כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סוף העולם לא הגיע ברגע

סיפור קצר של כאן ועכשיו

סוף העולם לא הגיע ברגע, גם לא ביום.
בסרטים זה תמיד נראה כאילו הכל קורה ברגע,
כל אסונות הטבע מתאחדים יחד למחוק את האדם. יום אחד יש אלפי זומבים מחוץ לחלון שלך. החשמל נופל במאית השניה.
והכל נהיה שקט ואתה נשאר לבד.

אצלנו, סוף העולם לא הגיע ברגע, תשכחו מהסרטים והסדרות, גם לא היה גיבור אחד שיכל להציל את העולם אם רק ינסה.

סוף העולם שלנו היה איטי וכואב. בהתחלה זה היה נראה כמו שפעת רגילה שהתחילה בסין, אלינו זה לא יגיע.
אחרי זה הווירוס התחיל להרוג, אבל זה בסין, אלינו זה לא יגיע.
והטיסות המשיכו ואנשים טיילו בעולם ופורסמו בפייסבוק ובאינסטגרם ועשו צ׳ק אין בכל מקום. כי אלינו זה לא יגיע.

הווירוס התחיל להתפשט, שניים בתאילנד עוד אחד ביפן, ומדינות התחילו לבקש מאנשים שחוזרים ממדינות מסוימות להיכנס לבידוד של 14 ימים, הכל בשליטה. אז אנשים המשיכו לצאת למסעדות, לעבודה, לקניות, למסיבות. כי אלינו זה לא יגיע.

ואז אירופה התחילה לדווח על מקרים, בכל מדינה בודדים. במדינות מתפחות עשרות, באיראן ואיטליה כבר מאות. ואנשים חוגגים כי היום חמישי. כי אלינו זה לא יגיע.

מקרה ראשון בישראל, כולם דואגים אבל זה חלף כמו שבא והחולה בכלל חזר מחול, הוא לא נדבק כאן, הכל בשליטה. זה לא שלנו, זה לא אנחנו, אלינו זה לא יגיע.

ואז עשר ועשרים הגענו גם למאה וחמישים, אבל תסתכלו על איטליה גם בספרד, שמה באמת יש קורונה, אצלנו טפטופים, אצלנו זה לא ככה, אף אחד לא מת. אלינו זה הגיע אבל אף אחד לא מת.

ואנשים עוד יוצאים מהבית, נפגשים בשכונה, יוצאים לבקר חברים כשבתא וסבא כבר מסתגרים, אבל למי אכפת, אני לא כמו כולם אני לא יכול לשבת בבית יום שלם ולבהות במזגן, זה יותר מדי קשה זאת הקרבה חוץ מזה אין בית ספר ועבודה, לא נעשה מסיבה?
והפוליטיקאים רבים בינהם של מי האגו יותר גדול, והאזרחים מבולבלים והיא יצאה מהבית רק לקנות סיגריה וקפה כי הוא אמר שמותר. ואנחנו מתייחסים לזה כמו משחק ילדים, מהמרים לכמה חולים נגיע היום ומחר וכמה מתים.

883, זה היה מספר החולים כשאריה בן ה88 מת. ושוב הלם ותדהמה ופחד נכנסו, זה כבר כאן ומישהו מת.
אבל הוא זקן והוא אחד, ראיתם כמה חולים בסדר? גם אם אני אחלה אני אשרוד, אני לא הוא, אותי זה לא יהרוג.

מדברים עם סבתא וסבא דרך חלונות, והולכים לסופר ולעבוד, גם ניפגש ללמוד כי אי אפשר להישאר בבית כל כל הרבה זמן, אני אוכל יותר מדי וישן יותר מדי והאינטרנט איטי, מה אפשר לעשות?!
2030 חולים, 5 מתים. החלפנו ספרה, האוטובוסים הופסקו וגם החברה, אסור לצאת יוצר ממאה מטר מהבית אבל יש מוניות ואין מספיק שוטרים שיאכפו את החוק. אז אנשים יוצאים מהבית הולכים לחתונה שמתבצעת בפארק כי אין אולם, ויש שם יותר מעשרה אנשים גם יותר מעשרים, ומתחבקים ומתנשקים כשנפגשים, אלינו זה לא יגיע, אותנו זה לא יהרוג.

סוף העולם לא הגיע ברגע, זה היה תהליך. לא ראינו את זה כשהיינו בתוכו עוד דקה זה ייעלם. ועכשיו כבר מאוחר מדי, מאות ואלפים מתים, גופות ברחובות ואנשים זועקים.

עכשיו אני כבר לא רוצה לצאת מהבית, וטוב לי בו.
סוף העולם לא הגיע ברגע אבל הוא כבר כאן. אליי זה כבר הגיע, לאמא גם.

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

My secret World עקוב אחר My secret
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
סיפורים אחרונים
יומן ההתנסויות שלי- הפאנטום
יומן ההתנסויות שלי- הפאנטום
מאת: R. Jenkins
באמבט
באמבט
מאת: A MEN WITH A SOUL
אם תגלי למישהו הלך עלייך
אם תגלי למישהו הלך עלייך
מאת: Magic World
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions