבת לקום, אז אני דוחפת חזק, חזק, חזק -

קמתי מהמיטה ושלחתי יד אל הציור, מיישרת אותו חזרה מבלי להתעכב על הקצה הימני התחתון שנראה קצת מעוות. זה היה מסוג הדברים שראית רק אם ידעת איפה לחפש. הסתכלתי על הילדה שהביטה על עצמה במראה ורציתי להצטרף אליה. היא נראתה כמי שלא מכירה את עצמה, או יותר מכך, מסרבת להכיר. ואיכשהו כשהבטתי בה הרגשתי קצת יותר טוב. הלכתי למטבח דרך המסדרון, שנראה עתה ארוך מתמיד, וביד רועדת פתחתי את הברז ושתיתי ישר ממנו. יש לי שלושה שבועות לשמור על הציור ישר, אחר כך נראה מה יהיה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Stav Holz עקוב אחר Stav
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
K. C.
K. C.
אם זה אמיתי, בבקשה תבקשי עזרה. אני יודעת כמה קשה זה יכול להיות. בעצם, אני לא יודעת, אבל אני יכולה רק לנחש. אם זה לא אמיתי, את מדהימה.
הגב
דווח
1 אהבתי
Stav Holz
Stav Holz
תודה רבה. מרגיש צורך לציין שזה לא אמיתי, לפחות עבורי. לצערי סביר להניח שיש כאלה שיוכלו להזדהות איתה - והלוואי שיהיו חזקות מספיק לבקש עזרה
הגב
דווח
מישהי .
מישהי .
מקווה שזה לא אמיתי. ובאותה נשימה, כמה כואב שזו מציאות של הרבה אנשים, שהסגר עבורם הוא גיהנום :/
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
דם ודמעות
דם ודמעות
מאת: Vera Vero
ג'וינט
ג'וינט
מאת: מישהי .
ציפורי בקורונה - פרק 8
ציפורי בקורונה - פרק 8
מאת: Matilda Birdy
שש דקות
שש דקות
מאת: ימית טייב
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan