כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

בדיוק כמו כולם

כן, הוא בדיוק כמו כולם.. הוא מעלה לי בי חיוך כשהוא טוען שהוא התגעגע, הוא מרטיט אותי עם הפלרטטנות הבלתי מתפשרת שלו, מושך אותי אליו כמו להבה.

אני סוגרת את הווצאפ, נאנחת בייאוש וזורקת את הטלפון אל המיטה. אני רוצה להיקבר כאן בחדר, לא לתת לעצמי להיגרר לעוד משחק עם אחד שרואה בי לא יותר מאשר גוף, פיסת יצירה למימוש היצרים והתאוות. טוב נו גוף גם עם קצת שכל, כי הוא שונא סתומות.

כן, הוא בדיוק כמו כולם.. הוא מעלה לי בי חיוך כשהוא טוען שהוא התגעגע, הוא מרטיט אותי עם הפלרטטנות הבלתי מתפשרת שלו, מושך אותי אליו כמו להבה. ועם זאת, הוא עדיין כמו כל השאר. גם איתם זה היה דומה - אין מחוייבות, אין היקשרות, יש מקום להתפרק ותו לא. את הקשר הזה עוד משכתי יחסית הרבה זמן - כבר שלושה חודשים שאנחנו מדברים לפעמים, מקיימים "ישיבות" רק שנינו לבד.. הוא בכלל היה ידיד שלי, כאילו ידיד ששנאתי. אני באמת לא יודעת איך זה קרה. כנראה ששנינו היינו בודדים מדי, הגיע החורף ואיתו הצורך להתכרבל בתוך זרועות אנושיות חמות..
אבל כמו שכבר אמרתי, הוא בדיוק כמו כולם. הקשר איתו הוא בדיוק כמו עם כולם. ואולי למעשה הבעיה היא בכלל בי? אני זאת שגורמת להם לחשוב שאני ביצ'ית קרה וחסרת רגשות, אך עם זאת מפתה עד מאוד.. אני זאת שגורמת להם להיות בטוחים ששום דבר לא משפיע עליי, שום דבר לא מזיז לי. כשבעצם זה כל כך לא נכון. ובסופו של דבר אני זאת שגורמת להם לחשוב שאני רוצה את המשחקים האלה, שאני אוהבת אותם, וכנראה שזה נכון, אני לא יכולה לחיות בלעדיהם. כי המשחקים האלה הם הדרך של הלב שלי לבטא את החסימה שלו לכל אדם באשר הוא. הוא מעדיף להציב חומות, מחסומים, שערים, מנעולים, גדרות ברזל וחשמל, להתעטף בחרא, ורק חלילה לא להיפגע. לא להרגיש. כי הוא כבר חיסל בית מרקחת שלם עם כמות הפלסטרים שמצפה אותו. הוא לא מסוגל לעמוד בעוד מערכה.
אז משחקים, מפלרטטים, נפגשים בשעות הקטנות של הלילה, מחנים את האוטו במקום מבודד, מחליפים רוק ובגדים, קצת סמול טוק לפעמים, מסיימים וחוזרים הביתה כאילו הכל כרגיל. אף אחד לא יודע מכלום, כי מבחינתנו אפשר להכחיש ברגע הכל. אבל זה לא באמת קורה. כי הוא רוצה עוד, ואני חושבת שאני גם רוצה עוד. אבל אני לא. אני לא רוצה את זה יותר. אני לא מסוגלת יותר להתמסר בלי רגש. זה מרגיש לי ריקני, חסר תועלת. אבל המשחקים.. אני יודעת שבלי המין לא יהיו גם משחקים, כי זה כל מה שהם מחפשים. זה כל מה שנתתי להם עד שהתייאשו. ואולי קיוויתי איפשהו עמוק בתוך תוכי שהם יבינו את הסיבה למשחקים, שהם ירצו לנצח, לשבור את החומות, לקלף את הפלסטרים ולעטוף את הלב שלי בחום טהור.

חוט המחשבה שלי נקטע כשצלצול נשמע מהטלפון "אני למטה, רדי".
אני נאנחת פעם נוספת, מנגבת דמעה ומתנערת מהמחשבות. אני לובשת את המעיל, אוחזת בידית ונעצרת. אני מוציאה את הטלפון מהכיס, נכנסת לצ'אט, שואפת אוויר עמוק לריאותיי ומקלידה.
"תחזור הביתה, זה נגמר".

חולמים לצאת לאור? שיתוף פעולה בין mypen להוצאת ספרי ניב יכול להגשים לכם את החלום!

זואי גולן עקוב אחר זואי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
Just Me
Just Me
שברת אותי לגמרי. את מדהימה ואני מזדהה עם הכל לגמרי!
הגב
דווח
1 אהבתי
זואי גולן
זואי גולן
תודה רבה! איזה כיף לקרוא תגובה כזאת...
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
סיפורים אחרונים
שהכל נהיה בדברו
שהכל נהיה בדברו
מאת: שיר פיליבה
דור שהציל לי את החיים
דור שהציל לי את החיים
מאת: gali the first
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
כמו משוגע 3- פרק י"ד: כי האמת, נועם, סופה להתגלות!
מאת: תומר דגן
המדורגים ביותר
בוא פשוט נשכב עכשיו
בוא פשוט נשכב עכשיו
מאת: Elinor Shema
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
אישתי "השרמוטה"
אישתי "השרמוטה"
מאת: Adam gustavo Zyl