כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

האמת היחידה שבליבי שבלב

סיפור מרגש על חברות ועל מימוש פוטנציאל מיני.

כשהייתי קטנה לא ידעתי עד כמה העולם אכזר ונורא, חיי אז היו רצף מופלא של תענוגות ושמחה. ומשום כך אני החלטתי כבר לפני זמן רב, שבכל עת בה מישהו ישאל אותי לגיל הנהדר ביותר לחיות בו לדעתי, אשיב לו שהילדות היא התקופה הנפלאה ביותר והיא לעולם לא תשוב.
לצערי ובניגוד מוחלט לצפייה המקורית שלי, אף אדם לא שאל אותי את השאלה הזו כבר שנים רבות. אבל אני מחכה ליום בו מישהו ישאל אותי את השאלה הזו!
ההחלטה השנייה החשובה ביותר שהחלטתי ביני לבין עצמי בחיי, היא שברגע בו אדם ישאל אותי את אותה השאלה אני אהיה חייבת להודות לו בדרך כלשהי על כך שגאל אותי מהציפיה הממושכת וחסרת התכלית.
כל חיי, הייתי מוקפת בהמון אנשים שהתיימרו להיות חבריי הקרובים. אם כל אדם כזה היה באמת כזה שהייתי יכולה להחשיב אותו לחבר אמת, כנראה שהייתי האדם הפופולרי ביותר בעולם.
אבל האנשים האלו לא רצו את חברתי הכנה והאמיתית, לא! הם רצו בגופי! מסיבה זו תמיד החשבתי את עצמי לכוסית. ולכן, ההיקש המתבקשת היחיד בין הקביעה שאני אהיה חייבת להודות לאדם הבדיוני שיגאל אותי מהציפייה לבין הקביעה שאני כוסית הוא שהדרך הטובה ביותר להודות לאדם ההוא הוא לאנוס אותו ולמלא את גופו באושר שמיימי שמעולם לא חווה.

אני שמרתי על ההבטחה העצמית החשובה הזו כאילו הייתה כל מהות חיי. עד שכבר לא יכולתי לשמור עליה, עד שהגיע היום שאיני מסוגלת להחליט אם הוא הנורא בחיי או הנהדר בחיי.
היה זה היום לפני יום ההולדת העשירי שלי, כהרגלי נכנסתי לבר השוכן ממול לדירה שאני שוכרת עם השותף החתול שלי "מיצוש" בפתח תקווה.
נהגתי לפקוד את הבר הזה באותה התקופה לפחות פעמיים בשבוע, מפני שהבר הזה נודע בפדופילים שמנסים להתחיל עם קטינות בעזרת משפטי פתיחה מגוחכים ואני קיוויתי בכל מאודי שאחד מהפדופילים ישאל אותי את השאלה שכה קיוויתי לשמוע : "מהי התקופה המועדפת בחיים עלייך?".
נכנסתי לבר בשעה סבירה והתיישבתי בדרמטיות על כיסא ליד הבר, ביקשתי מהברמן שהיה נראה צעיר לגילו שעליו לא שאלתי לקבל שתי כוסות מהמשקה הרגיל שלי : כוס וודקה עם נגיעות סם אונס, מפני שתמיד דאגתי לשמור סם אונס בהישג יד למקרה בו מישהו ישאל אותי את השאלה הזו ותמיד כדאי לשמור על כוסית ספייר.

ואז, פתאום הגיח משומקום פדופיל כעור נמוך ומחוצ'קן באופן מרשים לגילו שאני לא יודעת מה הוא, שלבש חולצה עם כיתוב לבן שהכריז : "יש לי מיקרופין" שהסתירה קלות את זקנו הארוך והמדובלל שהיה רטוב מרסק תפוחים. הוא התיישב בכיסא שלימיני שכמעט נשבר עקב משקלו הגדול של העלם. מהרגע בו ראיתי אותו ליבי כמעט השתנק ונפל מרוב התשוקה המזוקקת והטהורה שסערה בגופי ואיימה עליי להתעלף, הסטתי את מבטי לאחר שנייה ממושכת ומדהימה בה בהיתי בו כנערה רגילה בת תשע ו364 ימים שסוקרת במבטה עכוזים נפולים. לא הספקתי לנסות להגניב עוד הצצה חטופה ומהירה בשיערות הידיים הסקסיות שלו והוא שאל בקולו הגבוה והצווחני : "הי כוסית, את באה לפה הרבה?". אם מראהו השמיימי לא הספיק לו בכדי לקנות את אהבתי, קולו הנהדר ואישיותו הכובשת עשו את העבודה.
תוך רגע קצר הבנתי שזהו האיש איתו ארצה לבלות את השאריות הארוכה של הלילה הזה ולאנוס אותו, אך ההבנה הנוראה שאם אאנוס אותו בלי שהוא ישאל אותי את השאלה המיוחלת לה קיוויתי כל חיי תהיה זו הפרה בוטה של ההסכם שלי עם עצמי מהירה לחלחל בעצמותיי החרמניות.
לא הספקתי להפנים את הדברים שהקול המעצבן והקטן בבטני אמר לי וכבר מספר מילים יצאו מפי כאילו מבלי ששלטתי בהן : "כוסון! אני חרמנית! תשתה את הוודקה שלי, יש בה סם אונס, אם תשתה אני אאנוס אותך!", כאב לי באותו הרגע על כך שהפרתי את השבועה הקדושה אך זה לא היה בראש סדר העדיפויות שלי.
העלם המקסים שישב מולי מיהר לשתות את הדרינק מבלי לקחת רגע להשתאות, במהרה הוא נעשה ישנוני וסחבתי אותו אל המיטה שניצבה ליד הפחים שמאחורי הבר.

משקל גופו היה כבד והוא הזיע בכבדות כמו פרה על ידיי הכחושות, מה שחירמן אותי אף יותר אם הדבר אפשרי.
הפינה שליד הפחים הייתה מושלמת למעשי זימה, היא הייתה מסריחה כל-כך שאף אחד לא העז להתקרב ולו בכדי להציץ מרחוק, הפחים היו ירוקים כמו פינו של אהובי וזקופים כמו פטמותיו.
הפשטתי אותו בתשוקה וחשפתי לאוויר את פינו הירוק והמזערי, החדרתי את פינו במאמץ רב לכוסי הרטוב ועוד לפני שהספקתי להתענג על פינו צלם השטן נגלה לפני.
תחילה לא ידעתי אם השטן היה יצירת מוחי או קיים באמת, אבל הייתי בטוחה מסיבה לא ברורה שזהו השטן. כשאהובי שאת שמו לעולם לא אדע גם באורח פלא מיקיצתו וברח מהמקום הבנתי שזה חייב להיות אמיתי.
לפני שהספקתי לעכל את המתרחש, קול מאיים בקע מגרונו האדום של היצור השחור והעצום בגודלו: "את הפרת את השבועה שנתת לעצמך" אמר והתקרב בצידי ענק אליי והאפיל עליי. "מעתה תהיי מגורשת לעד ותחיי בגיהנום." לפני שהספקתי להתנגד ולהתריס שוגרתי אל מקום שכנראה היה הגיהנום.

ומאז אני חיה באושר ואושר עד עצם היום הזה בגיהנום, אני זונה בבית הבושת של הגיהנום ואני קונה מלא דילדואים מנומרים בכסף שאני מרוויחה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

סטייסי חדיד עקוב אחר סטייסי
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מקום  לחשוב
מקום לחשוב
משעשע!
הגב
דווח
נעומי אללוף
נעומי אללוף
יצירתי, ומשעשע
הגב
דווח
1 אהבתי
כותבי החודש בספרייה
סטייסי חדיד
חרמנית
חרמנית
מאת: סטייסי חדיד
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
הלהב המשולשת
הלהב המשולשת
מאת: Vena Cat
רגע ביחד
רגע ביחד
מאת: R. Jenkins
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer