כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 1

המוזה

כמו על הבמה גם מקרוב היא פרטה על מיתרי הלב שלי

"ס... סליחה על ההפרעה" גמגמתי כשנכנסתי בדלת בהיסוס, היא ישבה מול המראה ופיזרה את שיערה: "הו! אתה המעריץ הנאמן!" היא אמרה בהתלהבות וחייכה בזמן שהורידה את האיפור, אני רעדתי מהתרגשות בזמן שסגרתי את הדלת מאחורי.
"אני התביישתי לפגוש אותך... אבל הנה! אגרתי אומץ!" הסתובבתי אליה וניסית לשדר ביטחון בעצמי אבל הקול שלי רעד ונשבר, לא יכולתי שלא להתרגש: הייתי קרוב אליה יותר מאי פעם - למוזה.

"אני שמחה לשמוע" קולה היה עדין, כמו על הבמה גם מקרוב היא פרטה על מיתרי הלב שלי, לא יכולתי שלא להרגיש מושבת בקסמה "אני קראתי את המכתבים וקיבלתי את הפרחים ממך ובהחלט רוגשתי, אבל למה החלטת לפגושי היום? מה החדיר בך אומץ?" היא המשיכה לשאול בעדינות הרבה ביותר שיכלה - עוד לא הסירה את פניה מהמראה, ומתעסקת בהסרת הסומק והאודם מפניה.
קפאתי במקום מהשאלה אבל לבסוף אמרתי ישירות: "להגיד לך תודה, את הענקת לי כל כך הרבה" ניסיתי לחייך חיוך רחב אבל הוא היה מלאכותי מדי. "אל תשפוט את עצמך" היא אמרה "אני מבינה שאתה מתבייש ונרגש לפגוש אותי, אבל שלא תעז להרגיש שהחיוך שלך מלאכותי"
איך היא ידעה?! פניי איבדו את צבעם והפכו ללבנות מפחד - היא קוראת מה שאני חושב?
"אני רוצה שתרגיש חופשי איתי" היא לבסוף הסתובבה, שמה רגל על רגל בכיסא בו ישבה, ושיחקה עם שערה - לא יכולתי להסיט את עיניי מהמחזה, אבל חשתי לא נעים, אפילו לתאר היה בשבילי 'חילול'.
"אממ בסדר... באמת היה לי חשוב להראות לך כמה אני מעריך אותך בכל דרך אפשרית"ניסיתי לחזור להתרכז במטרת הביקו והצבעתי על אגרטל הפרחים הענקי שבצד החדר להמחשת דברי (אותו אגרטל ששלחתי לה שבוע שעבר) "א.. אני אפילו אגרתי אומץ ולמדתי מהופעות שלך הרבה על מוזיקה ועל רגשות ו..."
"הנקודה שלך היא?" היא קטעה אותי באמצע, נדמה שהיא ידעה מה אני מתאפק לומר אבל לא יכולתי להוציא את זה במילים, אני הרגשתי שאני רק הורס כל רגע, אז השפלתי את פניי לרצפה ופניי האדימו מרוב לחץ ובושה.
"זה בסדר שאתה מתקשה להביע את עצמך, אל תייסר את עצמך" היא הרימה את פניי מעלה עם שתי ידיה הרכות - היא קמה מהכיסא ולא שמתי לב? זה הרגיש כמו חלום: להיות קרוב כל כך לפניה ולהרגיש את חום הילתה - אבל אני חייב להמשיך להתרכז.

"אתה זקוק לדחיפה וזה בסדר, אני אעזור לך" היא לפתע נישקה אותי!
נבהלתי והתנתקתי ממנה הכי מהר שיכולתי - הרגשתי את הלב שלי עוד רגע מתפוצץ!
"א... אני לא יכול.." התחלתי כמעט לבכות, היא לא הבינה למה ולקחה את היד שלי לגעת בה - אני התנגדתי והשתחררתי ממנה, עדיין מבועת קצת ומנסה להתרכז במטרה שלי.
"אני נותנת לך הזדמנות למה אתה לא לוקח אותה?" היא אמרה בטון מעט עצוב, פניה נבלו משמחה לעצב, וזה צבט את לבי.
"אני לא רוצה לעשות את זה ככה" התקשתי לומר בביטחון, אבל היא המשיכה במעשיה והחלה להפשיט את החלוק שכרוך סביבה - קפצתי בבהלה ועצרתי אותה: "לא!" פחדתי שאקרע לה את עור התוף - היא נבהלה לחלוטין ולקחתי צעד אחורה. שנינו הסתכלו קצת זה בזו נבוכים אבל לאחר כמה רגעי שתיקה אי הנוחות התפוגגה:
"אני מתכוון... אני לא רוצה שתרצי לשמח אותי" שברתי את השתיקה, לא יכולתי להסתכל לה בעיניים, אבל הפעם הייתי חייב.

התיישרתי והסתכלתי אליה בעיניים - נזכרתי במטרתי: "אני באתי להגיד לך שלום" קשר העין בינינו התהדק, לא יכולתי להסתיר את העצב ממנה והיא את האכזבה. "אני לא יכול להמשיך לכתוב לך, לחלום מרחוק, והכל בתשלום כדי שתאהבי אותי" אגרפתי את ידי, כל מילה כאבה לי יותר מהקודמת - לא משנה כמה אני רוצה זה לא באמת אמתי. "אבל החשק גוער בך" הייתי לה לספר פתוח, היא כבר הביטה בי קצת ערמומית, "אין סיכוי שאתה יכול לוותר על ההזדמנות, אני מעניקה לך אותה.."
"אבל זה לא מרגיש נכון!" אני צעקתי, נבהלתי וישר הסתרתי את פי בידיי, היה לי קשה לשלוט על עצמי: "אני צריך לוותר עליך ולמצוא לי משהו אמתי, לא רק מוזה לחלומות, לשירים או לסיפורים".
היא ניסתה להתקרב שוב, הסתובבתי וניתקתי את קשר העין: "לא רציתי לסגור את זה ככה, שזה ככה יגמר, אבל אני לא יכול, לא כשזה לא הדדי" עשיתי את זה חשבתי, סוף סוף התמודדתי מול ה'מוזה' שלי. אבל מה באמת אעשה בלעדיה? השאלה הפחידה אותי.
עמדתי לפתוח את הדלת ולצאת אבל שמעתי אותה פולטת ביבבה: "אבל מי יחזר אחרי עכשיו? ממי אני ארגיש אהבה?"
עצרתי במקום והיבבה שלי החדירה בי מוטיבציה וכוח - השאלה לא הפחידה אותי יותר ולפתע חייכתי. סובבתי את פניי אליה חזרה ואמרתי: "כמו שאני אמצא את תמצאי! תמשיכי ואל תוותרי! תזכירי שאת מדהימה ומעוררת השראה, אל תשכחי מי את לעולם! כמו שהשפעת עלי, את תשפיעי על אחרים..." יצאתי וסגרתי את הדלת יחד עם המוזה שהשארתי בעבר.
לממש את המוזה במציאות - לא רק כרעיון, אלא כמטרה, כמו אדם אמיתי ולא חלום בלבד;
ואולי גם לה היא תמצא 'מעריץ נאמן' שיממש את החלום שלה במציאות...

Dark Angel_Teller עקוב אחר Dark
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
The vampire !
The vampire !
ווווואוווווווו זה מהמם
ומעטרר השראה בטירוף
הגב
דווח
1 אהבתי
Dark Angel_Teller
Dark Angel_Teller
תודה רבה :)
הגב
דווח
1 אהבתי
Vera Vero
Vera Vero
סיפור מקסים ומעורר השראה!❤️
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד תגובה 1
כותבי החודש בספרייה
דרמה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan