כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2

על הניגוד "האמיתי" בין אלטרואיזם לאגואיזם / מתוך "כמעיין המתגבר", איין ראנד(במקור אליסה רוזנבאום)

הבהרה: הקטע הנ"ל לא שייך לי. הוא נכתב על ידי איין ראנד, וכל הזכויות שמורות להוצאת כנרת. פרסמתי אותו כאן כי אני מתחבר לנכתב בו.

רורק עמד לפניהם כמו אדם שעומד לפני מחשבתו שלו ברגעי תמימותה. אלא שרורק עמד כך לפני קהל עוין, ופתאום הרגישו כולם שהשנאה כלפיו אינה אפשרית. לרגע קצר קלט כל אחד ואחד בקהל את דרך חשיבתו. כל אחד שאל את עצמו; האם אני זקוק להסכמתו של מישהו אחר? האם זה חשוב? האם אני בעצם כבול? ובאותו רגע קצרצר היה כל אחד משוחרר- משוחרר מספיק כדי לקיים רגש של רצון טוב ונדיבות כלפי אדם אחר בחדר.

"לפני אלפי שנים גילה אחד מבני האדם כיצד להדליק אש. מן הסתם שרפו אותו על אותה מדורה שלימד את אחיו להדליק. הוא נחשב פושע שכרת ברית עם השטן(... )כעבור אלפי שנים המציא אדם את הגלגל. קרוב לוודאי שנקרע לגזרים בגלל המצאתו זו שהעניק לאחיו בני האדם. הוא נחשב עבריין שחדר לתחום אסור"(... )

"אותו אדם, הראשון שעמד איתן, הוא גיבורו של פרק הפתיחה בכל אגדה שהמין האנושי מייחס לראשית קיומו... פרומתיאוס... אדם הראשון... תהא האגדה אשר תהא, אי שם בערפילי הזיכרון ידע המין האנושי שגדולתו טמונה באדם אחד שיצטרך לשלם על אומץ ליבו... דבר אחד היה משותף לכולם; צעדם היה באמת הראשון, דרכם הייתה חדשה, חזונם לא היה שאול, והתגובה שנתקלו בה הייתה שנאה. היוצרים הגדולים, הוגי הדעות, האמנים, אנשי המדע, הממציאים, כולם עמדו בודדים אל מול אנשי תקופתם. כל רעיון חדש ונשגב זכה להתנגדות הרוב. כל המצאה חדשה וגדולה הוקעה.. אך אנשים בעלי חזון המשיכו בדרכם. הם לחמו, הם סבלו, הם שילמו ביוקר. אך לבסוף ניצחו."

"שום יוצר לא נדחף קדימה בכוח השאיפה לעזור לאחיו, שהרי אחיו דחו את המתנה שהציע להם, והמתנה הזאת הרסה את שגרת חייהם העצלים. האמת שלו היתה המניע היחיד. האמת שלו ועבודתו שלו והשגת מטרותיו בדרכו שלו. סימפוניה, ספר, מנוע, פילוסופיה, מטוס או בניין- זאת הייתה מטרתו ואלו היו חייו... היצירה, ולא התועלת שאחרים הפיקו ממנה, היא שהעניקה צורה לאמת שלו. הוא רומם את האמת שלו מעל לכול והגן עליה כנגד כל בני האדם".

"... אבל רוחו של האדם היא האגו שלו, היא האני שלו. היא סך כל התודעה שלו. לחשוב, לחוש, לשפוט, כל אלה הן פעולות של האגו. היוצרים לא היו חסרי אנוכיות. זה סוד כוחם, כוח שנבע מתוך עצמו, שהמניע שלו הוא רק עצמו. זאת הסיבה הראשונה, זה מקור האנרגיה, זה מעיין החיים. היוצר לא שירת מעולם מישהו או משהו. הוא חי למען עצמו. ורק משום שחי למען עצמו, היה מסוגל ליצור דברים שהם פאר היצירה האנושית. זה טבעו של הישג."

"אדם אינו יכול להתקיים אלא מכוח שכלו. הוא יוצא אל העולם בלתי חמוש. מוחו הוא הנשק היחיד שלו... אין לו ניבים, אין לו קרניים וגם לא כוח רב בשריריו. עליו לזרוע או לצוד את מזונו. זריעה וייצור כלי נשק מצריכים תהליך חשיבה... כל דבר שמסמל אותנו וכל מה ששייך לנו הוא תוצר של תכונה אחת ויחידה- יכולתו של האדם לחשוב."

"אבל החשיבה היא תכונה אינדיבידואלית. אין דבר כזה מוח קולקטיבי ואין גם חשיבה קולקטיבית. הסכם שהושג בידי קבוצה של אנשים אינו אלא פשרה, או ממוצע של מחשבות אינדיבידואליות. זו תוצאה משנית, כי הפעולה הראשונית, החשיבה, צריכה להיעשות בידי כל אדם ואדם לחוד... כל פעולות הרוח והגוף הן פרטיות. אי אפשר להעביר אותן, וגם לא לחלוק אותן.... הכוח המניע האמיתי הוא כושר היצירה שרואה בתוצר(החשיבה, י. ג) הזה של האחרים(של קודמיו, י. ג)חומר גלם, ואז משתמש בו ומקדם את המוצר לשלב הבא. כושר היצירה הזה אינו ניתן למסירה, גם לא לקבלה ולא לחלוקה ולהשאלה. הוא שייך ליחיד, לפרט. מה שנוצר הוא רכושו של היוצר. אנשים לומדים איש מרעהו, אבל הלימוד הוא רק חליפת חומרים. איש אינו יכול לתת לרעהו את היכולת לחשוב".

"שום דבר לא ניתן לאדם במתנה. הוא נאלץ ליצור את כל הדרוש לו לסיפוק צרכיו. וכאן עומד האדם בפני בעיה יסודית; ביכולתו להתקיים רק באחת משתי דרכים: בעבודה העצמאית של מוחו, או כטפיל הניזון מעבודתם של אחרים. היוצר הוא מקורי. הטפיל שואל מאחרים. היוצר עומד לבדו מול הטבע. הטפיל עומד מול הטבע באמצעות מתווך. שאיפתו של היוצר היא כיבוש הטבע. שאיפתו של הטפיל היא כיבושם של בני האדם. היוצר חי למען עבודתו. הוא לא זקוק לאחרים. מטרתו העיקרית נמצאת בתוך תוכו. הטפיל חי חיים מתוּוָכִים. הוא זקוק לאחרים, הזולת הופך למניע העיקרי שלו. הצורך היסודי של היוצר הוא עצמאות.... הצורך היסודי של האדם המְתוּוָךהוא להבטיח את קשריו עם בני האדם לשם קיומו הפיזי... הוא מכריז שהאדם קיים כדי לשרת את הזולת. הוא מטיף לאלטרואיזם".

אלטרואיזם הוא תורה התובעת מהאדם לחיות למען הזולת ולהעמיד אותו מעל עצמו. לא קיים אדם שיכול לחיות למען הזולת. כפי שאדם אינו מסוגל לחלק את גופו, כך הוא אינו יכול לשתף אחרים ברוחו. אבל האיש המְתוּוָךניצל את האלטרואיזם כנשק והפך על פיה את קערת העקרונות המוסריים של המין האנושי. אנשים למדו כל צו שנועד להשמיד את היוצר. הם למדו שתלות באחרים היא מעלה. אדם המנסה לחיות למען הזולת תלוי בזולת. הוא טפיל מעצם טבעו והופך לטפילים גם את מי שהוא משרת. הקשר ביניהם אינו יוצר דבר פרט לשחיתות הדדית. המצב הקרוב ביותר לתפיסה זו.. הוא מצבו של עבד. אם עבדות פיזית היא דבר מבחיל, מבחיל פי כמה הרעיון של עבדות הרוח! לעבד שנכנע נשאר משהו מכבודו... אבל אדם שהופך את עצמו לעבד מרצונו החופשי, בשם האהבה, הוא היצור השפל ביותר. הוא משפיל את כבוד האדם ואת מושג האהבה. והרי זוהי תמצית האלטרואיזם."

"מלמדים אותנו שהסגולה הנעלה ביותר אינה חתירה להישגים, אלא נתינה. אבל אדם אינו יכול לתת את מה שלא נוצר. היצירה באה לפני הנתינה, שאם לא כן אין מה לתת. צרכיו של היוצר באים לפני הצורך האפשרי של הנאה מהיצירה. ואף על פי כן מלמדים אותנו להעריץ את האדם המְתוּוָך, המחלק מתנות שלא הוא יצר... צדקה זוכה לדברי הלל. הישג יצירתי זוכה למשיכת כתפיים. מלמדים אותנו שבראש ובראשונה עלינו להקל על סבלם של אחרים. אבל ייסורים הם מחלה. וכשהאדם נתקל בהם, הוא ינסה לעזור ולהקל. עם זאת, בכך שאנחנו רואים בעזרה לזולת מעשה כה נעלה, אנחנו מעניקים לייסורים את המקום החשוב ביותר בחיינו. האדם צריך לשאוף שאחרים יסבלו כדי שיוכל לומר על עצמו שיש לו מעלות רבות. זה טבעו של האלטרואיזם. היוצר אינו מתעניין במחלות, אלא בחיים. ובכל זאת, עבודת היוצרים חיסלה מחלות רבות של הגוף ושל הרוח והביאה מזור לסובלים, יותר מכל מה שהשיג אי פעם אלטרואיסט."

"מלמדים אותנו שלהסכים עם אחרים זו מעלה. אך היוצר הוא אדם שאינו מסכים. מלמדים אותנו שעלינו לשחות עם הזרם. אך היוצר הוא אדם ששוחה נגד הזרם. מלמדים אותנו שעלינו לעמוד מאוחדים. אך היוצר הוא האדם שעומד בדד".

"מלמדים אותנו ש"האני" הוא שם נרדף לרוע, ואילו חוסר האנוכיות הוא האידיאל המושלם וסך כל התכונות היפות. אך היוצר הוא הוא אנוכי במלוא מובן המילה, והאדם חסר האנוכיות הוא זה שאינו חושב, שאינו חש, שאינו שופט, שאינו פועל, שהרי כל הפעולות הללו הן פעולות של ה"אני".

"כאן ההיפוך הוא הקטלני ביותר, שכן הסוגיה הוצגה בצורה מסולפת ולא השאירה לבני האדם ברירה- וגם לא חופש. כמו שני קטבים של טוב ורע, הוצעו לו שתי אפשרויות: אגואיזם ואלטרואיזם. אגואיזם הוסבר כהקרבת אחרים למען האני הפרטי, ואילו אלטרואיזם כהקרבת האני הפרטי למען אחרים. ההנחה הזאת קשרה את האדם קשר בל יינתק לאחרים ולא הניחה לו אלא לבחור בין שני סוגי כאב: כאבו שלו שעליו לשאת למען אחרים, או כאב שנכפה על אחרים למען האני. ומשנוספה לכל אלה הקביעה שעל האדם למצוא נחמה בביטול העצמיות, הושלמה המלכודת. האדם נאלץ לקבל את המזוכיזם כאידיאל, וזאת מתוך איום שהחלופה האחת והיחידה היא סדיזם. זאת הייתה התרמית הגדולה ביותר שנכפתה אי פעם על המין האנושי. באמצעי זה חוזקה ההשקפה שתלות וייסורים הם היסודות העיקריים של החיים"

"הברירה אינה בין הקרבה עצמית לשליטה באחרים. הברירה היא בין תלות לעצמאות. שלטונו של היוצר או של האדם המְתוּוָך... כל הנובע מהאני העצמאי של האדם הוא טוב. כל הנובע מתלותו של אדם באדם אחר הוא רע. האגואיסט אינו זה שמקריב את הזולת לטובת עצמו; האגואיסט הוא האדם שעומד מעל הצורך לנצל אחרים, בכל צורה שהיא... הוא אינו קיים למען אחרים, והוא גם לא מבקש מאחרים להתקיים למענו. זאת הצורה היחידה של אחווה ושל כבוד הדדי האפשריים בקרב בני אדם". (... )

"עצמאות היא קנה המידה היחיד לתרומתו ולערכו של האדם... ולא מה עשה או לא עשה למען הזולת. אין תחליף לכבוד העצמי. אין אבן בוחן אחרת לכבוד העצמי מלבד עצמאות... בני אדם מחליפים ביניהם יצירות מתוך רצון חופשי ומשותף, למען יתרון משותף: כשהאינטרסים שלהם עולים בקנה אחד, ושני הצדדים מעוניינים בכך... זאת הדרך היחידה לקיים יחסים בין שווים. כל צורה אחרת אינה אלא יחס בין עבד לאדוניו, בין קרבן לתליינו". (... )

הזכות הראשונה על פני כדור הארץ היא זכותו של האגו. חובתו הראשונה של האדם היא כלפי עצמו. המוסר שלו מנחה אותו לא לתלות את מטרתו העיקרית באחרים. חובתו המוסרית היא לפעול על פי שאיפותיו ורצונותיו, ובלבד שלא יהיו תלויים באחרים. את העיקרון הזה יש להחיל על כל מרחב יצירתו של האדם: על כשרונו, על מחשבתו ועל עבודתו. אבל לא על המרחב שבו פועלים הפושע, האלטרואיסט והרודן.... שוד, ניצול ושליטה זקוקים לקרבנות. הם מרמזים על תלות הדדית. זוהי נחלתו של האיש המְתוּוָך."

"שליטים אינם אגואיסטים. הם אינם יוצרים דבר. הם קיימים רק בזכות קיומם של אחרים. כל תכליתם היא הנתינים שלהם, עצם הפעולה של שעבוד אחרים. הם תלויים באחרים, כמו הקבצנים, כמו העובדים הסוציאליים והשודדים"

"אבל בני האדם למדו לראות את האדם המְתוּוָך- את העריץ, את הקיסר, את הרודן- כנציגי האגואיזם. באמצעות התרמית הזאת הם הובלו להרוס את האגו, את עצמם ואת האחרים. מטרתה של התרמית היא להרוס את היוצרים. או לרסנם, שזה היינו הך."

"עוד משחר ההיסטוריה עמדו שני הניגודים זה מול זה: היוצר והאדם המְתוּוָך... למאבק הזה יש שם נוסף: הפרט נגד הקולקטיב. טובת הכלל של הקולקטיב-גזע, מעמד, מדינה- היתה הטיעון וההצדקה לכל שלטון עריצות ששלט אי פעם בבני אדם. כל זוועה בלתי נתפסת בתולדות המין האנושי בוצעה בשם האלטרואיזם... איש לא פקפק בזכותם לרצוח, שהרי רצחו למען מטרה אלטרואיסטית". (... )

"ראו, לעומת זאת, מהי התולדה של חברה הבנויה על עקרון האינדיבידואליזם. זו הרי ארצנו, הארץ האצילה ביותר בתולדות האנושות. ארץ ההישגים הגדולים, השפע והחופש שאין כדוגמתם... היא לא נבנתה על שירות חסר אנוכיות... אלא על זכותו של האדם לחפש אחר האושר. לא אחר אושרו של הזולת. אחר אושרו שלו. הנה לכם מניע אישי, פרטי, אנוכי. וראו את התוצאות"

"גם בימינו מרימה ראשה אותה מפלצת עתיקת יומין של קולקטיביזם, של שלטון אנשים מְתוּוָכים, אנשים סוג בי"ת(... )"

"אמרו שהרסתי את בתיהם של עניי העיר. אבל הם שכחו שאלמלא אני, לא היו נבנים בתים לעניים... הם מאמינים משום מה שדלותם של הדיירים לעתיד נותנת להם איזו זכות על עבודתי. שסיפוק צורכיהם יכול לשמש תביעה על חיי. שמחובתי לתרום כל מה שנדרש ממני. זה האני מאמין של האדם המְתוּוָך, שהולך ובולע עכשיו את העולם. באתי לכאן כדי לומר שאיני מכיר בזכותו של איש, ולו על רגע אחד מחיי. גם לא על שבריר כלשהו מרוחי ומכוחי, ולא על הישג כלשהו מהישגי. ולא משנה מיהם התובעים, מה רב מספרם ועד כמה חשובים הצרכים שלהם."

"רציתי לבוא לכאן כדי לומר שאני לא אדם שחי למען אחרים. הדבר היה צריך להיאמר. העולם הולך ונכחד באורגיה של הקרבה עצמית. רציתי לבוא לכאן ולומר ששלמות עבודתו היוצרת של האדם חשובה יותר מכל פעולת צדקה. ואלו שאינם מבינים זאת הם האנשים שהורסים את העולם. רציתי לבוא לכאן ולהעמיד את התנאים שלי. איני מוכן להתקיים בשום תנאי אחר. אני לא מכיר בשום חובה כלפי בני האדם, חוץ מאחת: לכבד את החופש שלהם, ולא לקחת חלק בחברה של עבדים".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

כותב למגירה עקוב אחר כותב
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
מישהי שכותבת
מישהי שכותבת
וואלה מעניין אז אתה חושב שהפיתרון לאנושות טובה יותר היא שכל אחד יהפוך לקצת יותר "אגואיסט" חחח מאשר אלטרואיסט?

אני יכולה להסכים קצת קשוח חח האמת שונה מהצורת מחשבה , נראלי כל אלטרואיסט בסוף הכי אגואיסט חחח
הגב
דווח
1 אהבתי
כותב למגירה
כותב למגירה
חחחח, אני מסכים איתך.
האלטרואיזם לרוב לא באמת מבוסס על "טוב לב", הוא מבוסס על נסיון להתפס כדמות של אידיאל מוסרי כלשהו, או דמות עליונה.
אני לא אומר שצריך לרמוס אנשים אחרים, חס וחלילה. אבל אגואיזם רציונלי הוא מפתח לחברה משגשגת יותר, שכן כל הממציאים הגדולים ביותר בהיסטוריה הגו רעיון מטעמים אנוכיים, ולא שירתו את הקבוצה שפעמים רבות נידתה אותם ואת רעיוניונותיהם.
פרומתיאוס זכה לעונש מזוויע, בגלל שחשף לאנושות את בשורת האש. החליטו לשרוף אותו בלהבות בגלל שלא היו מוכנים לבשורתו, ופחדו מהאש, פחדו מהקידמה.
פרומתיאוס הוא דוגמא ליוצרים שעמדו מול כל האנושות שחשבה שהם טועים, ונלחמו מטעמים אגואיסטים, שכן האנושות דחתה את בשורתם.
הגב
דווח
1 אהבתי
מישהי שכותבת
מישהי שכותבת
כנראה שהעולם לא יכול להתקיים בלי השני,
צריך אנשים אגואיסטים כדי שלטובי לב יהיה על מה לחשוב לטובת הכלל אחרי זה חחח
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 2 תגובות
כותבי החודש בספרייה
כותב למגירה
חצות ואני עדיין כאן, ילדה
חצות ואני עדיין כאן, ילדה
מאת: כותב למגירה
"מה נעשה עכשיו?"
"מה נעשה עכשיו?"
מאת: כותב למגירה
יש שם עולם בחוץ
יש שם עולם בחוץ
מאת: כותב למגירה
"די לכיבוש"
"די לכיבוש"
מאת: כותב למגירה
פילוסופיה
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
אחותי הגדולה לירון וחיית המחמד שלה, סרטן.
מאת: Nizan Zarotski
היא רק סטוץ בשבילי
היא רק סטוץ בשבילי
מאת: Kipod Kipod
אנחנו השמנות
אנחנו השמנות
מאת: שקד מיכאל
אל תדאג לה
אל תדאג לה
מאת: Mia Termapolis
סיפורים אחרונים
אישה חזקה
אישה חזקה
מאת: Li Sha
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
איתו אני שבה הבייתה
איתו אני שבה הבייתה
מאת: Bella Luna
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema