כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 2

יש לי משחק חדש ללמד אותך

אני זוכרת פעם אחת שישבתי על הרגליים שלו וצפיתי בסרט שהוא שם לי בוידאו. אני זוכרת שהרגשתי משהו מוזר ממנו, אני זוכרת שהוא הסתכל עלי ולא על הסרט אבל בלי להבין אפילו משהו בתוכי אמר לי שאני צריכה להישאר עם המבט על הסרט, הרגשתי כאילו משהו במבט שלו מסוכן.

זוכרת את עצמי יושבת לו על הרגליים .
אהבתי אותו.
תמיד כשהוא היה מגיע אלינו הייתי רצה אליו וישר מטפסת עליו בהתלהבות, תמיד מושכת אותו לשבת איתי, לשחק איתי .
הייתי מעמידה אותו בסלון הוא והבובות שלי ומביימת אותם
מתחילה ההצגה, ממציאה שירים, ריקודים, תפקידים.
הוא תמיד זרם איתי, והרגשתי
הרגשתי טוב שהוא היה בא.
ככה זה כנראה ילדה בלי אב,
חיפשתי את הדמות הזו באנשים סביבי,
באבות של חברות, בבני דודים.
וכך גם הוא...
בתור בת יחידה לאם חד הורית שצריכה לעבוד כדי להחזיק
את הבית ואת החיים לא פעם הייתי נשארת עם אנשים בבית כשהיא הייתה עובדת.
היום, שנים אחרי, כשיש בי בגרות והבנה, אני עדיין נזכרת ברגע הזה ונדהמת מעצמי...
כאילו נכנסה בי רוח בוגרת, שהבינה את המצב בדיוק, בלי באמת לדעת מה הולך לקרות לי מאותו רגע...
אני זוכרת פעם אחת שישבתי על הרגליים שלו
וצפיתי בסרט שהוא שם לי בוידאו.
אני זוכרת שהרגשתי משהו מוזר ממנו,
אני זוכרת שהוא הסתכל עלי ולא על הסרט
אבל בלי להבין אפילו משהו בתוכי אמר לי
שאני צריכה להישאר עם המבט על הסרט,
הרגשתי כאילו משהו במבט שלו מסוכן.
אותו בן אדם שאני מרגישה איתו כל כך בנוח שאני יושבת על ברכיו עכשיו, אותו אחד שאני ישר קופצת עליו שישחק איתי ומעמידה אותו להציג הצגות
פתאום, ברגע, הרגיש לי מסוכן .
בגלל שהתחושה הייתה מוזרה לי הסתובבתי, רציתי לבחון את מה שאני מרגישה.
הסתכלתי עליו כמו שהוא מסתכל עלי.
המבט שלו צימרר אותי
גם בתור ילדה
בלי להבין, בהמשך השנים כל פעם שהייתי רואה מבט כזה בי מגבר הייתה עוברת בי אותה הצמרמורת כמו באותו הרגע.
היד שלי התרוממה בלי לדעת למה, ונחתה לו על הפרצוף חזק.
אני ממשיכה להסתכל עליו כשהוא מחזיק בעדינות את היד שלי ומצמיד לפניו.
הוא היה מופתע, אבל לא מידי, הוא לא כעס, הוא היה נראה מבולבל קצת מהתגובה שלי.
אני בעצמי הייתי מבולבלת מהתגובה שלי, שבתכלס לא הייתה כל סיבה לתת לו סטירה עכשיו. פשוט משהו בלתי רצוני יצא ממני... כמו רוח שנכנסה בגוף שלי, שהרימה את היד שלי .
רוח שרצתה... אין לי מושג איך זה יצא ממני... פשוט אין לי מושג.
הוא לא דיבר, הוא שתק, והסתכל, והמשיך להסתכל בי .
בין רגע הוא הרים אותי והניח את רגליי על הרצפה
צעק עלי " לכי כבר לצד!" וחזר על זה "לכי!" ושוב- "שבי שם! רחוק ממני! ואל תסתכלי עלי!"-
קצת קפאתי, אבל הורדתי מבט והתיישבתי בספה רחוקה ממנו
עשיתי מה שאמר, הסתכלתי בסרט, כלבים וגנבים,
בקטע שקרואלה דוויל רודפת אחרי המשאית מלאת הגורי כלבים בשלג...
הוא קם.. עדיין לא הסתכלתי בו... פחדתי להסתכל בו.
לא הבנתי למה הוא צרח עלי,
לא הבנתי למה הוא התנפל עלי,
לא הבנתי מה קרה פה עכשיו, רק רציתי להיבלע במבט במסך ושאמא כבר תבוא.
"שיר, זה הזמן להכנס להתקלח" -
"להתקלח?"
"אמא ביקשה שתתרחצי לפני שהיא באה הביתה, שישר תלכי לישון"
הוא הלך לחדר האמבטיה והפעיל את המים.
שומעת את המים מתמלאים באמבטיה,
לאחר כמה דק גם הסרט שהיה בטלויזיה עמד להסתיים
כשכול הגורים נכנסים לבית שלהם חזרה כשהם חלקם מלוכלים
מהדרך שעברו, שלאט לאט הם סופרים רוג'ר מחריז- "הם 101" .
"שיר, בואי"
שמעתי את הקול שלו וקמתי מהספה, מתקמדת מהסלון למסדרון
ומהמסדרון לחדר האמבטיה.
"את יודעת להסתדר נכון?"
"כן"
"אם תצטרכי משהו... תקראי לי..."
"טוב"-
הוא סגר את הדלת - והחשש בגוף שלי היה עצום
הדלת של המקלחת לא יכולה להנעל, וכל הזמן הסתכלתי על ידית הדלת לראות אם היא זזה, כל שניה הרגשתי שהידית של הדלת עומדת לזוז ולהפתח,
עמדתי במים, שהיו קרים מידי בשבילי...
אני זוכרת את עצמי נשארת במים הקרים,
רועדת, עור ברווז, ולא רוצה לצאת לבחוץ...
פשוט מבקשת בשקט שאמא תחזור.
"שיר, אני מצטער שצעקתי עליך מקום"- הקול שלו מאחורי הדלת הקפיץ אותי.
"אחרי שתסיימי, תיכנסי לחדר, אני... יש משהו שאני רוצה להראות לך. משחק."
"בסדר". עניתי.
הרגשתי רע על מה שעשיתי, אני לא הייתי ילדה אגרסיבית או אלימה, בכלל לא. פחדתי שהוא ימשיך לכעוס עלי.
הרגשתי אשמה. ניסיתי להגיד לעצמי שהכל בסדר והוא צעק עלי בגלל הסטירה, כי מי מכה? אסור להכות
והיה לי כבר כל כך קר, ממש רעדתי בכל הגוף.
אני לא יודעת כמה זמן כבר הייתי בחדר המקלחת
אבל הקור גבר עלי...
שמתי על עצמי את החלוק שהיה מונח על הסל כביסה בחדר מקלחת והצצתי מהדלת החוצה
כדי לעבור לחדר.
הצצתי ולא ראיתי אותו ...
אז החלטתי לרוץ לכיוון החדר בזריזות,
וסגרתי את הדלת של החדר מאחורי במהירות,
הוא היה על המיטה שלי...
הצמרמורת עברה בי שוב
המבט שלו היה יותר נורא ממקודם.
"בואי, יש לי משחק חדש ללמד אותך...."

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

. . עקוב אחר .
שמור סיפור
לסיפור זה 3 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Kipod Kipod
Kipod Kipod
את כישרון מיוחד, עילוי. כמה כוחות אפשר לשאוב מהקטעים שלך. תודה לעולם שיצר אחת כמוך❤
הגב
דווח
1 אהבתי
. .
. .
תודה נשמה שלי, ריגשת אותי ❤
הגב
דווח
Yarin  Levi
Yarin Levi
כל מילה בטקסט כאבה לי
את מדהימה
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 3 תגובות
כותבי החודש בספרייה
. .
מגע אסור 31  (פרקים חדשים)
מגע אסור 31 (פרקים חדשים)
מאת: . .
מגע אסור 29
מגע אסור 29
מאת: . .
השקט הזה ימשיך לנצח
השקט הזה ימשיך לנצח
מאת: . .
להכל יש סיבה
להכל יש סיבה
מאת: . .
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
מילי, זה נגמר (18+)
מילי, זה נגמר (18+)
מאת: Anna ©
מילי, תתעללי בי?
מילי, תתעללי בי?
מאת: Anna ©
פני מלאך
פני מלאך
מאת: A &A
תגיד לי כבר, ״תשארי״.
תגיד לי כבר, ״תשארי״.
מאת: gali the first
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer