כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות

אבודים למדבר

הם לא היו הרבה. ניתן למנותם ביד אחת, אולי שתיים. חששתי מהם כי לכולם היה את אותו מבט בעיניים.

כנראה שהתחלתי לחיות אחרי הצבא. אקט ניפוץ השלשלאות הכובלות נדמה כמשהו שקורה בשנייה כאילו כל האנרגיה מתרכזת לרגע השיא בו הברזלים לא עומדים בלחץ ומתפרקים.
אבל זה לא המצב, ניפוץ השלשלאות דמה יותר לחוט דנטלי שמשייף לאט לאט את פרקי הברזלים. תהליך איטי וסיזיפי אבל מלא נחישות ואמונה.

למרות זאת, משהו עדיין היה חסר. השלשלאות כבר הוסרו ואפילו הסימנים שהותירו על הידיים כבר לא כל כך ברורים אבל משהו עדיין היה חסר.
כל הזמן הזה שהוחזקתי מילא את עולמי, גדש את מחשבתי עד כדי עיסוק מוחלט בנושא. כאשר כבר יצאתי החוצה, מחשבתי התרוקנה. חלולה ונטושה חיפשה לה מחשבתי את שאהבה ולא מצאה.

עד המדבר. זה היה כמעט ממבט ראשון, הגעתי אל ליבו מספר פעמים אך אף פעם לא הגיע הוא אל ליבי, עד אותו הרגע.
בפעם הראשונה מאז השתחררתי, מחשבתי, החלולה והנטושה, התמלאה שוב ויצאה מגדרה. מאז אותו היום הקדשתי לו את זמני, זיעתי ובעיקר מחשבתי. כל סדק, כל תהום, כל גבעה ודיונה. רציתי לראות הכל - מאבני הבולבוסים בנחל גשרון עד הגבעות המוריקות של בקעת באר שבע. ממצוק ההעתקים הנזקף מעל ים המלח עד הקניון הלבן ומכתשי עריף.

את ההיכרות הייתי עושה לרוב לבד, לא נהוג להביא עוד אנשים לפגישה רומנטית כזאת. אך עם הזמן נודע שמי כאדם המכיר את המדבר. החברים מסביב התעניינו בנימוס ואפילו הציעו להצטרף אליי להיכרויותיי עם המדבר אך ללא כוונה אמיתית להצטרף. אך מהם לא דאגתי, דאגתי מאלה שכן הצטרפו.

הם לא היו הרבה. ניתן למנותם ביד אחת, אולי שתיים, וזה לא שקינאתי, איני רכושני כלפי המדבר הרי יש מספיק מדבר לכולם, לא בזה מדובר.
חששתי מהם כי לכולם היה את אותו מבט בעיניים. אפילו לא מבט, פשוט הבעה - אבודים.
תחילה לא הבנתי זאת אך זיהיתי דפוס. כשהיינו עולים על ההר הגבוה ביותר באותו מסע או לתצפית פתוחה לגמרי הייתי מאבד את זה, טורף עם עיניי את הנוף הנגלה לפני, את הקניונים המתפתלים וההרים הנוספים שמחכים שאגיע אליהם.
אך לא הם. שותפיי למסע, כל אחד במסעו שלו, עצמו את עיניהם קלות אך בחשש, לקחו נשימה עמוקה כל כך שניתן היה להרגיש את כובד משקלה, עצמו את עיניים חזק חזק ולפתע פתחו אותן.

ידעתי שמשהו יושב עליהם על כל אחד ואחד מהם אך לא דיברתי איתם על כך. ולמה לי בעצם? הרי איני מטפל ולא יועץ. רק אדם משוטט היני.
בסוף אותם מסעות היו שותפים מחבקים אותי חזק, הרבה יותר מהנהוג, כאילו רצו להבהיר לי משהו, או אולי לעצמם.

אבודים כיניתי אותם ביני וביני. אבודים למדבר. מחפשים את אשר אבד להם בין כפלי ההרים המדבריים, כמו היה שלט הנעלם בין חריצי הספה. וחששתי מכך.
ואם לא ימצאו את אשר חיפשו? המסע המדברי אינו מקום להתמוטטות מנטלית - החום ביום יכול להיות בלתי נסבל והקור בלילה יכול לגרום לך להתגעגע לחום הבלתי נסבל. ההליכות הארוכות מתישות את הגוף ומציבות את הנפש במבחן. המדבר לא נועד למקצרי הדרכים ומעגלי הפינות, הוא אינו בנוי להם. ואם אדם לא ימצא את אשר חיפש ורוחו תיחלש עד כדי עצירה, מה אז אעשה? כיצד אחלצהו?

"ומי יחלץ אותך, אבוד המדבר?" שאל שותפי למסע והתפוגג באוויר.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

בן זקונים עקוב אחר בן
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
בן זקונים
לא רוצה לעמוד בצפירה
לא רוצה לעמוד בצפירה
מאת: בן זקונים
בדרך - נקודת מפנה
בדרך - נקודת מפנה
מאת: בן זקונים
אהבתי פעם נערה בחצאית
אהבתי פעם נערה בחצאית
מאת: בן זקונים
זה כבר לא כואב
זה כבר לא כואב
מאת: בן זקונים
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D