כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

המוות המפואר

היא הייתה חייבת להצליח במשימה.

"אל תתני להם לנצח," אמר המפקד של ראנה. היא הנהנה.
"אני אלחם עד הסוף, הם לא ימשיכו לפגוע בנו." אמרה ראנה והביטה בעיניו של מפקדה.
הם יצאו למשימה. היו איתה עוד עשרה חיילים שחיפו עלייה. המפקד שלהם צפה עליהם מרחוק, היא קיוותה שהכל ילך כשורה. ראנה ידעה שהלוחמים של האויב מיומנים ובעלי יכולות כאלה שהיא לא תצפה להם. בקרב הקודם איבדה את חברתה הטובה ביותר וראתה איך היא מתה מול עינייה. הם חזקים, אבל לא הייתה לה בררה אלא להילחם בהם ולנסות להפתיע אותם.
היא נכנסה למגורים של הפושעים- שהייתה דירה קטנה באמצע העיר, מה שהוכיח את חוסר הפחד שלהם. שני חיילים נכנסו יחד איתה להגן עלייה. השאר הלכו מסביב למקרה שכמה ינסו לברוח או לעשות מהלך שצריך להזהיר מפניו.
ראנה נכנסה בשקט, אבל לא ראתה אף אחד מהם בתוך הדירה הקטנה.
דקות ארוכות עמדה בכניסה עם שותפיה למשימה, מחכים לשמוע רעש של תזוזה כלשהי. אבל שום דבר לא נשמע. נראה שהם עזבו.
"הם לא כאן," לחשה, היא הסתובבה לאחור לחבריה. אבל הם לא היו שם. תחושת אי נוחות שהפכה לאימה הקפיאה אותה.
"שון? ארנן?" קראה ראנה, למרות שבתוכה ידעה שזה רעיון גרוע.
"אנחנו כאן." אמר קולו של ארנן מאחוריה. היא הסתובבה וראתה את חבריה עומדים בתוך הבית, מביטים בה בארשת נינוחה. הקלה שהתחילה להציף אותה נעלמה בבת אחת כשהיא הבינה שהם היו נינוחים מידי.
היא שלפה את חרבה וכיוונה אותו לצווארו של ארנן. "אל תגיד שאתה חלק מהם."
שון, שעמד לצידו של ארנן פלט צחוק. "את באמת חושבת שאנחנו חלק מהם?" הוא החליף מבטים עם חברו. "אנחנו הם."
לפני שהספיקה להגיב, חרבו של ארנן הצליחה לחתוך אותה בכתף. היא שמטה את חרבה שנפלה בקול על הקרקע.
היא ניסתה להבין איך זה קרה, איפה חבריה? צעקות של שאר החיילים מבחוץ הסבו את תשומת ליבה. הם נלחמו בשאר חבורת הפושעים, היא הייתה חייבת לעזור להם.
ראנה נסוגה לאחור, אבל שון נעמד מאחוריה במהירות לא אפשרית, וקירב את להב חרבו לצווארה. "את לא יכולה לעזור לחברים המסכנים שלך, כמו שלא יכולת לעזור לשני אלה." לחש באוזנה.
היא הבחינה בגופתיהם של שני החיילים ששכבו היו דוממים על הרצפה, וראתה שאותו אחד שהיה בגופו של ראנן חזר לעצמו- נער עם שיער כחול, עיניים ירוקות וחיוך של סדיסט מטורף. מאחוריה, זה שהשתמש בגופו של שון חשף את עצמו, שיערו היה ירוק כדשא, עיניו הכחולות היו קרות כקרחונים. הוא חייך את אותו החיוך.
"נו, את לא רוצה להיפרד מהם?" דחק בה הנער עם השיער הכחול.
"איך עשיתם את זה? מה עשיתם להם לעזאזל?!" היא צעקה וגרונה התחכך בלהב שעדיין היה צמוד לצווארה.
"את יודעת," ענה הבחור עם השיער הירוק. "אם תרצי באמת לדעת, תצטרכי לעבור לצד שלנו."
דמעות זעם הופיעו בעיניה. "זה לעולם לא יקרה! אתם מטורפים!" צעקה.
"אם כך," הנער הכחול עשה תנועה של שיסוף צווארה, ולפני שהספיקה להגיב, הבחור שהחזיק בה הרג אותה בתנועת חיתוך קלה.
המשימה לא הצליחה, המפקד ראה הכל מגג המגדל עליו עמד. הוא ידע שמה שנשאר לו לחכות זה שאותה הלהב תגיע אליו, ותסיים את חייו כמו של האחרים.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vena Cat עקוב אחר Vena
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
מלחמה
גן עדן של לוחמים
גן עדן של לוחמים
מאת: Zak Simon
קָטָן שֶׁלִּי ♥
קָטָן שֶׁלִּי ♥
מאת: ימית טייב
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
אני רוצה שתהיי מה שכל האחרות לא
מאת: Nizan Zarotski
ריבאונד
ריבאונד
מאת: צ'יקו - chiko
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Elchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan