כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

המתנקש

"אתה יודע טוב מאוד שאני לא הולך לפגוע בך."

הוא חייך אליי. ישבנו זה ליד זה על ספסל בחצר הבית שלו, ושנינו ידענו שאנחנו אמורים להיות קצת מתוחים כשאנחנו מסתכלים זה לזה בעיניים. אבל מכל הדברים שהוא יכל לעשות- כמו לשמור ממני מרחק בטוח או פשוט לחנוק אותי- הנער ששמו דל חייך אליי וקרא לי חבר. איך אני יכול להיראות כמו חבר לבן אדם הזה? הוא לא באמת הכיר אותי, הייתי דמות של מישהו שרוצה להיות השומר ראש שלו יום אחד, ולכן באתי להרשים אותו. המשימה האמיתית שלי הייתה להרוג אותו בזמן שהוא ישן. אבל איך הוא קנה את ההצגה שלי בכזו קלות?
"אני לא מהאנשים האלה שחושדים בכל דבר," אמר לפתע אחרי שתיקה קלה. "אני פשוט יודע לזהות בן אדם נאמן כשאני פוגש אותו."
'ואתה לא חושב שאתה יכול לטעות?' שאלתי את עצמי בלב. הבנתי מה הכלי נשק שלו- זו הדמות ההפוכה ממה שאני מצפה לה. הוא מנסה לשכנע אותי להאמין לתמימות שלו כדי שיהיה לי כואב להרוג אותו ברגע האמת. זה נשק חכם- כמו רעל שמתפשט לך בגוף ואז מונע ממך לעשות את הדבר האמיתי שרצית.
לא היו לי מילים לענות לו, הייתי חייב לסיים את ההצגה הזו. גם אם הייתי מודע לזה שהנער רואה אותי כאויב בסופו של דבר, הוא כנראה איכשהו ידע שאני לא רוצה להיות אויב של אף אחד, וזה כולל אותו.
"אתה מהאנשים שחושבים שהם יודעים כל דבר." אמרתי וכבר הרגשתי צמרמורת עוברת בגופי.
הוא נראה נבוך. "מה זאת אומרת? אתה לא רואה את עצמך בן אדם נאמן?" שאל דל בקול ילדותי.
התקרבתי אליו קצת, ראיתי את האי נוחות שלו.
הוצאתי בחטף את הסכין הקטנה שתמיד הייתה מחוברת לי לזרוע מתחת לשרוול- אי אפשר לדעת כלום, אז צריך להיות מוכנים לכל מצב- והצמדתי את הלהב לצווארו של הנער.
"אני בן אדם נאמן. אבל השאלה היא למי."
עיניו של דל נפערו באימה וקצת בזעם. הוא יכל להילחם חזרה, אבל זה רק היה מגביר את הסיכוי שלי לחתוך לו את הגרון. הוא היה מודע לכל החישובים שלי.
"בגלל זה אני רוצה אותך," אמר. הופתעתי לשמע דבריו. "אני רוצה אותך בתור שומר הראש שלי בגלל מי שאתה. לא כי אתה מתנקש, אלא כי אתה כבר יודע הכי טוב מי אני."
המשפט האחרון היה בשבילי כמו בעיטה בבטן. הרגשתי שלקחו ממני את האוויר. מה הנער הזה מנסה לעשות?
ידעתי שהוא משחק את המשחק יותר טוב משחשבתי, ולמרות כל הסיכונים והצער בדבר- הייתי חייב להרוג אותו. אבל היד שלי סירבה לזוז. כל-כך הרבה פעמים שיספתי אנשים בעבודה הזו ודווקא את הנער הצעיר הזה לא יכולתי. מה קרה לי?
"סבסטיאן." דל קרא בשמי. כאילו כישף אותי ונתן פקודה. "אתה יודע טוב מאוד שאני לא הולך לפגוע בך, ולא רק כי אני לא יכול- אלא כי אני לא רוצה."
'שקרן!' חלק בי צעק. 'הוא רוצה שתיכנע לו! אל תיתן לו לעשות זאת ותהרוג אותו עכשיו!'
"ואם אני אבקש ממך לפגוע בי?" שאלתי והצמדתי עוד יותר חזק את להב הסכין לגרונו, כך שכמעט נוצר חתך דק.
"תפגע קודם בי, ואז נראה." אמר.
אולי אלו היו רק שלושים שניות, אבל בשבילי זה היה כמו שלושים דקות, שבהן בהיתי בעיניים התכולות של הנער, שהיה קרוב למות יותר מאי פעם, אבל כך גם רחוק.
"מה אתה יודע עליי?" שאלתי לבסוף והרחקתי את הסכין מצווארו. הייתי מובך.
דל הסתכל עליי, ונראה כאילו הוא רואה כל גיד בגופי ואת הדם הזורם בו. לא דיברתי, לא אמרתי. פשוט חיכיתי לאיזו אות כאב שתאמר לי שנכשלתי, ושמגיע לי למות.
ידו נגעה וחפנה את כף ידי שהחזיקה את הסכין הקטנה. "אתה רוצה להיות שייך." אמר בקול שקט. "ואני רוצה לעשות הכל כדי שתהיה שייך לכאן. איתי."
לא דיברנו במהלך הדקות הבאות. פשוט ישבנו וצפינו בשמיים האדומים כשמש שקעה לאיטה. באיזשהו רגע הנער השעין את ראשו על כתפי ועצם את עיניו. ואני יכול לומר שהוא וגם אני- הרגשנו בטוחים זה עם זה.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Vera Vero עקוב אחר Vera
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
Vera Vero
הרגע הזה
הרגע הזה
מאת: Vera Vero
היא נערה
היא נערה
מאת: Vera Vero
חגגתי יום הולדת לבד
חגגתי יום הולדת לבד
מאת: Vera Vero
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
סיפורים אחרונים
תפסיקי להתאהב בדפוקים, כוסעמק.
תפסיקי להתאהב בדפוקים, כוסעמק.
מאת: Adam Kahlon
בקרוב אצלך 2
בקרוב אצלך 2
מאת: שיר פיליבה
הלהב המשולשת
הלהב המשולשת
מאת: Vena Cat