חיבה לדברים שבורים
יש לי חיבה לא מוסברת לדברים שבורים. לאנשים האלה שאף אחד לא מבין אותם, אלה שתמיד נראה שהם הכל חוץ משפויים. כי בתאכלס? מה אני אם לא שבר כלי אחד גדול? כל החיים התלוננתי שכל מי שיצאתי איתה היא פשוט חולת נפש וחסר לה רק טיקט של אברבנאל. בתאכלס הכי קל להאשים את כל הסביבה חוץ מאת עצמך, אבל בוא נהיה רגע כנים... נראה למישהו הגיוני שכל העולם דפוק ואתה בסדר? אבל מצד שני, אחרי כמה אכזבות יותר מדי גם למדתי להבין מה אני שווה (בערך, אפשר להתמקח) ומה מגיע לי.
יש לי חיבה לא מוסברת לדברים שבורים.
לאנשים האלה שאף אחד לא מבין אותם, אלה שתמיד נראה שהם הכל חוץ משפויים.
כי בתאכלס? מה אני אם לא שבר כלי אחד גדול?
כל החיים התלוננתי שכל מי שיצאתי איתה היא פשוט חולת נפש וחסר לה רק טיקט של אברבנאל.
בתאכלס הכי קל להאשים את כל הסביבה חוץ מאת עצמך, אבל בוא נהיה רגע כנים... נראה למישהו הגיוני שכל העולם דפוק ואתה בסדר?
אבל מצד שני, אחרי כמה אכזבות יותר מדי גם למדתי להבין מה אני שווה (בערך, אפשר להתמקח) ומה מגיע לי.
שישי בלילה, דני רוף או מי שלא מחליף אותו עכשיו סוף סוף אמר אמת וואללה סוער כמו שאני אוהב, אפור כזה.
אני וטל זרוקים על הספה בזולה מחוץ לבית ומוציאים מילים מעורבות בעשן.
״המילים שלך התחילו לחלחל אצלי סוף סוף״ אני לוחש תוך כדי שאני נושף החוצה את הסיפתח של הסיגריה.
״או, אולי סוף סוף תפסיק לאכול סיבובים על העולם ותעבוד קצת על עצמך״ טל זורקת תוך כדי שהיא מבסוטית על עצמה שלימדה אותי משהו.
כבר הרבה זמן שהמשפט שהיא אמרה לי לפני כמה אכזבות מהדהד לי בראש ורק מתחדד עוד יותר עם כל שיר בפלייליסט שלי.
״איך אתה מצפה שמישהי תאהב אותך כשאתה אפילו לא אוהב את עצמך?״.
זה פגע חזק.
כי מכל האנשים שבעולם, אני שופט את עצמי הכי קשוח שיש, תמיד מבקר, תמיד מחפש מה פגום ומה שלא אני הורס ומאשים את כל העולם בזה.
נהגתי לחשוב שיש לי טעם רע בנשים פשוט וזה כל הסיפור, הרי כל אחת מהמסע הזה שלי למצוא מישהי לחלוק איתה דירת שני חדרים בלב שלי גרמה לי שוב ושוב לשפץ ולעצב הכל מחדש. אבל בנינו? מי מאיתנו לא נמשך למה שעושה לו רע? מה שעושה לו קושי בנשימה וקצת מכווץ לו את הלב בכל פעימה?
כי כאלה אנחנו, מזוכיסטים חסרי מנוחה ומאשימים תמיד את המין השני.
אבל לא עוד.
טל עזרה לי להבין עד כמה אני ראוי לאהבה, וכמה שהטוב שנמצא בתוכי למרות כל הרע שהוא עבר הוא הכל חוץ ממובן מאליו. במיוחד אחרי כל כך הרבה אנשים שלקחו אותי כהרגל והבינו את הערך רק כשאני התעוררתי ובחרתי ללכת.
תמיד תעריכו את עצמכם ואת הטוב שבכם.
הבנתי שלפני שאני מוכן לחלוק עם מישהי את הלב שלי, קודם כל אני צריך להכנס לשם בעצמי, ואפילו להסכים לקבל את כל הרהיטים כי בסופו של יום? אני פאקניג שווה את זה.
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
