כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

תחיי באומץ!!

אמרתי לעצמי, why not?

המים הנודדים מתחתי, רטט התנועה מתחת לרגלי. שום יציבות.
הקול הזה שוב בראשי!
עצרתי באמצע הגשר ועמדתי בדממה מעל הנהר, מרגישה לרגע תלויה באוויר, כמעט מסוחררת מהתחושה שאני לא קשורה לשום מקום בכלל.
ושבהדרגה הפסקתי לסמן חוויות חדשות, כי כמעט הכל היה חדש ומוזר בתקופה האחרונה.

אמרתי לעצמי שזה נורמלי להרגיש מנותקת, שנכנסתי אולי למשהו שגדול עליי.
"זה בסדר להיות שונה מכולם".
"את תרגישי לא נוח בעולם החדש שלך בהתחלה, תמיד לא נוח להזרק מחוץ לאזורי הנוחות שלנו".

הסתגרתי בתוך עצמי בשנים האחרונות, אמרתי לעצמי שזה מה שאני צריכה כדי להרגיש ביטחון.
ועכשיו... עכשיו אני צריכה לדחוף את עצמי למים. אני צריכה לדעת למה אני מסוגלת.
אם אני רק ארים את הראש מהרצפה שוב.
ואחרי שאני אתנתק ממנה לגמרי, כל החלקות ההרוסות שבתוכי יוכלו סוף סוף להשתקם.

אמרתי את זה לעצמי שוב ושוב, אבל היה בי מקום עקשן שסירב להקשיב. מוכר לי מפעם. ולבסוף, כשנמאס לי להעמיד פנים שהכל יהיה בסדר, עצמתי את עיני, כבשתי את פניי ופשוט בכיתי.
נתתי ליגון לזרום בי ובכיתי בלי מעצורים ובלי הפחד שמישהו יראה אותי ככה. בכיתי כמו שלא יכולתי לבכות בשום מקום אחר. בכעס ובעצב במעין הקזת דם רגשית.

אני הרסתי לעצמי הכל שוב, כבר חשבתי שנגמלתי ונפטרתי מההרגל המגונה הזה. ואני לא יודעת למה אני ביכלל מתאמצת להיות משהו שאני לא. כי בכל פעם שאני מנסה זה נגמר באסון.

כל השטויות האלה שהאמנתי בהם,
שנשים יכולות הכל.
אף פעם לא יכולנו ואף פעם לא נוכל.
נשים תמיד צריכות לעשות בחירות קשות.
אבל יש המון נחמה בעצם העשייה של משהו שאת אוהבת.
חשבתי על העובדה שיש מחיר די גבוה לכל מה שאישה בוחרת לעשות בחייה, אלא אם כן היא פשוט מכוונת נמוך.

לפעמים בשעות הקטנות של הלילה. עולה במחשבותי הקול שבראשי, שאומר לי להפסיק עם השטויות והמלנכוליה ולחשוב במקום על כל הדברים שהשגתי.
מניתי את ההשגים שלי על אצבעות ידי... האם אני באמת יכולה להגיד שהייתי עושה דברים אחרת?

הרגשתי שכבר אין שום דבר ודאי בחיי, אז החלטתי פשוט לחיות את הרגע, כמו אז, עד שהחיים שוב יאלצו אותי להחליט. הנחתי שבשלב מסויים הבועה שיצרתי לעצמי, תתפוצץ, ואצטרך למצוא תוכנית חלופית, אבל עד שזה יקרה, זו הייתה דרך לא רעה לחיות.

"את צריכה לנצל את היום, לחבק כל הזדמנות שנקרית בדרכך. להיות אדם שאומר כן! why not?

ישבתי וחשבתי על מה שהיא אמרה לי ותהיתי מי היא בדיוק האישה שהיא ראתה בי? מי היא אני בכלל?
לרוב האנשים הייתי בת מאומצת, אחות from another mother, סוג של תחליף אם לתקופה מסויימת בחייהם. הייתי אוהבת לטפל באחרים. אבל, אפילו עכשיו, לא ממש ידעתי לטפל בעצמי.
ניסיתי לחשוב מה אני באמת רוצה, במקום על מה שכל שאר האנשים בחיי רוצים בשבילי.
לא לחיות בעקיפין רעיון כלשהו של חיים מלאים, אלה לחיות את החלום האישי שלי!
הבעיה הייתה שלא חשבתי שאני כבר יודעת מהו החלום הזה.

חשבתי על השכנה שבדירה ממול, אישה שמנסה לשכנע את כולם שהיא יכולה להתאים את עצמה בכוח לחיים חדשים. בזמן שמקום בתוכה עדיין סירב לחדול להתאבל על התפקיד שהשאירה מאחור. חשבתי על אחותי, על האושר שהיא מצאה ברגע שעשתה את הצעד והתחילה להבין מי היא באמת, איך היא נכנסה לאהבה בקלות כזאת, ברגע שהרשתה לעצמה לעשות את זה.

נזכרתי בכל הרגעים האלו שהרגשתי שניצחתי את העולם. "ניצחון לאנשים הקטנים!" משהו גאה בי באותם רגעים.
תחושה של שמחה וצפייה כל כך חזקה. עד שהרגשתי שכאילו העולם נעצר לרגע, ונשארנו רק אני והיקום ועוד מיליון דברים טובים שיכולים לקרות לנו אם רק נחזיק מעמד.

חשבתי עד כמה משפיעים עלינו האנשים שסביבנו, וכמה מחשבה אנחנו צריכים להקדיש לבחירתם. ואז חשבתי למרות כל זאת, שבסוף אולי אנחנו צריכים לאבד את כולם כדי באמת למצוא את עצמינו.

"פעם הייתה בחורה מעיר קטנה, שחיה בעולם קטן. היא הייתה שמחה ומאושרת, או כך לפחות נהגה לומר לעצמה. כמו צעירות רבות אחרות, היא אהבה לנסות כל מיני תלבושות. להיות מישהי שהיא לא. אבל כמו שקורה לעיתים קרובות מידי, החיים שחקו אותה לאט, עד שבמקום למצוא את מה שמתאים לה, היא טישטשה את עצמה, הסתירה את החלקים שייחדו אותה. עד שלב מסויים היא נתנה לעולם לחבוט בה. ובסוף החליטה שבטוח יותר לא להיות עצמה ביכלל".(ממשיכה בדרכי, ג'וג'ו מויס).

אבל היא נזכרה במשפט שנהגה לומר לעצמה אלפי פעמים בצעירותה:
"חיים רק פעם אחת"
איך שהיו מעירים לה או אומרים לה משהו שלא לרוחה האצבע משולשת הענקית הייתה מתרוממת כלפי מעלה באלגנטיות.
אם כבר לחיות אז בלי לדפוק חשבון, ויש סיכוי גדול שתרווחי. ובחיים לפעמים משלמים, אבל הדברים שלקחנו ודאי שווים את זה. לחיות את החיים עפ''י החוקים שלך, איך שאת רואה לנכון.

יש כל כך הרבה גרסאות של עצמינו שאנחנו יכולים לבחור מתוכן מי להיות. פעם, החיים שלי נועדו להימדד עפ''י הצלחות, אבל הרי גם הפסד הוא הישג.

למדתי התנהגות מאדם שסירב לקבל את הגרסה של עצמו שהוא נתקע איתה.
ומאישה מבוגרת שראתה במובן ההפוך, שהיא יכולה לשנות את עצמה ממש עד לנקודה שבה רבים היו אומרים שכבר אין מה לעשות. הייתה לי ברירה. אולי יש אותי אחרת לגמרי שעדיין לא הכרתי.
המפתח היה הידיעה שתמיד אוכל למצוא את הדרך להמציא את עצמי מחדש.

"אני אחיה באומץ", הבטחתי לעצמי.
אחרי הכל כבר שרדתי ועברתי דברים, פשוט אמציא את עצמי מחדש פעם נוספת.
אנסה הכל, why not בעצם?
מקסימום אצליח!
Cheers!
לחיי ההצלחות וההישגים שמחכים לי שאכבוש אותם.
ואני אומרת שוב לעצמי והקול שעכשיו מתנגן בראשי:
Yes, To Life

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

A S עקוב אחר A
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
פסיכולוגיה
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
כשאלוהים לא מחזיר לך שיחות, ואז שוכב איתך
מאת: Nizan Zarotski
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
נשבע שאת הכי יפה במסיבה כפרה
מאת: אתי בן ארויה
שלא תעז
שלא תעז
מאת: אתי בן ארויה
לא מתנצלת
לא מתנצלת
מאת: Shir Levi
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan