כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

שמש בכתום חזק

סיפור קצר

הרעד בידיים שלי יצא מגבולות השליטה כל הדרך לבית … הצבע הלבן השתלט לי על הפנים, ידעתי את זה בוודאות, הרגשתי סחרחרת, חשבתי שזרימת הדם שלי כמעט נפסקה ובכל זאת הצלחתי ללכת, ישר, בלי ליפול, בהיתי בנקודה מסויימת שהלכה והתערפלה לי והרעד הזה לא נפסק …
בדרך עדיין התלבטתי, פרקי הידיים? יכאב לי מידי וסף הכאב שלי מאד נמוך תליה? אני לא אהיה מסוגלת …

ארון האמבטיה, התרופות, בבת אחת ידעתי, במינון הנכון, הן יכולות להרוג, ואני רציתי למות, כל כך רציתי למות, יומיים לפני יום ההולדת שלי, תקופה של התחלות, ואני כמה מוזר, לא הפסקתי לחשב על הסוף …

שלהי החורף ולא יודעת למה אבל באותו יום השמש בערה פתאם באמצע השמיים, בכתום חזק, זו הייתה שבת, השעה היתה שלוש, שכחתי לגמרי שהיום שבת ותהיתי אם אני אגיע לגיהנום רק כי התאבדתי בשבת, בגלל החילול …

הדרך מבית הכנסת לבית לא הייתה ארוכה, שקט של שבת חורפית אפף אותה, ספרתי 17 דקות, ואת הפרחים על החצאית הלבנה שלי שהתנופפה ברוח .מישהו אחר בטח היה חושב שמוזר לערוך ספירה כזו בדיוק שאת מחליטה למות …, אבל אני לא, אני ספרתי …תחתי את הדלת ונגשתי לארון התרופות, הרעד הזה ביידים שוב התחיל ופחדתי שאני לא אצליח להוציא אותן אבל בסוף הצלחתי, היו שם כדורים כתומים בתוך קופסא כחולה, ונורופנים, הלכתי למטבח, אחותי יצאה מהאמבטייה השנייה, כמה רגעים אחכ היא הלכה, עד היום אין לה מושג מה עשיתי בזמן שהיא גזרה את הקצוות …

חשבתי שזה לא יהיה קל, בספרים זה אף פעם לא קל, הכתומים אפילו היו נראים מרים, אבל שבלעתי אחד ראיתי שהוא לא ושמאד קל לבלוע גם את השני, ואחרי 22 אפילו הרעד בידיים נפסק והרגשתי איך זרימת הדם שלי חוזרת ועור הפנים נרגע, ספרתי 43 כדורים ואמרתי לעצמי שזה צריך להספיק,

שום דבר בינתיים לא קרה, אפילו לא ירד גשם, עד שפתאם התחילה לחלחל לתוכי תודעה איומה, אני עדיין חיה …

החלטתי ללכת לחדר שלי, זה בטח יהיה מהיר יותר, אני ארדם ו פשוט לא אקום, ככה זה גם לא יהיה דוחה, עדיף מאשר שימצאו את הגופה שלי אח”כ באמבטיה .כיסיתי את הגוף בשמיכה חורפית חמימה, והרגשתי שהוא מתחיל להזיע, זעה דביקה לחה, צמרמרת עברה בי … הרעד חזר …

אמרתי לעצמי עכשיו את בטח תאבדי הכרה, אבל הייתי עדיין בחיים, נושמת בקצב נורמלי, נשימות עמוקות ובריאות …באמבטיה נשארו עדיין קופסאות מלאות של כדורים עם שמות לועזיים, לקחתי אותם, את המשטח הריק של הנורופנים החבאתי בארון של המגבות, ללועזיים היו צבעים נורא דוחים ולא יכולתי לסיים משטח שלם …

הלכתי שוב לישון וחשבתי שעוד רגע אני אראה את עצמי בתוך חדר לבן וגדול וכל אחד מבני המשפחה והחברים שלי יכנס בתורו לבקר אותי ולהגיד מילות פרידה ומלאך חסר תחושה ורגשות עם כנפיים לבנות ישאל אותי למה ואני אבלע את הרוק שיהיה לי בפה ולא אדע מה לענות, כי לא נכשלתי בלימודים וההורים שלי לא היו אלימים והיו לי אפילו חברות, הכל היה טוב, הסתבכתי עם התשובה, פשוט רציתי למות, רציתי מאד …

אבל החדר הלבן והגדול לא הגיע, גם להרדם לא הצלחתי, חיכיתי שתופיע הקופסה עם הגומיות, זו שנושאת בתוכה את אוסף הצילומים של תמונות חיי, אבל רק תמונה אחת עלתה מולי, אני, במטבח, לוקחת כדורים מארון התרופות ובולעת אותם אחד אחרי השני, העיניים שלי התמקדו במשהו רטוב שלא ראיתי ממש, חשבתי שאולי זה כי אני בוכה אבל שהתרכזתי טוב הבחנתי שאלו המים הקרים בכוס השקופה ….

התמונה החלה להטשטש, היה חושך נוראי, עברו כבר 20 דקות וההורים שלי עדיין לא חזרו מבית הכנסת, שכחתי שזו שבת חתן והם ישארו שם עוד המון זמן ובינתים תהיה לי אפשרות למות בשקט .

הרגשתי דוחה, המשיכה לכסות אותי זעה קרה דביקה ולחה, החלטתי לקום, בבת אחת הסתחררה סביבי התקרה, “זה השלב הסופי ” אמרתי לעצמי וחזרתי לישון, בדרך הסתכלתי על התמונה על הקיר מולי, של הברבורים הלבנים ששטים באגם ….

בסוף מצאו אותי …. הייתי עדיין בחיים, עם אותן נשימות, בקצב נורמלי, עמוקות ובריאות, רק עם הצבע הלבן ששוב השתלט לי על הפנים והזיעה הדביקה שהפכה קצת יותר נוקשה ומקובעת ו הרעד בידיים שהתגבר …

שאלו אותי מה לקחתי, מאיפה אתם יודעים שלקחתי משהו? אני קצת חיוורת לא קרה כלום, הצבעתי על המשטח הריק של הנורופנים שהחבאתי בארון של המגבות, זה הכל? יהיה טוב …קבלתי מים, עוד כוס קרה, רוצים שאקח משהו נוסף? זה בסדר, אני יכולה לבלע לבד …הלכנו לאמבטיה, הקאתי את הכדורים, גם את המים, כדורים בצבעים נורא דוחים, למה אף אחד לא חשב איך לנורופנים יש צבעים כאלו דוחים …. הרופא אמר שהכל יהיה טוב, אני הרגשתי כאילו חטפתי אגרוף בבטן, עד היום אף אחד לא יודע שגם כדורים עם שמות לועזיים וצבעים דוחים יכולים להרוג … הרי הכי חשוב שאני חיה, בימים הראשונים שאלו אותי למה, עם הזמן השאלות נעלמו, רצו שאני אלך ליועצת, הבטיחו לי שיהיה טוב, אבל ידעתי שהם טועים אז סרבתי בכיתי, שקרתי שאני בסדר והכל נגמר .

את יום ההולדת ההוא כבר לא חגגתי, גם לא בלעתי יותר כדורים, אבל דבר אחד אני יודעת, שפשוט רציתי למות .

חפשתי סיבות מוצדקות, כולם היו בטוחים שהם מצאו, אבל ידעתי שהם טועים, פשוט, מאד רציתי למות, לחדול מלהתקיים, שנאתי לרמות את עצמי ואת כולם, לא רציתי להרגיש אהבות, או פחדים, או כאב, רק למצא קצת שלווה בשמיים, באותו יום ההולדת, פשוט, רציתי מאד למות .

מצאו אותי בחיים ולפעמים אני מצטערת על זה, היה דבר אחד שרציתי מאד ולא השגתי .עם סכין זה היה כואב … ולא רציתי לכאוב …זה לא היה יעיל, לא הייתי מסוגלת …

מאז יום ההולדת ההוא מלווה אותי תמונה אחת בראש …שטוב לי ובימים שפחות,

אני הולכת בקו ישר, מדוד, השמש עומדת באמצע השמיים, בוערת בכתום חזק, אני הולכת לאט ובקושי, העיניים בוהות לתהום ואני הולכת, 7 דקות, עד אליה, הידיים רועדות לי בטרוף, ואני לא עוצרת אני יודעת שאני לא מסוגלת לעצור ואני רוצה לפול רק כדי למצא קצת שלווה, אבל אני גם אף פעם לא נופלת ….

שמעתי שתלייה היא הדרך הכי מהירה והכי פחות כואבת, בפעם הבאה אני אעזב את החיים האלו ככה, אבל אם זה יהיה בשבת, אולי אני אלך לשאול את הרב אם מותר, כי חבל שישר כשאני מתה אני אגיע לגיהנום,

אני אפילו לא אכתב כלום אין צורך במילים …

אולי בעצם לאמא, כי היא תתחיל לבכות והיא לא אשמה וגם לא החיים, כי הם לא רעים לי, אני לא בוכה יותר מידי ולא סובלת בכלל, פשוט, רציתי מאד למות...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

גרנית הראל עקוב אחר גרנית
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
גרנית הראל
מדשאה ירוקה
מדשאה ירוקה
מאת: גרנית הראל
צייטלין 9
צייטלין 9
מאת: גרנית הראל
כמה שאת לא בסדר
כמה שאת לא בסדר
מאת: גרנית הראל
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
גברת רוסו פרק 15
גברת רוסו פרק 15
מאת: racheli :)
דרך מוצלחת 4
דרך מוצלחת 4
מאת: שיר פיליבה
אני רוצה אותך
אני רוצה אותך
מאת: Clumsy :)
לא הכל שחור לבן - פרק 5
לא הכל שחור לבן - פרק 5
מאת: V .V
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan