כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
2 1

טעם אישי פרק 36+37

תני לי להגיד לך משהו שלא כולם כמוהם, יש אנשים שדואגים לך ורוצים להיות לצידך

פרק 36

" אז מה את מכינה לי היום?" שאל אותי תומר כשהגעתי אליו בשעות הערב.
" כוסמת עם קציצות ברוטב עגבניות"
" את תמיד בריאה כזאת?"
" משתדלת"
" אפילו בארוחת הבוקר קיבלתי לחם שחור"
" אם יש לך תלונות אדון ברמן אתה יכול להכין בעצמך"
" לא לא אין תלונות, זה לפחות היה אכיל" כמעט זרקתי עליו את חתיכת הבשר שהחזקתי, אבל התאפקתי.
" אני אכין לך והולכת"
" את בדרך כלל נשארת"
" הפעם אני צריכה ללכת"
" טוב"
כשהכל היה מוכן הנחתי לו על הצלחת את האוכל הבריא והלא מפתה שלי.
" תודה" פלט מפיו וחייך.
" מאז שההורים שלי נפטרו לא בישלתי" הוא המשיך לומר בדיוק כשנעלתי את הנעליים.
" מה השתנה?"
הייתי אז בן עשר, עמליה הייתה בת שנה. ההורים שלי היו צריכים לצאת לחגוג את יום הנישואים שלהם אבל לא היה מי שיטפל בנו אז הם נשארו בבית לחגוג, זה היה יום קיצי. אני זוכר שהלכתי לישון בשביל שהם יוכלו לחגוג, ישנתי על יד עמליה התינוקת. כעבור שעה הרחתי ריח חזק של עשן עד שראיתי שהבית בוער ואת ההורים שלי לכודים. צעקתי לעברם, אבל הם לא ענו הם איבדו את הנשימה ונפלו על הרצפה. לקחתי את עמליה על הידיים וחיפשתי דרך מילוט. כשהצלחתי למצוא דפקתי אצל השכנה ממול שהתקשרה למשטרה"
" אני... אני מצטערת" בעודי אומרת מבלי שהצלחתי לקשור את השרוכים.
" פאק אני לא יודע למה סיפרתי את זה עכשיו"
שוב שתקתי מרוב מבוכה.
" את יכולה ללכת אם בא לך" נפנף עם היד שלו וסילק אותי. יצאתי מהבית שלו ונשענתי על הדלת.
" טי! כמה נחמד לראות אותך" שמעתי קול מוכר שלא שמעתי הרבה זמן.
" מעיין! מה שלומך?"
" בסדר, הוא בבית נכון?" הנהנתי.
" אלין זריז יותר מותק" שמעתי צעדים קטנים.
" טי!" אלין חיבקה אותי.
" מה שלומך קטנטונת?"
" את הולכת?" שאלה הקטנה, הנהנתי.
" כן"
" מוזר הבית שלו מריח באוכל הוא לא מבשל מאז..." היא עצרה את עצמה, על אף שידעתי את הסיפור לא אמרתי דבר.
" הכנתי לו ארוחת ערב"
" אני חושבת שהוא זכה בבת זוג כמוך, שיעריך!" רציתי לצחקק בקול אבל התאפקתי והמשכתי לפסוע לכיוון היציאה.
בדרכי הביתה חיכתה אגם שישבה בתוך הבניין על גרם המדרגות מצוברחת. התעלמתי והמשכתי לפסוע אל כיוון הדלת.
" את מוכנה לדבר איתי?"
עצרתי באמצע הדרך אבל לא דיברתי.
היא עלתה במדרגות ועצרה מולי, הסתכלה במבט לא מובן ופלטה נשימה עמוקה.
" את מתעלמת ממני?"
" כבר אמרתי לך שאני לא רוצה שנמשיך להיות חברות"
" תסבירי לי למה"
" את יודעת למה"
" לא אני לא יודעת"
" אגיד לך את זה במילה אחת, ניקיטה"
" אבל... אבל רגע סול גילה לך?"
" זה באמת משנה איך גיליתי? אני בחיים לא אסלח לך על זה"
" אפשר לחשוב מה קרה, לא היה לך טוב? מי ישמע"
" את שומעת את עצמך?"
" כן, היה לי קשה לשכנע אותו להיות איתך, הוא לא רצה רק בגלל שאת שחורה" אגרתי את הכעס בתוכי.
" אם סיימת להטיף עליי ועל צבע העור שלי את מוזמנת ללכת"
" את עוד תראי שעשיתי את זה כי את חשובה לי, רציתי שתיהני, שתתאהבי"
" זו לא הדרך אגם"
עמדתי ללכת אבל היא עצרה אותי, אחזה ביד שמאל שלי.
" אני צריכה אותך! אל תעזבי אותי" הטלטול שלה כמעט גרם לי לאבד את שיווי המשקל.
" אגם תעזבי אותי"
" לא, אני רוצה שתסלחי לי" לקחתי צעד אחורה על מנת שתרפה ממני.
" למה את לא עונה? טיגיסט!"
" תעזבי לי את ביד אין לנו על מה לדבר יותר"
" למה את כל כך רעה? אני מבקשת סליחה"
" את רוצה סליחה אחרי ששילמת לגבר לבן להיות איתי? זה נראה לך הגיוני? גרמת לי להתאהב בו, לאהוב אותו, לשתף אותו הסודות, להיכנס איתו למיטה ואת עוד מבקשת סליחה?" משכתי את ידה מטה והצלחתי להשתחרר ממנה, עליתי מדרגה עד שהרגשתי אותה מושכת אותי לאחור.
" את עוד תתחרטי על זה" היא דחפה לאחור, כל מה שהספקתי לראות זה את אגם בסחרחורת אחת גדולה רק כי התגלגלתי בתוך המדרגות, ואז עוד שום דבר, רק שחור.

פרק 37

" טי?" שמעתי כאשר פקחתי את עיניי.
" אאאי.. מא אאאאבב.. א" גמגמתי.
" אוי תודה לאל שהיא בסדר"
....

יומיים עברו והצלחתי להתאושש, על אף כאבי הראש הבלתי פוסקים הצלחתי לחזור אל עצמי.
" טי? יש פה מישהי שרוצה להגיד לך משהו"
" אגם?"
" לא, אימא שלה"
" אימא תני לי כמה רגעים לבד בבקשה" היא הנהנה ואז ראיתי את גברת אנה מגיחה מבעד לדלת בדמעות.
" אני מצטערת בשם בתי... זה אפילו נודע לי יום אחרי... איך את מרגישה?"
" את יכולה להתקרב זה בסדר"
" אני מתביישת להסתכל לך בעיניים, אני באמת מצטערת" היא ייבבה בבכי.
" את יודעת ההורים לא אשמים על המעשים שעושים הילדים שלהם, אל תאשימי את עצמך"
" את הולכת להעניש את הבת שלי? אני מתכוונת לתבוע אותה?"
" אני... לא חשבתי על זה עדיין, אגם בכל זאת הייתה החברה הכי טובה שלי. פעם חשבתי שהיא באמת אוהבת אותי עד לאותו יום שבו ניסתה להרוג אותי"
" אני באמת מצטערת אל תענישי אותה בבקשה, תענישי אותי יש לי רק אותה אני מתחננת"
" איפה אגם עכשיו?"
" אני... אני לא יודעת"
" סליחה שאני אומרת לך את זה אבל אני מאוד עייפה"
" אני הולכת בבקשה תחשבי על זה"
כמובן שלא היה לי מה לחשוב, רציתי שאגם תיענש אך על אחת כמה וכמה זה יהיה עונש גרוע יותר עבור אימה לראות את הבת שלה בתנאים שהיא לא רוצה לראות.
" יש פה עוד מישהו שרוצה לראות אותך" אמרה אימא כאשר עמדה להיכנס לאחר השיחה עם אנה, לפתע שמעתי שלוש דפיקות בדלת.
" לוטרה את בחיים!" הוא חייך.
" שלום גם לך"
" אני אשאיר אתכם לבד" אימא עשתה לעברי עיניים באימרה של ' מי זה הבחור הזה? '
" לוטרה כבר חשבתי שאצטרך לבשל בעצמי, שמח לראות שהתאוששת"
" אני נותנת לך להתבדח על חשבוני רק כי אני לא יכולה לצחוק, כואב לי עדיין"
" מצטער, איך את?"
" שורדת"
" את לא תמותי מהר לוטרה, אני צריך אותך"
" כן כן את זה כבר שמעתי"
" איך ידעת שאני כאן?"
" מהשכונה את יודעת אנשים מדברים"
" הבאתי לך את זה" שקית הונחה על השידה.
" תודה, עצם הביקור זה כבר משהו לא היית צריך"
" שטויות, תבריאי מהר כן?"
" אשתדל" הוא נופף לעברי שמעתי אותו נפרד גם מאימא ואבא בנימוס.
" איזה בחור נחמד!"
" רק כשהוא רוצה"
" אתם מכירים?"
" אימא זה סיפור ארוך"
" הוא מאלה שפגעו בך?"
" לא לא הוא בסדר כשהוא רוצה" היא צחקה.
" מה נעשה לגבי אגם?" שאלה אותי אימא.
" אני רוצה שתתרחק ממני"
" תראי מה קיבלתי לפני כמה דקות" היא הראתה לי סרטון בו אגם דוחפת אותי במדרגות.
" מה? מי שלח לך?"
" אף אחד לא יודע אבל בזכות הסרטון יש לנו הוכחה"
" אימא אני לא רוצה שהיא תיכנס לכלא או משהו בסגנון... אני לא מרחמת על אגם מבחינתי הייתי מכניסה אותה לכלא שתלמד דבר על החיים, אבל אימא שלה. עצוב לי על אימא שלה"
" את כזאת סלחנית, מה את שוקלת לעשות?"
" לא יודעת"

....

עמליה וגברת לוי הגיעו לבקר כששמעו מה קרה, הן עזרו לי לארוז את הכל.
" את יודעת כמה נבהלנו?" עמליה אמרה בקול.
" אני בסדר, באמת"
" סיפרתי לך שהעיפו כמה תלמידים מבית הספר?"
" את אותם התלמידים שהתנהגו אלייך לא יפה?" היא הנהנה.
" וואו איך?"
" הם זרקו גיר ושולחן על אחת המורות"
" ואיך הולך עכשיו בבית הספר?"
" כולם חברים של כולם, אף אחד לא משכנע אותך לעשות דברים דבילים"
" אמרתי לך שהכל ייסתדר"
" נכון" היא הביאה לי חיבוק עדין. נאנקתי מכאבים.
" מצטערת, עדיין כואב?"
" כן"
" נשבעת לך כשאני אמצא את מי שעשה לך את זה אני אשפד אותו" האיומים של עמליה לא היו מפחידים, למען האמת מצחיקים מאוד.
" תקראי לי כשתמצאי נעשה על האש" התבדחתי וקרצתי לה.
" אנחנו צריכות ללכת אבל תבטיחי שתבואי לבקר אחרי שתחלימי"
" אני אבוא"

" לוטרה יכול להיות ששכחתי את הארנק שלי בבית החולים?" קיבלתי הודעה מתומר והסתכלתי סביב.
" כן, נמצאה האבידה"
" אני מגיע לקחת אם זה בסדר"
" אין בעיה"

אימא ואבא השתכנעו ללכת לעבודה בזמן שאשאר כאן ואחכה שיבואו לאסוף אותי היישר הביתה בתום העבודה שלהם.
המשכתי לקפל את בגדיי אל תוך התיק ולפתע שמעתי קול מאחוריי קורא לי.
" אני רואה שאת בסדר" זו הייתה אגם.
" תתרחקי ממני" היא התקרבה לעברי יותר ויותר.
" אני רק באתי לוודא כמה דברים, את הולכת להכניס אותי לכלא?"
" אגם מספיק עם זה את מפחידה אותי" היא עשתה פרצופים כמו לנערה ההיא מהצלצול.
" אז כן או לא?"
" את עשית כל כך הרבה דברים רעים הבלגתי עליהם עד שניסית להרוג אותי!
" אולי הייתה לי סיבה, מה פתאום לפרק חברות כמו שלנו"
" תגידי את שומעת את עצמך?"
היא הייתה קרובה אליי יותר מתמיד, ואז ראיתי אותה אוחזת בסכין בכף ידה.
" מה זה... את.. את רוצה להרוג אותי?" שאלתי.
" זה רק איום, את תשאירי את המצב כמו שזה, את תדברי איתי ותתני לאימא שלי קצת נחת, זה ברור?" היו לי דמעות בעיניים, היא משוגעת.
" את זו שלא מביאה נחת לאימא שלך, תפסיקי להיות בן אדם רע מה עשיתי לך?" היא אחזה ביד שלי ועשתה חתך באמצע הזרוע.
" אגם זה כואב מספיק עם זה" התחננתי, כאב לי. הרגשתי בסרט אימה שאני לא מצליחה לצאת ממנו.
" אל תגידי לי מה לעשות ומה לא לעשות. תמיד כולם היו אומרים שאת יותר יפה ממני, שאת חכמה יותר, שיש לך עור חלק, שאת מוצלחת יותר. אז הינה עכשיו כולם יראו שאת לא יפה" ניסיתי לצעוק אבל היא חסמה אותי. הייתי כל כך חלשה עוד בגלל הפצעים המתרפאים שלי.
" עכשיו אף אחד לא יקנא בך" היא דקרה אותי ברגל, השתתקתי ואף דיממתי על הרצפה.
" אי! תעזבי אותה!" זה היה תומר שתוך כדי קרא למאבטחים.
" אל תתקרב! אל תתקרבו, אני אהרוג אותה אם תתקרבו" הסכין הייתה על הצוואר שלי בזמן שכולם כולל המאבטחים עומדים ללא נוע.
" תהרגי אותי, נו תעשי את זה!" ניסיתי להלחיץ אותה.
" אגם אני מתחנן תניחי את הסכין"
" לא! שתסבול כמו שאני סבלתי בגללה. למה רק אותה תמיד כולם אוהבים? היא יפה יותר ממני?"
" אגם, בבקשה תחשבי על אימא שלך מה היא תגיד על זה אם תהרגי אותה" היא עצרה, חשבה על כך והניחה את הסכין.
המאבטחים גררו אותה משם והרופאים מיד זינקו לעברי לאחר שאיבדתי הרבה דם.
" את תהיי בסדר" תומר רץ יחד עם המיטה לכיוון טיפול נמרץ ואחז בידי.
" אם לא... תגיד להורים שלי שהם לא אשמים ושאני אוהבת אותם"
" אני לא אומר להם שום דבר כי את תצאי מזה" הייתי מטושטשת פשוט המשכתי להביט בו עד שאיבדתי את ההכרה.

....

עברתי את זה, תומר נשאר איתי כל זמן באישפוז בין היתר גם כאשר ההורים נסעו לעבודה, הוא קנה לי אוכל, קרא לי ספרים משום מה זה היה משעשע לראות אותו קורא לאחר שצחק עליי, הוא כיסה אותי בשמיכה והיה נחמד אליי.
" למה את לא ישנה?" למען האמת פחדתי להודות שאני פוחדת.
" אני לא עייפה" שיקרתי והוא הבחין בכך לאחר שפיהוק הסגיר את העייפות שלי.
" שקרנית, אין לך מה לחשוש היא לא כאן"
" למה אתה כאן איתי?"
" אני לוקח אחריות על כך שבגללי נשארת בחדר"
" זה לא נכון"
" זה כן, אחרת היית מחכה להורים שלך במקום אחר"
" תיכננתי לחכות להם בחדר למה קשה לך להודות בזה?"
" במה?"
" שאתה פשוט דואג לי"
" ומה אם אגיד לך את זה, זה ישנה אצלך משהו?"
לא עניתי, פחדתי להתחבר לבחורים לבנים.
" רואה, גם אם אתאהב בך את לא תתני לי הזדמנות"
" אז אתה מאוהב בי?"
" לא"
" אבל יש סיכוי שמתישהו כן?"
" אולי" האמיד את המצב בתנאי.
" אפשר?" עמליה וגברת לוי עמדו בפתח, החיוך שהיה פרוס על פניהן נמחק.
" תומר?" שתיהן שאלו בצוותא.
" סבתא? עמליה?" הוא קם מכיסאו ובמן בלבול לא ידע מה לעשות עם עצמו.
עמליה רצה לכיוונו ונתנה לו חיבוק, גברת לוי בצעדים קטנים חיבקה אותו.
" אתה בסדר! תודה לאל"
" אני מצטער סבתא"
" זה בסדר מותק שלי העיקר שאני זוכה לראות אותך עכשיו"
" למה שלא תחזור הביתה, חומד?"
" יש לי רעיון טוב יותר למה שלא תגורו אצלי? תוסיפו תמונות משפחתיות למה מישהי פה נתנה רמז שהבית נראה כמו מוזיאון" כולם ישר הסתכלו עליי.
" אני חושבת שאתם צריכים לשוחח"
" אני לא עוזב אותך לבד" גברת לוי ועמליה הסתכלו על שנינו בחשד.
" סבתא עמליה תחכו לי בפתח הדלת.
" אני עומד על יד הדלת אם את צריכה משהו תלחצי על הכפתור" הנהנתי, הוא התעכב די הרבה זמן יכולתי לתאר לעצמי שזה ייקח זמן, לבסוף הדלת נפתחה ועמליה הגיחה משם.
" תגידי... את ואחי זוג?"
צחקתי ומיד אמרתי שלא.
" חבל אתם ממש חמודים ביחד, גם איך שהוא מתייחס אלייך..."
" סבתא ואני הולכות מקווה שזו הפעם האחרונה שנבקר אותך כאן בבית החולים"
" גם אני מקווה"

" מצטער, עמליה תמיד הייתה ישירה מדי"
" זה בסדר"
לא חשבתי שככה אראה אותן"
" לפחות זה מאחוריך"
" תן לי את הקביים"
" לאן?"
" תקרא לאחות אני צריכה להתפנות" הוא באמת הראה דאגה כלפיי ואף חיכה מחוץ לחדר השירותים.

.....

" תודה לך אדון צעיר ששמרת על הבת שלנו" אימא פנתה אליו במבט עליז.
" בשמחה"
" כאות תודה נשמח אם תצטרף אלינו לארוחת ערב"
" יהיו כוסמת וקציצות?" שאל והסתכל עליי.
" על מה הוא מדבר טיגיסט? " היא ראתה שהוא מסתכל אליי.
" שום דבר אימא"
" סליחה, אני אשמח למרות שאני לא רוצה להטריח"
" תבוא כבר וזהו" התפרצתי לשיחה.
" מותק לקחת הכל?" שאל אבא.
" כן, הולכים מפה סוף סוף?"

....

נכנסנו למכונית, תומר אמר שיגיע במכונית שלו. הדרך הייתה רגועה וזאת על מנת לתת לי מעט מנוחה, עצמתי את העיניים וניסיתי לחדול מלחשוב.
" הילדה שלנו עברה הרבה" שמעתי את אימא אומרת לאבא.
" נכון, אני רוצה שיהיה לה טוב"
" גם אני" אוי אבא ואימא אני מצטערת על כך שאני מדאיגה אתכם.

הבית היה מלא בלונים כשחזרתי, התאומים קפצו עליי בדאגה, גם דודה רחל שמחה בחזרתי.
אבא עמל קשה והתמדה להכין ארוחה חגיגית לרגל חזרתי הביתה, תומר הגיע בזמן חגיגי מתמיד.
" אל תתבייש תאכל" העמיסה אימא את הצלחת שלו.
" אנחנו רוצים להודות לך שוב, אם לא היית שם הבת שלנו לא הייתה כאן"
" אתם לא צריכים להודות לי. אני זה שצריך להודות לכם, בזכותה זכיתי במשפחה שלי בחזרה" הוא מעולם לא היה גלוי לב שכזה.
" טיגיסט אני מצטער שהייתי מגעיל, פחדתי להתקרב אלייך רק בגלל שנפגעתי כבר מבחורה אתיופית אז קישרתי אותה אלייך וזה לא נכון מצדי, אני לא שונא אותך. ולגבי אהבה ומתמטיקה אם את זוכרת הכל בולשיט סתם אמרתי את זה בלי לחשוב, למעשה אני מחבב אותך ואפילו מאוד" הוא נשא נאום כזה בפרהסיה מול ההורים שלו, האדמתי.
" בוא נדבר בחדר" לקחתי את הקביים ולא חיכיתי לו שילך אחריי. לאחר כמה שניות הוא נכנס לחדר, הסתכל עליי במבט מפוחד.
" תשב אני לא יכולה לעמוד הרבה" הוא ישב על ידי במיטה.
" אה כן מצטער"
" אין לך מה להגיד? מצדי תתעצבני עליי שאמרתי את זה מול ההורים שלך, תרביצי לי רק אל תגידי לי שאני לא יכול לאהוב אותך"
" תומר..." הייתי מבולבלת, לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי פחדתי להיפתח, להיקשר, פחדתי ששוב משחקים איתי.
" אני יודע שנפגעת מגברים כמוני, אני יודע שאת לא סומכת יותר על אף אחד בעיקר אחרי הדביל ההוא ואגם אבל תני לי להגיד לך משהו שלא כולם כמוהם, יש אנשים שדואגים לך ורוצים להיות לצידך"
" אתה באמת מתכוון לזה? איך אוכל להאמין לך?"
" אני לא יודע איך, כשדיממת שם בבית החולים השתגעתי פחדתי שהיא תהרוג אותך הייתי חייב להרגיע אותה כדי שלא תמותי, הייתי מוכן אפילו לזנק עליה אם היא לא הייתה משחררת את הסכין מהצוואר שלך"
" תומר... אני"
" את באמת חשובה לי" נעץ בי את המבט שלו ולא מש מהמקום. הסתכלתי עליו עם העיניים שלי ותהיתי לעצמי מה לעשות.
" תגידי משהו"
" את שונאת אותי?" שאל לפתע לאחר השקט הזה.
" לא"
" אז את אוהבת אותי?"
לא עניתי, לא ידעתי את התשובה.
" את רואה את גם מחבבת אותי"
" את משאירה אותי בלי תשובה?"
" בדיוק ככה"
" זה לא פייר"
" מצטערת אני פוחדת להיכנס עכשיו לקשר אז בוא נפסיק את השיחה הזאת" אמרתי תוך כדי מנסה לקבל את הכוח לקום מהמיטה.
" אני מבין... שנחזור?" הוא עזר לי לקום וחזרנו לשולחן כאילו לא קרה שום דבר.

המשך יבוא...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Maya B עקוב אחר Maya
שמור סיפור
לסיפור זה 4 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
guest
וואו וואו וואוו
איזה פרקק
תומררר נסיך עולםםםם
הגב
דווח
1 אהבתי
דיכאון, אתה כבר לא רצוי פה
דיכאון, אתה כבר לא רצוי פה
וואו, איזה מדהים.
שיפרת לי את מצב הרוח פלאות, בשביל דברים כאלו אני קמה בבוקר, זה קשה לשפר לי את מצב הרוח, במיוחד בזמנים כאלו ואת גרמת לזה להיראות כל כך קל. את מוכשרת ברמות ואני כל כך אסירת תודה כרגע.
דרך אגב, תודה על הפרק הכפול.
הגב
דווח
3 אהבתי
Maya B
Maya B
בשמחה! אין בעד מה! אני אוהבת להתוב ואם סה משמח אנשים אס זה עושה לי טוב בנשמה. מאחלת לך עוד הרבה ימים עם מצב רוח טוב❤
הגב
דווח
1 אהבתי
טען עוד 6 תגובות
כותבי החודש בספרייה
Maya B
חבקי אותי חזק פרק 38+39
חבקי אותי חזק פרק 38+39
מאת: Maya B
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
יש לנו משהו מיוחד -36 ואחרון!
מאת: Maya B
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
חבקי אותי חזק פרק 40 ואחרון!
מאת: Maya B
טעם אישי פרק 26
טעם אישי פרק 26
מאת: Maya B
מרתק
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
שרמוטות שכמונו
שרמוטות שכמונו
מאת: Eltchin's Emotions
אני מכורה
אני מכורה
מאת: Shira Mualem
״עונשו של סטוציונר״.
״עונשו של סטוציונר״.
מאת: דוד חגולי
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
מומלצים מהמגירה
אני שרמוטה
אני שרמוטה
מאת: Roni ron Nassi
לילה מלא מחשבות
לילה מלא מחשבות
מאת: Matan Osrovitz
אין דבר יותר סקסי
אין דבר יותר סקסי
מאת: Matan Osrovitz
להפסיק לחשוב עלייך
להפסיק לחשוב עלייך
מאת: N D