כתוב כתוב
הירשם
down
התחבר
down
menu
Mypen home בית

המקום שלך לכתוב

magazine המגזין
library הספרייה
drawer המגירה
סיפורים קצריםסיפורים אמיתייםסיפורים בהמשכיםספרים
תגיות
כל התגיות
1

מלכת האבירים

ליבי ברגר

בבוקר פורים, אימי העירה אותי ולחשה לי באוזן: "פורים היום, חג שמח ומבדח... קדימה, מלכת האבירים הקטנטנה שלי, הגיע הזמן ללכת לבית ספר..."
"אני לא רוצה..." לחשתי לה בחזרה.
"מדוע?" אימי כבר לא לחשה. "בפורים, אינך רוצה ללכת לבית ספר?"
"אני מתביישת מהתחפושת שלי. למה דווקא תפרת לי את התחפושת הזו?" אמרתי.
"התחפשות שלך יפהפייה. קדימה, יש לך עדלאידע להשתתף בה." אימי הקימה אותי מהמיטה.

בכל שנה בבית הספר, יש עדלאידע. שכבת ו' אמורה להיות שחקנים בעדלאידע, ושאר הילדים אמורים להתהלך בה. השנה, הגיע תורי להופיע.
יש כל מיני נבחרות שמופיעות בעדלאידע:
נבחרת הבלרינות, נבחרת הכדורסלנים, נבחרת הליצנים, נבחרת הנבלים, נבחרת גיבורי העל, נבחרת המוזיקאים, נבחרת הענקים והגמדים ונבחרת הממלכה. לצערי, התקבלתי אל נבחרת הממלכה. לכל נבחרת יש במה שמציגה את ההצגה/הנושא שלה. ובנבחרת הממלכה אני אמורה לשחק את מלכת האבירים. אני אחראית על כל האבירים שאמורים להלחם במכשף הרשע ולהציל את הנסיכה.
התפקיד שלי כל כך קטן, אני רציתי להיות הנסיכה!

אני כל כך מקנאה בילדה שמשחקת את הנסיכה. שמה לוסיה. לוסיה אמורה להיות מוצלת על ידי אבירים, הרבה אבירים. ואביר אחד הוא הכי נלחם בה, ומתאהב בה. ואז, הם חיים באושר ובעושר.
לאביר החרוץ קוראים גדי במציאות.
גדי ולוסיה הם ללא ספק שחקני טובים. אבל הייתי רוצה, שפעם אחת, לוסיה לא תתקבל לכל התפקידים הראשיים שיש בעולם, ואני אשחק תפקיד ראשי בעדלאידע.

אבל זה היה מאוחר מדי. נסעתי אל מקום הכינוס של שכבת ו'. שעה וחצי לפני העדלאידע. שאר הילדים בשכבות הנמוכות היו בפורימון. התכוננו, עשינו חזרות, ולצערי- שיחקתי את התפקיד שלי מושלם מדי. זה היה מבאס כל כך. לוסיה הייתה צריכה ללכת להתגנדר, לאסוף את השיער בצורה יפה, והיא הייתה נסיכה אמיתית. הקנאה סחפה אותי.

"ריאנה?" לוסיה קראה לי. "בואי רגע."
באתי מאוכזבת אל ריאנה.
"אני רוצה לומר לך, שאת מעולה. אנחנו נהיה הנבחרת הכי טובה בעדלאידע!"
אוף, אפילו היא נסיכה במציאות.
"את נראית ממש טוב!" לוסיה קראה בהתרגשות.

"למה את כל כך מתרגשת?" שאלתי.
"כי אני משחקת תפקיד ראשי... זה מרגש כל פעם מחדש! החלום שלי הוא להיות שחקנית..."
"יש לך הרבה חלומות..." לחשתי.
"את צודקת, אבל שחקנית זה החלום הכייייייי גדול שלי!" לוסיה שמעה את דבריי.
"טוב, בהצלחה, ביי." הלכתי לדרכי.

כשהתחילה העדלאידע, היינו צריכים לשחק את ההצגה 10 פעמים עד סוף היום. הסתכלתי על נבחרות אחרות, ורציתי פשוט לברוח אליהן. נבחרת הממלכה הייתה בדיוק ההפך מהצלחה. בקושי ילדים הסתכלו עליינו, לא שמעו מה שאמרנו, המורים היו מבולבלים, והיו שחקנים שנפלו על הבמה. שאר הנבחרות היו הצלחות ענקיות.

בשלב מסויים, בתחילת ההצגה השביעית, הרגשנו שאנחנו צריכים לבצע משהו אחר. כל פעם קבוצה אחרת של ילדים צפתה בנו והשתעממה, כלעומת קבוצות אחרות, שילדים שונים בהו בהן וקראו הידד.
חלק מאיתנו עשו פעלולים, חלק רקדו, חלק שרו, כמו סלט. לוסיה היחידה שרצתה שההצגה תימשך.

"דיי, זה ממש לא הוגן!" היא קראה לפתע, וכולם הפסיקו לעשות את הדברים שהם עשו. "צריך להמשיך את ההצגה, לא לנטוש אותה!"
"אבל אף אחד לא אוהב את ההצגה הזו." אמר גדי. "אנחנו צריכים לנסות לבצע הצגה אחרת."
"אבל כל מה שאתם עושים זה משעמם!" אמרה לוסיה.
"ומה שהיה מקודם, לא שעמם את השאר?" קרא הנבל בהצגה. "לפחות עכשיו ילדים נזכרים שגם אנחנו פה." והוא הצביע על הילדים שמסתכלים עלינו... מבולבלים מאוד.
"אני רוצה שנמשיך בהצגה!" אמרה לוסיה.
כולם שתקו. חוץ... ממני.
"אבל את היחידה שרוצה שההצגה תימשך... שאר הילדים די מחבבים מה שהשאר עושים כרגע."
"מחבבים? תראי את הפרצופים שלהם!"
"לפחות תעשי גם משהו, במקום להתלונן." אמרתי.
"אבל... אני... אני אהבתי את ההצגה הקודמת!" לוסיה כבר התחילה לזעום. היא לא נראתה כמו נסיכה.
"את יכולה להמשיך את ההצגה. אני לא מעוניינת להשתתף... אני לא רוצה להשתתף בהצגה שלא משמחת ילדים בפורים."
"גם אני..."
"אני גם..."
"ואני."
"ואני..."
"גם אני."
"גם אני..."
עד שכל השחקנים התחילו לבצע שוב פעלולים.

כולם מחאו כפיים. "הידד למלכת האבירים! הידד למלכת האבירים! מלכת האבירים סילקה את הנסיכה הרעה, בזמן שהאבירים לא עזרו לה! שוב!"
וככה שיחקנו שוב ושוב. לוסיה שיחקה גם כן. אבל באי חשק.

בסוף העדלאידע, התקיים זמן החלפות משלוחי מנות בין הקהל לשחקנים. קיבלתי משלוח מנות מילד בכיתה ג'. החטיפים נראו טעימים, אבל מצאתי שם פתק:

מלכת האבירים היקרה,
אני לא כל כך בטוח שאחותי תשחק טוב את תפקיד הנסיכה,
כי כשהיא סיפרה לי את תסריט ההצגה, הוא היה נשמע נורא.
אני אוהב אבירים, ולכן אני חושב שאת התפקיד שלך תשחקי טוב.

לוקאס-אח של לוסיה

ליבי ברגר עקוב אחר ליבי
שמור סיפור
לסיפור זה תגובה אחת
שלח תגובה
אני מסכים ל תנאי השימוש
תומר דגן
תומר דגן
סיפור מאד יפה ליבי, מרגש, יצירתי, מפתיע ומעניין!!
הגב
דווח
ליבי ברגר
ליבי ברגר
תודה רבה!
הגב
דווח
כותבי החודש בספרייה
ליבי ברגר
ימים של תקווה- שיר נושא.
ימים של תקווה- שיר נושא.
מאת: ליבי ברגר
להעריץ אותה
להעריץ אותה
מאת: ליבי ברגר
"ילדה"
"ילדה"
מאת: ליבי ברגר
משאלה אחת- האתר של ליבי ברגר- "אני נערה עם חלום, עם משאלה אחת."
משאלה אחת- האתר של ליבי ברגר- "אני נערה עם חלום, עם משאלה אחת."
מאת: ליבי ברגר
ילדות
בסוף מתרגלים להכל
בסוף מתרגלים להכל
מאת: Asaf Goldstein
ואז את הגעת
ואז את הגעת
מאת: אתי בן ארויה
"מה ... בתולה"
"מה ... בתולה"
מאת: דפנה דניאל
טלפון ציבורי,
טלפון ציבורי,
מאת: someone else
מרגש
ואהבתי את שתיהן
ואהבתי את שתיהן
מאת: Rotem Matarasso
אהובה שלי אני מצטער
אהובה שלי אני מצטער
מאת: Nicole Denisov
יש לי חברה שמנה.
יש לי חברה שמנה.
מאת: Elchin's Emotions
אל תתאהב בי
אל תתאהב בי
מאת: אתי בן ארויה
סיפורים אחרונים
פואנטה
פואנטה
מאת: imagine me
בצהרי היום בין שינקין לג'ורג' פגשתי בנוסע בזמן
בצהרי היום בין שינקין לג'ורג' פגשתי בנוסע בזמן
מאת: Matan .
לב שלם - לירון קליינמן
לב שלם - לירון קליינמן
מאת: Liron Kleinman
גזלייטינג
גזלייטינג
מאת: Orpaz Avitan