כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1 1 4

תזמין אותי לתה עם נענע

תמיס את כל החומות...

זה היה אחד מימי השישי האלה שכל כך לא רציתי לצאת, העדפתי פשוט להישאר בבית, לשתות תה קמומיל ונענע וללכת לישון. וחוץ מזה, מאז שהתחלתי ללמוד שנה שעברה אני מעדיפה הרבה יותר לצאת באמצע שבוע. תמיד כשהחברות מהבית מתפלאות ושואלות למה אני לא רוצה, אני תמיד עונה שבימי שישי יוצאים רק ערסים בני 18, ושאחרי כל יציאה אני סתם חוזרת עצבנית הבייתה. אז אני מעדיפה לצאת באמצע שבוע לפאבים ליד האוניברסיטה ובמרחק הליכה מהדירה שלי, ולא בסופי שבוע במרכז, איפה שההורים גרים. אבל, כבר לא נפגשתי עם החברות מהבית קרוב לחודש, ורותם כבר ממש לחצה עליי, אז בלב כבד הסכמתי. זרקתי על עצמי ג'ינס קצר וגופיה לבנה וכפכפי הוויאנס. כן- עד כדי כך לא השקעתי. שמתי קצת מסקרה, כדי לא להיראות כל כך עפוצה, סומק, ושלום על ישראל. רותם באה לאסוף אותי, ונסענו לפאב האהוב עליה. פאב שמיותר לציין- אני לא סובלת. מלא מוזיקה שחורשים עליה בגלגלצ, מלא ילדים קטנים או גרושים בודדים, פאב גרוע. והאוכל שם מזעזע, והבירה לא קרה בכלל, שלא לדבר על זה שבמרכז, הכל הרבה יותר יקר. פשוט עושק. אבל מה לעשות? חברות. לפעמים צריך לצאת גם כשלא רוצים, כדי לא להעליב ולא לפגוע, ולתת קצת תשומת לב, כי באמת שהזנחתי אותן קצת לאחרונה.

תפסנו שולחן די גדול, במרכז, ולא יכולתי שלא להרגיש שהייתי פי מאה מעדיפה לשבת באיזה שולחן פינתי, נידח וחשוך, ורק שהזמן יעבור ואני אוכל לחזור הבייתה ולהחליק לתוך השורט המרופט שלי וחולצת הטירונות מלפני יובל וללכת לישון. הייתי עסוקה בהשתתפות עצלה בשיחה, כשהגיעה אליי כוס עם מה שנראה כמו יין. אמרתי למלצרית, "מה זה? "
"מרלו... "
"אבל לא הזמנתי מרלו". אם יש משהו שאני יותר שונאת מלצאת בימי שישי במרכז- זה יין אדום. לא סובלת את החרא הזה. תנו לי בירה, תנו לי קאווה, אפילו ויסקי. אבל לעולם לא יין אדום. משקה של גרושות. ואני עדיין לא בשלב הזה בחיים, ברוך השם. תנו לי קודם להתחתן. קודם למצוא חבר ראוי.
"נכון, לא הזמנת, זה משולחן 6" אמרה, תוך כדי הצבעה על השולחן. הסטתי את המבט לכיוון אליו הראתה האצבע שלה, וראיתי בחור שהרים את כוס הבירה שלו במחווה של "לחיים" וחייך. החזרתי לו את אחד החיוכים המאולצים שהיו לי, ואמרתי למלצרית להחזיר לו את הכוס ולמסור לדון ז'ואן שאני לא שותה יין אדום, תודה. והסתובבתי חזרה לסיפור של רותם, בלי שיהיה לי מושג אם היא בהתחלה, באמצע או בסוף. רק שייגמר כבר ואני אוכל לשתות תה עם נענע. פליז. די, אני כבר לא בנויה ליציאות האלה. תנו לי קצת מגה גלופלקס ותרשו לי לישון.

"היי" שמעתי מישהו אומר מאחוריי. הסתובבתי.
"היי" סיננתי ביובש ובלי שום חשק.
"אז מה את כן שותה? " שאל בחור שבקושי הסתכלתי עליו.
"תה עם קמומיל. ונענע. ודבש. " הסתובבתי אליו עוד קצת כי עד כמה שאני לא במוד, לא כל כך יפה להפנות את הגב לבנאדם שמדבר איתך, גם אם הוא ערס בן 18 והוא כבר גרוש ושותה מרלו.
קלטתי שהוא מחייך.
"פה? בפאב? את רוצה תה? " הוא שאל תוך כדי חיוך. אבל זה לא היה חיוך לועג או מזלזל. זה דווקא היה חיוך משועשע ותמים. החזרתי חיוך קצת יותר נחמד הפעם.
"כן, תה. בשיא הרצינות, זה מה שהכי בא לי עכשיו. אני כבר זקנה ומזמן עברתי את שלב הצ'ייסרים שלי".
"בת כמה הגברת אם אפשר לשאול? "
"23. וכמה חודשים". ובמפתיע שמתי לב שחייכתי אליו שוב. מה קורה לי? אני הרי שונאת את הפאב המסריח הזה במרכז המסריח הזה עם האווירה המדכאת הזאת.
"פייייי איזו זקנה! " הוא אמר וצחק צחוק מתגלגל. "אז מה אני אגיד על עצמי? אני בן 25, אולי אני אתרום כבר מראש את הגוף שלי למדע? הרי לא נשאר לי עוד הרבה זמן ממילא, ועדיף לתפוס תור, לא? "
צחקתי. אין לי מושג איך זה קרה, הרי אני פה בכוח, כי הוציאו אותי מהבית, ואני מעדיפה ללכת עכשיו לשיננית מאשר לשבת פה, אבל צחקתי. וזה היה צחוק אמיתי כזה, לא מזוייף.
"אם אתה רוצה, יש לי כמה קשרים במחלקה לרפואה אצלנו, אני בטוחה שאוכל לסדר לך משהו".
"וואלה? ! יואו אדיר! ידעתי שהיה שווה לי לבוא לפה היום. החברים שלי גררו אותי לפה קצת בכוח, אבל עכשיו כשתסדרי לי תור ואני אפתור את בעיית הגוף המזדקן שלי- הכל יהיה שווה את זה. אני עומרי דרך אגב, שתדעי למי לקבוע תור. "
"רשמתי לפניי, עומרי, בן 25, גובה כמטר שמונים. אלרגיות? רגישויות לתרופות? "
הוא צחק. " אני מטר שמונים ושבע, לא אלרגי לכלום, רגיש לדגדוגים. "
זהו. פה כבר נשברו כל החומות שלי, הקרח שהקיף אותי נמס, גדר הקוצים נעקרה. הבחור הזה הצליח להקסים אותי.
"רגיש לדגדוגים? " שאלתי בשובבות, הפעם כבר ביותר התעניינות.
"כן, כל החבר'ה מהצבא יורדים עליי קשה על זה", הוא אמר ולגם מהבירה שהביא איתו.
"בצבא? אתה לא בן 25? מה, נשארת בכיתה א' 3 שנים? "
"4 שנים. את יודעת איך זה מרגיש להתגלח כבר ביסודי? "
זהו. תנו לבחור פתק החלפה כי הוא כבר קנה אותי. עזבו, בעצם לא פתק החלפה כי לא בא לי שהוא יחליף אותי כל כך מהר. אולי קבלה. כן, זהו, קבלה. ותנו לו שקית יפה לשים אותי בה.
הוא המשיך " אני סרן. בצנחנים. " אוקיי. עזבו את הקבלה ואת שקית המתנה, תביאו לי שקית גופות. כי אני מתה. מאז ומתמיד צנחנים היו החולשה שלי. תשאלו את כל הדבילים שיצאתי איתם והיו בצנחנים. אבל זה עבר לי בסביבות גיל 21 כשהבנתי שלהימשך לחיילים בשלב הזה זה סוג של קוגריות כבר. אבל קצין בן 25, זה בהחלט משהו שאפשר להסתדר איתו.
"אה, הבנתי", אמרתי בשיא היובש שיכולתי לגייס, שלא יבין עד כמה כל הבטן שלי מתמלאת בפרפרים.
"כבר חוזר", הוא אמר ונגע לי קלות בכתף. לא, אל תלך, בבקשה, לא משאירים הרי פצועים בשטח. ואני פצועה, הנה תראה, נשברה לי הציפורן ואתה חייב להוציא אותי מאש האוייב בשלום. על הידיים, כי גם קשה לי ללכת.

אחרי זה כבר לא העמדתי פנים שאני מקשיבה לשיחה, ופשוט פתחתי את הטלפון והתחלתי לקרוא קצת בynet. בילוי טיפוסי בפאב. כמה זמן כבר עבר? יומיים? איפה הוא? למה הוא לא בא להושיע אותי? פתאום שמעתי קול נקישה על השולחן. הרמתי את המבט ושם עמדה לה, ברוב הדרה ופארה- כוס תה עם נענע. הרמתי את המבט למעלה בפליאה וראיתי אותו, עומד שם ברוב הדרו ופארו בעצמו ומחייך.
"אמרת שאת רוצה תה, לא? אז הבאתי לך תה".
אני חושבת שהפה שלי קצת נפער ושעברו כמה שניות טובות, כי הוא אמר "הכל בסדר? את מרגישה טוב? "
כן, כן, אני מרגישה טוב. אני מרגישה נהדר. אני מרגישה נפלא. אני מתה על העיר הזאת, ומתה על ימי שישי, ומתה על המקום הזה וכל המוזיקה פה, והכל נפלא, איזה כיף שהיה לי חשק לצאת היום ובאתי לפה. ידעתי שתמיד טוב פה. ידעתי שהיום הזה יהיה היום שישנה את הכל.
ידעתי.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Sophia Rose עקוב אחר Sophia
שמור סיפור
לסיפור זה 5 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
אמאלהה מ ו ש ל ם ! ! !
הגב
דווח
אופיר פלג
אופיר פלג
יפה
הגב
דווח
Mor ❄️
Mor ❄️
איזה כיף קליל כזה משעשע משאיר טעם של עוד
הגב
דווח
טען עוד 4 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Sophia Rose
ואז הגיע ג'יימס דין
ואז הגיע ג'יימס דין
מאת: Sophia Rose
המכופתרת שלו
המכופתרת שלו
מאת: Sophia Rose
הצד שלו, הצד שלה...
הצד שלו, הצד שלה...
מאת: Sophia Rose
ששש.. אל תגיד מילה...
ששש.. אל תגיד מילה...
מאת: Sophia Rose
אהבה
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מרגש
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
זה נכתב בשבילך אהובה שלי
מאת: Me & Myself
לא לפחד
לא לפחד
מאת: Soul Writer
המדורגים ביותר
למה את לא עונה לי?
למה את לא עונה לי?
מאת: אתי בן ארויה
אל תהיה כמוני
אל תהיה כמוני
מאת: אתי בן ארויה
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
אני מצטער, אבל יודע שכבר לא תסלחי לי.
מאת: Avishai Hai
לגבר הבא שלי
לגבר הבא שלי
מאת: מתולתלת .