בסוף את נשארת עם הזכרונות.
זה תוקף אותך בכל מקום. אחרי ששכנעת את עצמך שזה מאחורייך, הוא מצליח להיכנס מהדלת האחורית.
בסוף מגיע השלב שבו את בטוחה שהכל מאחורייך.
כבר החזרת לו את הקופסא עם הבגדים שלו, ואת הבושם שהוא השאיר אצלך רק כי אהבת להריח את הריח שלו כשהוא לא נמצא..
החזרת לו את הדיסק און קי עם הסרטים שהוא היה שם במיוחד בשבילך, ואת החולצת סוף מסלול שלו שהפכת לפיג'מה. אפילו את המברשת שיניים שלו.
עשית את כל ההכנות. זהו. זה נגמר.
אז למה את מרגישה ריקה?
זה תוקף אותך בכל מקום. כשאת עוברת בבית הקפה הקבוע שלכם, כשאת שומעת את השיר הארור הזה ברדיו, כשאת רואה מישהו מהגב במסיבה והלב שלך דופק על 200 כי אולי יש סיכוי שזה הוא.
זה בדברים הקטנים. שהיו שייכים רק לכם ואף אחד לא יבין לעולם.
זה לשמוע שיש גלים טובים בים ולתהות אם גם הוא עזב הכל וטס לשם..
זה לקבל ציון טוב בקורס ולרצות להתקשר אליו קופצת משמחה.
זה לעבור יום גרוע ולרצות רק להגיע הבייתה.. לחיבוק שלו, העוטף הזה, המרגיע.
זה להריח פתאום את הריח שלו. משום מקום. ולהרגיש חולשה כזאת ברגליים. חולשה של געגוע כואב למשהו שלעולם לא יחזור.
אלו דמעות? את בוכה?
את חייבת להשתחרר. אז את תצאי לעוד מסיבה, ולעוד בר במוצאי שבת, את תשימי את השמלה שהוא אהב, תאספי את השיער בפקעת יפה שמראה את העורף שלך שאותו זה היה מטריף, תלבשי את החיוך שתמיד מזוהה איתך.
ותנסי לשכוח.
כי אם את לא תמשיכי הלאה ותתחילי לאסוף את השברים, מי יעשה זאת במקומך?
תתפלאי. אבל יהיו כאלה. כאלה שירצו לגלות את הסודות הכי כמוסים שלך, שיאספו חתיכה חתיכה מהלב שלך וידביקו אותן אחת לשניה, לאט לאט.. בעדינות כדי לא להכאיב.
הם יהיו שם. מוכנים לתפוס אותך כשאת הכי חלשה. מוכנים לחבק, לעטוף ולנשק כל חלק בך שכבר חשבת שנעלם כשהלב שלך התפוצץ לרסיסים.
תנגבי את הדמעות. הם מחכים לך. ממש כאן.
את עוד פה?
חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!
שלח תגובה
