כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1

כשהבית החליט לדבר

כואב לי לראות אותה נרדמת בבכי, אמרה המיטה. הכריות ספוגות כאשר היא חותמת אצלי את הכאב שלה, בדמעות.

היא שוב מדברת אלינו. אמרו הקירות.
מה היא חושבת שאם עד עכשיו לא דיברנו, אז פתאום כן נדבר?
גם אם נרצה היא לא תשמע וגם אם נצרח חזק
אף אחד לא ישים לב.

בדיוק כמוה, אמר הבית, רק אנחנו יודעים מה עובר עליה.
ראינו דמעות של כאב ושל דם, ראינו תסכול וראינו ייאוש.
בטוח שכלפי חוץ היא משקרת שטוב לה.
זאת תקופה לא קלה בכלל. פעם היא למעלה ופעם היא למטה.

אבל מה רע לה כל כך? , שאלה הסכין. הרי לא אני זאת שננעצת בה. היא חוזרת עם סכינים אחרות על גבה. היא מסתכלת עלי במבט עוין ולא עשיתי לה שום דבר רע.

אני חושב שרע לה עם עצמה, ענה הבית, כל הזמן מנסה לעשות טוב ויוצא רע.
הרי הוא ישב כאן על הספה אתמול, אמר הכיסא, הביט בה ואמר לה שהוא ממשיך הלאה.
אני מכיר אותה היטב, שמרה עמוק בפנים מספיק זמן עד שהוא הלך, כדי להתפרץ בבכי.

ברור, היא הרי לא מסוגלת שיראו אותה בוכה, שלא יגידו עליה שהיא רגישה מדי או דיכאונית מדי, אמרה המראה, היא מסתכלת עלי רק כשהיא מצחצחת שיניים וגם אז, משפילה מבט.

כואב לי לראות אותה נרדמת בבכי, אמרה המיטה.
הכריות ספוגות כאשר היא חותמת אצלי את הכאב שלה, בדמעות.

אם היא רק הייתה רואה בי הזדמנות, קפצה פתאום הדלת.
היא הרי פותחת וסוגרת אותי כל הזמן. יוצאת מהבית וחוזרת לבית. לו רק הייתה מבינה באופן פילוסופי קצת, שהיא זאת שיכולה לפתוח דלתות לאנשים הנכונים ולסגור דלתות לאנשים שלא מתאימים לה.

היא גם מקשיבה לכולם, אמרה המסננת. אף אחד מכם לא יכול להגיד לה שתתחיל לבחור למי להקשיב ולמי לא?!

זה לא יעזור, היא חייבת להבין בעצמה, ענה הבית.

רגע, יש לי פתרון, צצה הטלוויזיה בביטחון.
מה אם "בטעות" אשדר עבורה את ערוץ המוזיקה,
יש לי דיבור עם השלט. זה יתן לה השראה להסתכל על הדברים אחרת.

רגע, היא קמה ממני, אמרה הספה, היא נראית נחושה.

תראו תראו, היא תולה אותי, אמרה התמונה, שנה שלמה ישנתי בארגז.
כן בטח, אמר הקיר, היא תולה אותך ומחוררת אותי.
אנחנו שנינו לא יודעים כבר למי יותר כואב, אמרו הפטיש והמסמר.

כנראה שכל מה שהיא צריכה באמת בסופו של דבר זה להרגיש רצויה, אמר הבית, היא לא יכולה לשמוע אותנו אבל היא זאת שהשיגה אותנו בשתי ידייה, מבלי להיעזר באף אחד.
הצלחנו לגרום לה להסתכל עלינו ולהיות שמחה בחלקה.

היא תלתה את התמונה והסתכלה סביב. פתאום הרגישה שהיא לא לבד. יש אווירה אחרת בבית, שמחה יותר, רגועה יותר.
והיא, מחייכת, סוף סוף, היא מחייכת.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Li Sha עקוב אחר Li
שמור סיפור
לסיפור זה 2 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
unknown user
unknown user
אהבתי
הגב
דווח
מישהי .
מישהי .
דיאלוג ומונולוג מעניין ביותר ♥ כתיבה מיוחדת
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
Li Sha
מראה מראה שעל הקיר
מראה מראה שעל הקיר
מאת: Li Sha
גברים
גברים
מאת: Li Sha
זאב בודד
זאב בודד
מאת: Li Sha
אישה חזקה
אישה חזקה
מאת: Li Sha
סיפורים אחרונים
עוד ניפגש פרק 1
עוד ניפגש פרק 1
מאת: אמילי ציבושניק
אף אחד לא פגע בי כמוך
אף אחד לא פגע בי כמוך
מאת: הלל .
אהבה נכזבת
אהבה נכזבת
מאת: Kabuki Witch
להכניס בחור למיטה שלך
להכניס בחור למיטה שלך
מאת: שלכת כותבת מהלב
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan