כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

סיפור קצר - בית הבובות

כאשר החלום הגדול ביותר של מיילי מתגשם, והיא נשאבת לבית הבובות שלה, אך במהלך ההרפתקה, היא מגלה ששום דבר אינו כמו שהוא נראה...

"לילה טוב אמא,"
"לילה טוב."
אמא יצאה מהחדר וכיבתה את האור, והותירה אותי באפלה.
הסתכלתי על התקרה המתקלפת ועל האורות המרצדים עליה בעמעום, הקירות מלאי הטחב היו נראים משמימים כל כך.

ולבסוף, אחרי בהיה ממושכת בדפנות הבית, עיני נחו על בית הבובות שלי.
קירותיו היו ורודים וחלקים באופן מושלם, טפטים ססגוניים היו מודבקים לקירות.

הכניסה לבית הייתה מטופחת והפרחים בגינה נצצו כאילו היה עליהם טל.
בפנים, הסלון היה מקושט להפליא, הספות הרכות נראו נפלאות, והכיסאות הורודים הונחו ליד שולחן המטבח הסגלגל.
חדרי השינה נראו נוחים כל כך, והיו מרוהטים באופן מושלם.
אור עמום הטיל על המרפסת, היה בה משהו מסתורי ויפה כל כך.
בסדר מופתי, עמדו חמשת הבובות שלי בלא ניע על המרפסת, מוצבים כמו חיילים במפקד.
הכל היה נראה כל כך מושלם.
קיוויתי להיות כמו טדי או סנואו, ולשחק כל היום בבית הבובות, לא לצאת משם לעולם.
הנחתי עליהם מבט אחרון, עיני היו כבדות מעייפות, עד שנעצמו.
***
התעוררתי לקול חבטה עמום, משהו נפל.
פקחתי את אחת מעיני כדי לראות מה מקור הרעש.
אבל תדהמה אחזה בי, כאשר ראיתי שהקירות הסובבים אותי ורודים.
***
החלום שלי התגשם, אבל לא בצורה שבה קיוויתי.
הייתי לכודה בתוך בית הבובות.
קמתי באיטיות מן המיטה, הסדינים שעליה היו בצבע ורוד, הצבע האהוב עלי. הסתכלתי אל מבין החלון, ומאחורי, ראיתי את מיטתי, או לפחות את קצה רגליה.
נאנחתי בכבדות, זאת הייתה תפנית לא צפויה בעלילה.
הסתכלתי מסביבי, בית הבובות היה עוד יותר מושלם מבפנים: שולחן ועליו זר סגליות היה מוצב לידי, שטיח סגלגל על הרצפה וציור נוף תלוי על הקיר.
אולי אחרי הכל זה לא היה כל כך נורא.
"רגע..." חשבתי לעצמי; "אם התכווצתי אל בית הבובות, זה אומר שאולי גם-".
"מיילי?" קרא טדי, דוב הצעצוע האהוב עלי, מחוץ לבית הבובות.
"טדי!" קראתי וזינקתי מהמיטה.
פתחתי את הדלת ורצתי במורד המדרגות, הם היו בעלות עיטורים יפים והרגשתי שאוכל לרדת בהם לנצח.

הגעתי למבואה, שלא יצא לי לראות מעולם.
מתלה לכובע ומעילים היה מוברג לקיר, לצד תגית המחיר המתקלפת, ונורה אחת ויחידה הפיצה אור סגול ונעים.
פתחתי את ידית הדלת, היא הייתה מעוטרת ויפה כל כך, עם גילופי עץ מדהימים, וכמובן – ורודה. רצתי אל מחוץ לגינה, ובדרך עצרתי להריח את הפרחים.
אבל רק אז נזכרתי שהם אינם אמיתיים...
בעצם, כל הבית לא היה אמיתי, הוא היה צעצוע בלבד, גם אם יפה.
טדי חיכה לי, הוא היה גבוה ממני יחסית לגובהי כרגע אבל זה לא מנע ממני לרוץ ולחבק אותו.
"טדי!" קראתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה.
הבטתי אל תוך עיני הכפתורים שלו, ניצת בהם זיק אוהב של דאגה.
"את בסדר?" הוא שאל וחיבק אותי.
"אני קצת מבולבלת, איך הגעתי לכאן?" שאלתי אותו ברעד.
אבל טדי לא יכל להשיב לי על שאלה שהוא בעצמו לא ידע את התשובה אליה.
חיבקתי אותו בחוזקה, ונאחזתי בדבר היחיד שמוכר אלי בכל העולם השונה הזה.
"את רוצה לראות את האחרים?" שאל לבסוף.
"כן!" מייד התלהבותי התעוררה, ציפיתי לראות את כל שאר הבובות שלי חיות ונושמות.
טדי שרק שריקה ומיד התייצבו כל בובות המשחק שלי;
טרי, בובת הטרול עם הראש הלעוס, נפנפה אלי בביישנות; רקס הדינוזאור קיפץ מעלה ומטה מרוב התרגשות; בו, בובת הצעצוע שלי, חייכה וקרצה וסנואו, ארנב הפרווה שלי, גרגר בהנאה.
"אתם... אתם קיימים!" אמרתי בהתרגשות.
"וגם מדברים..." הוסיפה טרי בעקיצה.
"זה... זה כל כך מדהים!" התפלאתי, זה היה פשוט אדיר!
"מחבואים!" צעק טדי לפתע, וכל הבובות צחקקו בקול ורצו למצוא מקום מסתור.
"אחת... שתיים... שלוש..." הוא התחיל.
טרי משכה בידי; "בואי," היא לחשה לי, ורצה שאני נגררת אחריה אל תוך הבית.
היא עברה במבואה בצעדים קלים, נראה היה שהיא הייתה בבית הזה הרבה פעמים (מה שנכון נכון, לא אוכל לספור על יד אחת את כל הפעמים בהם הזזתי אותה בבית הבובות).
הגענו לסלון המרוהט וראינו את רקס, שישב מאחורי הספה, וצחק כאשר סנואו נפל מהכרית והחליק על פרוותו.
הם הדביקו אותי בצחוקם המשחרר, צחוק חסר דאגות ונטול כאבים, שכמוהו לא הרגשתי מעולם.
זאת הייתה הרגשה כל כך טובה, להיות מאושרת, אבל באמת.
טרי משכה אותי להתקדם, עלינו במדרגות הסגולות אבל במקום לפנות ימינה אל החדר שבו התעוררתי, טרי פתחה את דלתות הפלסטיק השקופות ויצאה למרפסת.
המרפסת הייתה החדר, ספק חלל, הכי מרשים בכל הבית.
המעקה היה מגולף ומפוסל בצורות של פיות, ורדים, פרפרים ועוד שלל יצורים קסומים.
הסתכלתי למטה, ראיתי את ורדי הפלסטיק שבגינה ואת השטיח הורדרד שעליו עמד בית הבובות, הוא נראה כמו שדה רקפות.
שתי כיסאות נוח היו פזורים, ומעליהם שמשיה, נדנדת גן שעליה שזורים שלל פרחים התנדנדה בחריקות.
הרצפה המרוצפת בשיש, בהקה תחת אור הירח.
טרי בינתיים הספיקה להזיז פסל של פיה עם כנפיים עקומות, ניכר היה שזאת לא הפעם הראשונה שהיא זזה ממקומה, מאחורי הפיה נגלתה גומחה קטנטנה, אבל גדולה דיו כדי שנוכל להשתחל אליה.
היא נכנסה ואני אחריה, ואז החזירה את הפסל למקומו.
זה היה מחבוא מעולה.
"גאוני, לא?" לחשה לי, "זה היתרון בבית פלסטיק." היא קרצה.
"חמישים!" צעק טדי, והתחיל לחפש את המתחבאים.
שמענו את צעדיו האיטיים, באור הלילה שהסתנן דרך חרך קטן בגומחה.
דלת הבית חרקה, לולא הייתי יודעת שזה טדי, הייתי נבהלת.
שמעתי את צעדיו בסלון, שהדהדו בכל הבית, ואת הגיחוך של רקס, שהסגיר אותו.
טדי המשיך לצעוד, אבל... הצעדים שלו היו הרבה יותר רמים, עם קול טפיפות רגליים שהתחזקו מרגע לרגע.
צלצול פעמון נשמע, וקפאתי על מקומי.

"אוי, לא..." ידעתי בוודאות מה מקור הרעש, וזה לא היה טדי או אחת הבובות.
לילי נכנסה לחדר, עיניי החתול הירוקות שלה ברקו בחשכה, והזנב שלה התפתל מעלה ומטה, כמו כשכוש.
היא התמתחה והשחיזה את ציפורנייה, ידעתי שהיא לא באה סתם.
ובצעד מהיר היא זינקה על בית הבובות, שציפורנייה שלופות.
בצרחה חדה, משכה אותי טרי, בדיוק שנייה לפני שציפורן כף היד של לילי חדרה אל תוך החרך שממנו הצצתי.
שמעתי את הגרגור המתחנחן שלה, וידעתי שזה לא נגמר.
היא שלפה את הציפורן שלה מתוך הקיר, ואז, דממה.
אבל את השקט החליפה במהרה חבטה אדירה, שהפילה את כל בית הבובות אל הרצפה, והוא התהפך על צירו.
בלי לחשוב, משכתי את טרי המבוהלת והחלקתי במהירות במדרון המרפסת, אל עבר חדר השינה.
הרצפה, שנהייתה התקרה, חרקה, ועין ירקרקה וזוהרת הציצה מהחלון המצועצע.
השתתקקנו באימה, היא הביטה בנו ממושכות.
קפאנו שתינו, מחובקות, לא האמנתי שלילי, החתולה האהובה שלי, עלולה להיות מסוכנת.
לבסוף היא התרחקה.
נשמנו בהקלה.
"זה היה כל כך-"
לילי הכתה שנית.
ציפורניה שיסעו את דפנות הבית, ונוצר חור ענקי.
כפתה השתלחה פנימה, ובניסיון לתפוס את טרי היא שיספה את הרצפה, שהתבקעה תחת רגלינו.
צנחנו אל קומת הסלון, ונחתנו בחבטה כואבת על הספה הקשיחה.
סנואו ורקס נצמדו לקיר ברעד, בו הציצה מתוך ארון, עיניה זוהרות בחשכה, וטדי נתלה על הנברשת.
"אתם בסדר?!" הזדעקתי.
שתיקה רועמת.
ובדיוק אז, טדי הרפה את אחיזתו מהנברשת, וצנח מטה אל הרצפה.
"טדי!" צעקתי, "טדי! טדי!"
רק אז שמתי לב, לחתך ענק בבטנו, מילויו נשפך החוצה כמו צמר גפן.
"מיילי..." הוא מלמל חלושות. כנראה שלילי הספיקה להגיע אליו לפני שיכולתי לעשות משהו.
החזקתי את כף היד הרכה והפרוותית שלו, ודמעות ניגרו מעיני.
שאר הבובות בהו בשתיקה במחזה האיום, המומות גם הם מהמתרחש.
לפתע, החדר התחיל לנצנץ באור זהוב.
טדי, הדובי האהוב שלי, התפוגג לאבק כוכבים לאיטו, שנישא ברוח העצלה, אל עבר החלון, הירח, הכוכבים.
"לפעמים, לא כל מה שאת מייחלת לו, מושלם." לחשה טרי, ואחזה בידי.
הסתכלתי על הירח שמעבר לחלון, והייתי יכולה להישבע שראיתי, אפילו לרגע, את טדי מנופף לי לשלום, בפעם האחרונה.
***
הדמעות כבר יבשו, הלב המבולבל התאושש, ורק אז שמתי לב לעייפות ההולכת וגוברת.
בית הבובות הסתחרר סביבי, בליל של גווני ורוד וסגול, עד שלבסוף עיני נעצמו, וצנחתי על הרצפה.

וכשקמתי, קירות החדר חזרו להיות אפורים ומתקלפים.
הסטתי מבט מיד אל בית הבובות.
הוא עמד על תילו, שלם וללא פגע, אפילו לא שריטה.
טדי, בו, סנואו טרי ורקס היו על המרפסת, כמו חיילים הם עמדו, ללא ניע.
ואת אור הירח המסתורי והקריר, החליף אור השמש הקורן והמחמם.
ויותר כבר לא ייחלתי לגור בבית הבובות, כבר לא רציתי להיות כמו אף אחד אחר.
אחרי הכל, אף מקום לא מושלם, ואחרי ההרפתקה הסוערת שעברתי אתמול, ספק חלום או סיוט, לא רציתי שמשהו מחיי ישתנה...

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

Yuh R עקוב אחר Yuh
שמור סיפור
לסיפור זה 0 תגובות
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
כותבי החודש בספרייה
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
סיפורים אחרונים
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
לייק בפייסבוק בכמעט 2 בלילה
מאת: L'Etranger surréaliste
נועה
נועה
מאת: Magic World
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
עתה הכנות נלקחה מאיתנו
מאת: כותב למגירה
אין לי השראה.
אין לי השראה.
מאת: Lili lav
המדורגים ביותר
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Eltchin's Emotions
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
מומלצים מהמגזין
חוטיני אדום
חוטיני אדום
מאת: דנה לוי
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מבוא לתורת הגבר פרק 1
מאת: Avrahami Amitay
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
אין לך מושג בכלל מה זה אישה
מאת: Avrahami Amitay
שֶׁקֶר או אֶמֶת
שֶׁקֶר או אֶמֶת
מאת: Roi Jan